קריסת FTX: אלמידה מי?
הקריסה המהירה והיעלמות ההון של בורסת הקריפטו FTX השבוע עוררה - בצדק - את גל ההאשמות הקבוע על העדר רגולציה בתחום. שוב ושוב, בכל פעם מחדש, אנחנו נזכרים כמה פרצות לא סגורות יש בתחום הזה והסובלים העיקריים הם כמובן המשקיעים הפרטיים. אותם אנשים שהשתכנעו לא רק לרכוש מטבע קריפטו, אלא אף לשים את מבטחם באחת הפלטפורמות הללו, רק כדי לחפש את המבוגר האחראי ביום הקריסה.
התחום, שמתיימר להיות הדבר הכי ביזורי מאז המפץ הגדול, נשלט בעצם על ידי כמה כוכבים תורנים שמחזיקים בזרועות תמנון מסתעפות כמה וכמה עסקים. גם סאם בנקמן-פריד היה כזה. הכוכב התורן של הקריפטו, האיש בעל מגע הזהב וזה שהיה מצד אחד מנכ"ל FTX ומצד שני בעל השליטה ב-Alameda Research. זה אפילו לא היה סוד.
ובכל זאת רק בשבוע שעבר, כשאתר CoinDesk דיווח שההון של אלמידה נשען ברובו על המטבע של FTX, כולם הבינו שמשהו כאן לא בסדר. ב-FTX השקיעו (מאות רבות של מיליוני דולרים) קרנות ענק כמו סקויה, סופטבנק ולייטספיד, כולן קרנות עם רקורד מכובד שאמורות לדעת לעשות בדיקת נאותות לחברות. האם בנקמן-פריד נשאל בכלל על אלמידה? האם מנהלי אלמידה נשאלו על בנקמן-פריד? נראה שדוח כספי די בסיסי שמפרט את אחזקות הקרן היה אמור לסגור את הפינה הזו עוד בטרם יבש הדיו על הצ׳ק.
בינתיים סקויה כבר הספיקה למחוק לחלוטין את השווי של FTX, וישנו דיווח על מיליארד דולר לפחות של כספי משקיעים ש"נעלמו" בתווך שבין שתי החברות. צריך לקוות שהפיאסקו הזה לא יימחק גם מהזיכרון של המשקיעים שם - ושבפעם הבאה ישאלו כמה שאלות לפני שמעבירים את הצ'ק. (הגר רבט)
טוויטר: כמו ציפור על חוט תיל
את השבועיים האחרונים בילה אילון מאסק בחיסול שיטתי וממוקד של המוניטין המדהים שהיה לו כממציא וכיזם. בעשור הקודם מאסק נבחר פעמיים ליזם הכי מעורר השראה בעמק הסיליקון בסקר שנתי שנערך בקרב מאות יזמים, ואף עורר כמה השוואות לסטיב ג׳ובס. השבועות האחרונים, שלא לומר החודשים האחרונים, מציגים מאסק אחר: יהיר, לא מקצועי, חסר ידע לעיתים ובוס גרוע במיוחד.
מהמכתב הלא חתום לעובדים, דרך פיטורים המוניים באימייל ואז ניסיון להחזיר חלק מהמפוטרים לתפקיד, עצירה קלה במו"מ ציבורי מול סטיבן קינג על גובה התשלום לשירות וגם השקת פיצ'רים וביטולם בטווח של יממה בודדת, מכתב כן חתום שדורש עבודה מהמשרד 40 שעות בשבוע ומבטיח שמאסק עצמו יאשר העדרויות ועוד ועוד. במהלך הסופ"ש הכאוס הזה גבה מחיר גבוה במיוחד: חשבון שהתחזה לחברת התרופות איליי לילי - וקיבל וי כחול כי שילם 8 דולר - הפיל את מניית החברה לאחר שצייץ שמעתה אינסולין יחולק בחינם. המניה, שצללה, מחקה 20 מיליארד דולר.
קשה מאוד שלא להספיד את טוויטר סופית אחרי השבועיים האלה (מעניין מה היו חושבים המשקיעים אם עדיין הייתה חברה ציבורית) אבל אולי השאלה המעניינת יותר היא מה למען השם קורה בחברות האחרות של מאסק. האם טסלה, ספייסX ובורינג מתנהלות בימים האחרונים על מי מנוחות? על ידי מי בדיוק? כרגע נראה שמאסק משקיע 120% מזמנו בצעצוע החדש. מתי ואיך היעדרותו תשפיע על שאר האימפריה שהוא מנהל? (הגר רבט)
הפיטורים במטא: העובדים משלמים את המחיר
בואו נהיה רגע קרים ומחושבים: הפיטורים בפייסבוק הם מוזיקה לאוזני המשקיעים. ביום שני השבוע, אחרי ההדלפה שפייסבוק מתכננת סבב פיטורים רחב של כמה אלפי עובדים, המניה עלתה בכ-5%. מיום רביעי, אחרי שצוקרברג הפיל את המספר 11,000 עובדים - המהווים כ-13% מהחברה - המנייה הוסיפה לעלות בעוד 11% והשלימה נסיקה של 20% מעלה ב-5 ימים סה"כ.
מצד שני, אי אפשר לומר שצוקרברג רוקד לצלילי החליל של המשקיעים. להיפך. מתחילת השנה הוא מספר להם רק את הסיפור שהם שונאים לשמוע – הסיפור של המטאוורס. זה התחיל בקטנה, אבל ברבעון השלישי צוקרברג יצא לגמרי מהארון ואמר שהוא "אול אין" על המטאוורס וזה אחד משלושת מנועי הצמיחה העיקריים של החברה. ההוצאות שמשמנות את המנוע הזה הסתכמו ב-9.4 מיליארד דולר וצוקרברג הודיע שב-2023 ההוצאות יגדלו באופן משמעותי. ועוד הוסיף בשורה קשה בתחום ההוצאות – כ-40 מיליארד דולר בשנה הבאה. המשקיעים ברחו וגרמו למחיקה של 25% משווי החברה ביום אחד.
אם לפני שנה, צוקרברג חשב ששורת ההכנסות תוכל לשאת את את החזון שלו, השנה הוא התעורר למאבק מול שינויי ההגדרות של אפל, שמקשים על טרגוט פרסומות בצורה אפקטיבית ולפי ההערכות של מטא יגרמו להפסד שנתי של 10 מיליארד דולר. גם הכלכלה המדשדשת הורידה את הציפיות להכנסות החברה ב-2023 ובאין מקורות הכנסה הדרך היחידה שנותרה לגייס תקציבים היא באמצעות תוכנית התייעלות, ובעיקר פיטורים. העובדים, כרגיל, משלמים את המחיר. (רז סמולסקי)
הפיטורים בארץ: סדקים במבצר האחרון
בינתיים, בארץ, הפיטורים בהייטק ממשיכים. ורוניס, Veev, אימפרבה, נמוגו, Twang - הן רשימה חלקית של המפטרות השבוע. כפי הנראה נסגרות עוד שלוש חברות טק ישראליות: Sayollo, UrbanLeap וטויגה מדיה. המספרים מצטברים ואין סיבה לחשוב ששבוע הבא יהיה שונה מהחולף.
אבל כל זה התגמד לעומת הסערה שהתחוללה עם הפיטורים במטא - שבמסגרתם זימונים לשימועים נשלחו גם לעובדים בישראל. זו לא רק הכמות - בישראל יפוטרו עשרות, גג 100 עובדים - זו ה"איכות". חברות הביג טק נחשבו תמיד למבצר האחרון, החסין לנצח, והמקום שיקלוט עובדים לא משנה אם הסטארטאפ שלכם ייסגר פתאום. זה כבר לא כך.
תמיד יהיו חברות שיגייסו עובדים אבל מה לגבי אנשים שאינם בליבת הקוד אלא בתפקידי המעטפת? מה לגבי מתכנת שהוא רק טוב ולא מצוין? או מתכנת מהפריפריות של הייטק? וכמה זמן יקח בין עבודה לעבודה? וכמה יעלה למדינה לשלם את דמי האבטלה האלו? (אמיתי זיו)
שארם א-טק: סיפור דו-קוטבי
לאורך השבוע החולף נערכה בשארם א-שייח, מצרים, ועידת האקלים הבינלאומית, בנוכחות ישראלית משוגעת של כ-800 איש בשלוש משלחות (כשאחת מהן הגיע לשם באוטובוס).
הסיפור של ישראל והאקלים הוא דו-קוטבי. מצד אחד, פנימה שיעור האנרגיה המתחדשת שאנחנו מפיקים היא קטנה עד כדי מביכה, ביחס למשאב השמש שזמין לנו, וכפי הנראה הממשלה הבאה הולכת לבטל את המס על הכלים החד פעמיים ולהטביע אותנו בעוד פלסטיק. אבל החוצה, ישראל נתפסת בצדק כמגדלור טכנולוגי עם מורשת מרשימה (נטפים סולראדג') ופוטנציאל גדול גם לעתיד.
לאור האתגר, די ברור שיש פה הזדמנות גם להצמיח חברות גדולות ומצליחות וגם לסייע לכדור הארץ. דור חדש של יזמים וקרנות הון סיכון כבר הבין את זה ועובד על פתרונות מסוגים שונים. זה יכול להיות פתרון טכנולוגי עתידני כמו לכידת פחמן דו חמצני ממי ים, או פתרון תוכנה שמגדיל את הנגישות להון, עבור גגות סולאריים.
הנושא חשוב גם בעניינו. לכן מידי יום בשבוע החולף שוחחנו עם נציג קהילת הטק הישראלית שנמצא בשארם; אולי תמצאו את השיחות האלו מעניינות. (אמיתי זיו)
מעורבות ממשלה: יוזמות ברוכות
אנחנו נוטים להסתכל על ההייטק בתור תחום תחרותי, גלובלי, שאינו נדרש לממשלה ולרוב אנשי הקהילה הזו מבקשים מהמדינה: "רק אל תפריעו". זה נכון, אבל רק בדרך כלל ולא תמיד. הרבה פעמים הממשלה כן שם, אם בגלל רגולציה מכבידה או להפך, כגורם מעודד. ידוע היטב למשל שההון סיכון הישראלי צמח בזכות תוכנית יוזמה הממשלתית, בראשית שנות ה-90.
השבוע קיבלנו לכך לפחות שתי דוגמאות. חשפנו כאן תוכנית של משרד המדע להקים "מרכז תשתית לאומי ללוויינות קטנה", שיקל על יזמים בתחום החלל-טק לבנות ולנסות נאנו לוויינים. זו תוכנית ממשלתית עם כסף ציבורי מאחוריה, 80 מיליון שקל. מוצדק? "בעיני זה היצע שמייצר ביקוש - אני מאמינה שבישראל יש ביקוש סמוי להקים נאנו לוויינים מאנשים שעסקו בזה, והיום הביקוש הזה לא מתממש". הסבירה הילה חדד-חמלניק, מנכ"לית המשרד.
באותו היום ממש הכריזה הממשלה, משרד התחבורה, על 4 קבוצות שנבחרו להוביל בדיקת היתכנות לשילוב אוטובוסים אוטונומיים על הכבישים ישראל. גם זה לא יכול לקרות בלי המדינה. (אמיתי זיו)
מי עוקב אחרי העוקבים
השבוע התפרסמו שני סיפורים מטרידים באמצעי מדיה אחרים. חן מענית מ"הארץ" כתב על אודות עתירה של האגודה לזכויות האזרח נגד אמצעי מעקב של השב"כ המכונה בפי כל "הכלי". אותו כלי אוגר את נתוני התקשורת של כלל אזרחי ישראל כפי שהם מתבצעים דרך חברות התקשורת. זה לא כולל את תוכן השיחה אבל כן מי התקשר למי, מתי, ואף נתוני מיקום. המידע נשמר כבר לפחות עשר שנים ולפי הדיונים, השב"כ עוקב גם אחרי בעלי מקצועות הזכאים לפי החוק לחיסיון - רופאים, פסיכולגים, עיתונאים, עורכי דין. השב"כ טוען שמדובר במקרים בודדים. "חמישה-שישה בשנה".
בכלכליסט פרסם תומר גנון על אודות כלי "פרופיילינג" מבוסס בינה מלאכותית שמפעילה המשטרה בנתב"ג כדי לזהות למשל, מבריחי סמים, על בסיס איזשהו פרופיל שיש במערכת. המערכת יכולת "לטרגר" חיפוש בכליו של אדם וגופו גם אם אין לו עבר פלילי או חשד סביר. מטבע הדברים, היכולת לבקר מערכות AI, שהרבה פעמים הן "קופסה שחורה" עבור המשתמש, יוצרת בעייתיות רבה, וזה עוד בלי להזכיר הטיות מובנות במערכות כאלו. בשני המקרים לא מדובר בכלים ממוקדים אלא במעקב רחב, גם על חפים מפשע. טבעי הוא שגופי הביטחון רוצים לצעוד עם הטכנולוגיה, אך החשש להפוך למדינת מעקב מהווה משקל נגד. מהלכים כאלו יש לעשות בצורה שקולה, מדודה, ותחת ביקורת של גורם חיצוני. (אמיתי זיו)