לא כולם חוזרים למשרד
אחרי שבשנות הגאות חברות הייטק אימצו מדיניות "עבודה גמישה" (גם אחרי הקורונה) כסוג של הטבת עובדים, כעת הבון-טון הוא חזרה למשרד. זו המדיניות באפל, טוויטר (כמובן) אובר וסנאפ. גם בארץ יש קולות כאלו ואור עופר, מנכ"ל סימלרווב, התראיין מיד אחרי שפיטר 120 מעובדיו ואמר לכלכליסט: "זה ברור שהעובדים מנצלים את העבודה מהבית ועובדים הרבה פחות [...] הכוח חזר למעסיקים, שרוצים שההייטק יחזור לעבוד מהמשרד".
על כך צריך להוסיף איזשהו לחץ, גם אם לא רשמי, ליותר שעות עבודה, בין אם בצפייה מהמנהלים ובין אם כצעד הגנה מפני פיטורים, שהעובד מאמץ וולנטרית.
שווה לעצור רגע ולחשוב במי מציאות כזו פוגעת. היא פוגעת כנראה באוכלוסיות שצריכות את זמן הבית שלהם: הורים בכלל, ואמהות בפרט. היא פוגעת גם במי שעובדים רחוק מהמשרד, ובמיוחד בעובדים מהפריפריה. (אמיתי זיו)
החברות שכבר זקוקות לשני סבבי פיטורים
גל הפיטורים בהייטק נמשך. לרשימה התווספו השבוע חברות כמו ביזאבו, קורנית דיגיטל, קוגנייט ובשבוע הקודם גם נקסר ו-Trax. המשותף לכל החברות? בכולן מדובר בסבב פיטורים שני, בטווח זמן של חודשים בודדים מהמהלך הקודם בחברה. מה ניתן ללמוד מכך? כנראה שהיעד המוגדר "להגיע לרווחיות" אינו פשוט כלל ועיקר בחברות שהתרגלו להתמקד בצמיחה בלבד. (אמיתי זיו)
משחק הצ'יקן בין הקרנות לסטארט אפים
2021 הייתה שנה טובה לא רק לחברות שגייסו סכומי ענק לפי שווים גבוהים (מדי אבל על כך מיד), אלא גם לקרנות ההון סיכון שהציגו הצלחות - על הנייר ובמציאות - ושברו גם הן שיאי גיוס. הצרה היא שדי מהר אחר כך הפריחה הפכה להיסוס ואז אפילו לקיפאון של ממש, והשווקים כבר לא מחייכים אל חברות הטק. ירידת שוויים בחברות הציבוריות וטיפוס הריבית כלפי מעלה הפכו את השקעות ההון סיכון בחברות פרטיות למאתגרות הרבה יותר וקרנות נותרו עם כסף שממתין לדיפלוימנט - dry powder.
קרנות וחברות נאלצות להתמודד עם פערים בין השווי שהוענק לחברה בסבב הקודם ובין זה שהשוק הנוכחי היה מצמיד לה אם הייתה מגייסת היום. התוצאה היא ישיבה על השמרים, או "משחק צ'יקן" בין קרנות לסטארט אפים, כפי שאמר לנו ינאי אורון מקרן ורטקס, לראות מי ישבר ראשון ויתפשר על השווי. עוד לא ברור איך יסתיים הקיפאון הנוכחי, אבל נושא האבקה היבשה במחסנים נמצא היום על סדר היום של כל מי שמעורב במשחק ההון סיכון. (הגר רבט)
משבר האמון בקריפטו
קריסת בורסת הקריפטו הגדולה FTX יצרה תחושה שהנה, הרגולטורים התעוררו והבינו שחייבים להתחיל לקבוע כללים לתחום הפרוץ של מסחר במטבעות וירטואליים ולהגן על המשתמשים. קריסתן של עוד שתי חברות קריפטו השבוע, חברת ההלוואות בקריפטו BlockFi ובורסת המסחר Bitfront, הגבירה עוד יותר את תחושת הבהילות. מאמר שפורסם השבוע בבלוג הבנק המרכזי האירופי (ה-ECB) מבקש לחדד את המסר: אל תבלבלו בין המאמץ לייצר כללים למסחר בביטקוין לבין גושפנקא לשימוש בו, להיפך.
לפי בכיר ה-ECB, בנקים שמעודדים השקעה בביטקוין מסכנים את הלקוחות שלהם ומסכנים את המוניטין שלהם ושל המערכת הבנקאית. וזה, בתרגום מרגולטורית מנומסת, הוא בחזקת מסר ברור לבנקים הגדולים באירופה שנתונים לפיקוח הבנק המרכזי: חידלו
לטענת בכיר ה-ECB, השיח על רגולציה למסחר בביטקוין, ובנכסי קריפטו בכללותם שגוי מיסודו. אסור לפרש את השיח הזה כרצון להסדיר מסחר בסוג חדש של נכס, שאין הבדל מהותי בינו לנכסים אחרים. הסיכון בביטקוין גם גבוה יותר והערך שהוא מפיק מצוי בסימן שאלה גדול. הביטקוין, נטען, לא מתפקד לא כמטבע ולא כנכס להשקעה אלא מהווה ספקולציה מוחלטת שמונשמת בידי בעלי עניין.
יותר מכך, לפי בכיר ה-ECB, בנקים שמעודדים השקעה בביטקוין מסכנים את הלקוחות שלהם ומסכנים את המוניטין שלהם ושל המערכת הבנקאית. וזה, בתרגום מרגולטורית מנומסת, הוא בחזקת מסר ברור לבנקים הגדולים באירופה שנתונים לפיקוח הבנק המרכזי: חידלו. לפי ה-ECB, הביטקוין כבר בדרך לאובדן רלוונטיות. נראה שבבנק נחושים שהוא יגיע ליעד הזה כמה שיותר מהר. (ליאור באקאלו)
מאסק מגלה את מס האפליקציות
בעלי טוויטר הטרי אילון מאסק מצא השבוע דחליל חדש-ישן להסיט אליו את האשמה לקשיים הכלכליים של טוויטר: אפל. מאסק, שעד לאחרונה ניהל ''רק'' שתי חברות מצליחות בתחום החומרה, גילה פתאום שאפל גובה עמלה של 30% מכל טרנזקציה שמתבצעת באפליקציות מובייל שמופצות דרך ה-AppStore. בתגובה, הוא מיצב את עצמו בחזית במאבק להורדת או ביטול העמלה, וזכה לתמיכה נלהבת מווטרנים מנוסים בזירה זו, כמנכ'"ל אפיק גיימס טים סוויני ומנכ"ל מטא מארק צוקרברג.
קשה להאמין שרק עכשיו, יותר מחצי שנה לאחר שמאסק חתם על רכישת טוויטר, הוא גילה לראשונה את התלות האדירה שלה במערכות ההפעלה למובייל. ידענו מזמן שהוא ויתר על זכותו לדיו דיליג'נס, אבל בורות לגבי פרט כל כך בסיסי על אודות האופן שבה החברה שרכש מייצרת כסף היא פשוט מהממת. נגלה לו סוד קטן: גם גוגל תחייב אותו בעמלה דומה עבור הכנסות ממכירת מנויים באפליקציה לאנדרואיד.
כבר מהרגע שבו נודע כי הוא קונה את טוויטר נשמעה הטענה לפיה מאסק, יזם מוכשר ומצליח לכל הדעות, יתקשה ליטול את היכולות ההנדסיות שהביאו להצלחת טסלה וספייסx ולתרגם אותן להבראת חברת מדיה חברתית. הגילוי הזה אודות חור כל כך משמעותי במודל הכלכלי של החברה לא מחזק את האמון שיצליח לעשות את זה. (ליאור באקאלו)
סין חשפה את גבולות האחריות החברתית של הטק המערבי
נכון לעכשיו, דיווחים מסין על המהומות וההפגנות ההמוניות ממשיכים לחצות את החומה הבצורה שעל האינטרנט הסיני ולהגיע למערב. הדיווחים מגיעים בעזרת שתי חברות טכנולוגיה מערביות, אפל וטוויטר. אך הדימוי הישן של חברות הטכנולוגיה המערביות כמבשרות חירות וליברליזם רחוק ממה שהיה בעבר ושתי החברות לא עושות למוחים הסיניים חיים קלים.
השבוע דווח כי אפל שינתה את האפשרות לשלוח קבצים ב-Airdrop לכל מי שבסביבה של המשתמשים, כלי שעזר מאוד למפגינים להעביר מהר מאוד תמונות וסרטונים. אפל, שמדברת הרבה על חשיבות פרטיות המשתמשים ועל אחריות חברתית, קשורה בטבורה לשוק הסיני, וכתוצאה מכך למשטר השולט במדינה. את התלות האדירה של שרשרת האספקה שלה בסין היא מנסה ומצליחה אט-אט, לצמצם; אבל על המכירות האדירות לשוק הצרכנים בסין קשה לה גם לוותר.
הרוב הגדול של התמונות והסרטונים מהמחאות בסין הועלו בטוויטר וכך הגיעו למערב. אלא שגם שם להחלטות המערביות יש השלכות משמעותיות, גם לא מכוונות. אביר חופש הביטוי הרדיקלי מאסק פיטר את רוב הצוות שעושה מודרציה לתכנים, וכך איפשר לממשל הסיני להציף את השירות בפורנו בשביל למנוע את היכולת לחפש ולמצוא את התכנים שמועלים לטוויטר.
חברות הטק הגדולות יודעות לדבר למערב יפה מאוד, אבל המקרה הסיני ממחיש היטב איפה עובר הגבול של האחריות החברתית שלהן. (שי רינגל)
למה אנחנו אוהבים את סיכום השנה של ספוטיפיי
השבוע זה קרה, הרגע הזה בשנה שבו כולם עוצרים רגע, בודקים את עצמם ומסיקים מסקנות: איך הייתי השנה? האם אני גאה בעצמי או שיש מקום לשיפור? אני מתכוונת כמובן ל-Spotify Wrapped, רשימת סיכום השנה האישית שספוטיפיי מכינה בקפדנות, אורזת יפה ושולחת לכל מנוי.
בתור כתבת טכנולוגיה יוצא לי לכתוב לא מעט על הצד המכוער של התעשיה הזו, על איסוף ציני של נתונים, על הפרות פרטיות ועל בצע כסף של מנכ"לים. הרשימה של ספוטיפיי היא רגע אחר שמוכיח שאפשר - אפילו די בקלות - לגרום למשתמשים להרגיש שאתה מכיר אותם, לא שאתה מרגל אחריהם. אבל היא כבר הרבה יותר מזה.
הזהות שלנו בכל רשת חברתית היא משהו שאנחנו אוצרים בקפידה, בוחרים ומשקפים החוצה לפי חוקים כתובים ולא כתובים. היא מעוצבת לא רק על ידי מי שאנחנו רוצים להיות ולשדר, אלא גם על ידי המדיום שאנחנו בוחרים בו באותו רגע נתון
הזהות שלנו בכל רשת חברתית היא משהו שאנחנו אוצרים בקפידה, בוחרים ומשקפים החוצה לפי חוקים כתובים ולא כתובים. היא מעוצבת לא רק על ידי מי שאנחנו רוצים להיות ולשדר, אלא גם על ידי המדיום שאנחנו בוחרים בו באותו רגע נתון. בפייסבוק אנחנו אדם אחד ובטוויטר אחר, אבל כמעט תמיד אנחנו בשליטה, מנסחים וחושבים לפני שאנחנו מפרסמים. בספוטיפיי זה לא כך. אמנם אין כאן מקום לשדר, רק לקלוט, אבל כשפעם אחת בשנה הדברים נפרסים לנגד עינינו אין מנוס מלהבין: זו מי שאני.
היופי ברגע הזה הוא שהוא תמיד צפוי ומפתיע כאחד. הוא הלהקה שאני שומעת כבר עשור ותמיד בחמישיה הראשונה, אבל הוא גם היוצרת ההיא שהתאבססתי עליה השנה קצת בין אפריל ליוני. וכן, זה גם השיר הגרוע הזה שחשבתי שאני מקשיבה לו רק כשאני שוטפת כלים ומסתבר שחזרתי אליו 89 פעם השנה. לא פלא שברגע הזה העולם קצת נעצר ופתאום בכל המדיות אנשים מפרסמים את אותה תמונה זרחנית ותוהים - זה אני? זה מי שהייתי השנה? מי הייתם אתם? (הגר רבט)