ּפעם, בימים עברו, בוגרי האוניברסיטאות חשבו שיש להם אפשרות בחירה: הם יכולים להפוך לעשירים אך אומללים בבנק השקעות או במשרד עורכי דין, או שהם יכולים לחיות בלי משכורת ענק אבל לעשות משהו מהנה יותר. ואז באו חברות הטכנולוגיה הגדולות. פתאום, אנשים עם אוסף מסוים של מיומנויות יכלו ליהנות ולהתעשר בעת ובעונה אחת.
חברות ההייטק ייצגו לכאורה עולם תעסוקה פחות היררכי, שבו כולם לובשים ג'ינס וטי שירט, ואדם נמדד בראש ובראשונה על פי יכולותיו. המשכורות היו גבוהות - האופציות מרובות. ברי המזל עבדו בחברות שטיפלו עבורם בכל החלקים המשעממים של החיים: עשו להם את הכביסה, בישלו להם את הארוחות, לקחו אותם הביתה בסוף יום העבודה. השנה, חברות הייטק תפסו חמישה מעשרת המקומות הראשונים בדירוג המקומות הטובים ביותר לעבוד בהם בארה"ב, לפי דירוג העובדים ב־Glassdoor.
עד מהרה החלו פוליטיקאים וכלכלנים לראות בעובד ההייטק אבטיפוס של המנצח הגדול של כלכלת המאה ה-21: אדם שנמצא תמיד בצד ה"מעולה" של התהום הגדלה והולכת בין עבודות "מעולות" ל"מסריחות".
בכל פעם שעובדים ממגזר ההייטק ניסו להתאגד, החברות והמשקיעים טענו שכבר יש להם משרת חלומות, אז מה הטעם. לדברי משקיע במגזר, עובדי הייטק שניסו להתאגד "ניכסו את השפה של כורי הפחם המנוצלים בעודם נהנים מעבודות הצווארון הלבן הפריבילגיות ביותר בהיסטוריה האנושית".
אבל את האגדה הזו קטע רצף של פיטורי ענק בהייטק, שבשבועות האחרונים הגיע גם לחברות הביג טק. מטא פיטרה כ-11,000 עובדים, 13% מכוח העבודה שלה. אילון מאסק, הבעלים החדש של טוויטר, צמצם בחצי את מספר העובדים של החברה. אמזון מתכננת לקצץ כ־10,000 משרות וכבר החלה לשלוח מכתבי פיטורים. וחברת התשלומים הפרטית Stripe, פיטרה 14% מעובדיה. זאת הייתה תקופה קטלנית לעובדים.
היה מפתיע – ומרענן – לראות מנכ"לים לוקחים אחריות אישית על הפיטורים. אבל זו גם הייתה תזכורת לכוחם הרב. עבור העובדים, החוויה ממחישה את העובדה שדיקטטורות מיטיבות עשויות להיראות נחמדות עד שפתאום הן כבר לא מיטיבות כל כך. גם מי שלא איבד את משרתו סופג פגיעה מסוימת בתנאים
ברוב המקרים (טוויטר היא סיפור מעט שונה) הקיצוצים הם ההיפוך של בולמוס ההעסקה שהמגזר חווה עד לאחרונה. חברות ההייטק הימרו על התמשכותם של תנאים מאקרו־כלכליים חריגים, אף שאלו עמדו להתפוגג. הצרכנים לא מוגבלים עוד לבתיהם, ויש להם עוד מקומות להוציא בהם את כספם פרט למסחר אלקטרוני. שיעורי הריבית כבר אינם בשפל.
אין זה בשום פנים ואופן קץ החברות האלה. למטא עדיין יש יותר עובדים משהיו לה בשנה שעברה. אבל הפיטורים הנרחבים בכל זאת מלמדים אותנו שני לקחים. הראשון הוא שגם אם כולם לובשים ג'ינס, חברות הייטק רבות הן אוטוקרטיות מאוד. היה מפתיע – ומרענן – לראות את המנכ"לים לוקחים אחריות אישית על הפיטורים. אבל זאת גם הייתה תזכורת לכוחם הרב.
במטא, למשל, המשקיעים נעשו יותר ויותר מתוסכלים מהיקף ההון שהמנכ"ל מארק צוקרברג זורק על המֶטאוֶורס. אבל לחברה יש מבנה מניות מסוג dual share המאפשר לו לשלוט ביותר מחצי מהקולות אף שברשותו רק 13% מהחברה. "קיבלתי את ההחלטה להגדיל משמעותית את השקעותינו", כתב צוקרברג במזכר לעובדים בשבוע שעבר. "טעיתי, ואני מקבל עליי את האחריות."
יתרה מזו, המהירות שבה ביצעו החברות הגלובליות את הפיטורים עומדת בסתירה לרוח חוקי התעסוקה בבריטניה ובאירופה. "במדינות אירופאיות רבות צריך לתת התראה למִנהל הציבורי או למועצות העבודה או לארגוני העובדים, אפילו אם אין התאגדות בחברה. צריך להציג תוכנית שממזערת את ההשלכות החברתיות של ההחלטות שהתקבלו", אומר ולריו דה סטפנו, מרצה בבית הספר למשפטים אוֹסגוּד הוֹל בטורונטו.
החוקים האלה לא נועדו למנוע מחברות לבצע פיטורים, הוא אומר, אלא לוודא שהם מתבצעים באופן הוגן ועם התראה מספקת. "עכשיו אנחנו עוברים התפכחות קשה כי זה קורה בלי שום בקרה או התייעצות, יש רק מישהו שאומר: 'סליחה, אשמתי'", מוסיף דה סטפנו.
מבחינת העובדים, החוויה הזו ממחישה את העובדה שדיקטטורות מיטיבות עשויות להיראות נחמדות עד שפתאום הן כבר לא מיטיבות כל כך. גם מי שלא איבד את משרתו סופג פגיעה מסוימת בתנאים. בטוויטר, מאסק הודיע שכולם חייבים לעבוד לפחות 40 שעות במשרד. זו החלטה שמשבשת מהותית את חייהם של עובדים שתכננו לעבוד מהבית והתכוננו לכך.
ארגוני העובדים מקווים שהפיטורים יעזרו להם להוכיח שהם לא נועדו אך ורק לשפר את תנאי העבודה של עובדים עניים, אלא גם להשמיע קול מהותי ולזכות בעמדת כוח. מייק קלאנסי, מזכ"ל ארגון העובדים הבריטי Prospect, אומר שכמה מחברי הארגון עובדים בטוויטר והוא מקווה לגייס עתה עובדים נוספים מהמגזר הטכנולוגי. "לעתים קרובות יש העמדת פנים פרוגרסיבית – כולנו טכנולוגים יחד", הוא אמר. "האווירה היא אנחנו מציעים לכם תעסוקה מסוג אחר. אז לא, היא לא כל כך אחרת בכל מה שקשור לנטישת העובדים, נכון?".
הלקח השני הוא לא להיסחף יותר מדי עם הטרמינולוגיה הזחוחה שמדברת על "מלחמה על הכישרונות" – טרמינולוגיה שהייתה מקובלת בכל המגזר הטכנולוגי עד לאחרונה. יש אנשים מוכשרים בכל תחומי החיים. שכר נקבע לפי היצע וביקוש. עובדים בשכר נמוך בארה"ב קיבלו העלאות נומינליות משמעותיות השנה. אף אחד לא קורא לזה "מלחמה על כישרונות". קוראים לזה "מחסור בעובדים".
אמנם חברות ההיי טק הציעו הטבות מדהימות, אבל אנשים לא זקוקים לעבודות חלומיות, אלא בעיקר למקומות עבודה שיתייחסו אליהם בהוגנות. העניין עם חלומות הוא שהם נעלמים כשמתעוררים.
תרגום: תומר בן אהרון
© The Financial Times Limited 2022. All Rights Reserved. Not to be redistributed, copied or modified in anyway. tech12 is solely responsible for providing this translation and the Financial Times Limited does not accept any liability for the accuracy or quality of the translation