הפוסט מורטום הזריז שנעשה בסופ"ש לקריסה של SVB, "הבנק של ההייטק", הפנה אצבע מאשימה למשקיעי ההון סיכון שעודדו "ריצה אל הבנק". פיטר ת׳יל למשל קרא לחברות שלו שלא לחכות ומשקיעים אחרים הלכו בעקבותיו. ועם זאת, קשה להאשים את המשקיעים בסיטואציה כזו שבה לעיתים מי שמתאזר בסבלנות יוצא בשן ועין.
מה שבטוח הוא שאת אפקט הדומינו מהאירוע נרגיש בשבועות ובחודשים הקרובים. ייתכן מאוד שאחת התוצאות תהיה נקיטה בגישה שמרנית יותר למימון חברות פרטיות, בוודאי כעת כשהכסף כבר לא זורם כמו מים. אבל יש עוד השלכות אפשריות למשבר הזה: חלק מהחברות יצטרכו למצוא מזומן מהיר על מנת לשלם משכורות והן מוכנות לשקול דרכים מקוריות. באינפורמיישן מציעים למשל שימוש בעסקאות סקנדרי או הלוואת מקרנות ההון סיכון עצמן. הראשונה מדללת את המייסדים והשניה יוצרת תלות גדולה אפילו יותר במשקיעים שלהם, אבל שתיהן עדיפות כנראה על האלטרנטיבה של אי תשלום לעובדים וספקים. (הגר רבט)
בין מחאת ההייטקיסטים לקריסת SVB
קריסה של בנק גדול היא אירוע רב-נפגעים. במקרה של סיליקון ואלי בנק, שקרס בסוף השבוע ונסגר, הנפגעים הפוטנציאליים הם בעיקר חברות טכנולוגיה והמשקיעים שלהן. אבל השלכותיה עלולות להיות נרחבות אפילו יותר, בשל החשיפה הנרחבת של תעשיית ההייטק וההון סיכון למשבר המתהווה. היו גם כאלה שהזדרזו להאשים את אנשי ההון סיכון ביצירת פאניקה מוגזמת.
"המשקיעים הצעירים והמשועממים (בהיעדר השקעות חדשות) היו עסוקים היום בלהתקשר אלה לאלה ולתדלק את הפאניקה", כתב יזם שגם הוא מיהר למשוך את כספי החברה מהבנק. למי שבילה את השבועות האחרונים בישראל, האשמות כאלה אולי יישמעו מוכרות: גם מובילי מחאת ההייטקיסטים הואשמו ביצירת פאניקה שאינה במקומה. אבל ממש כמו במקרה הישראלי, גם החששות של החוסכים והלווים ב-SVB אינם מופרכים, והעובדה שהנבואה הגשימה את עצמה במהירות גבוהה כל כך מעידה שאכן היה מקום לחשש.
אירועי היממות האחרונות - ללא קשר לדרך בה יסתיים המשבר - הם ההוכחה שגם מותג חזק ואהוב, בין אם קוראים לו SVB או "מדינת ישראל", אינו חסין מהתרסקות מהירה. כשהמשקיעים חוששים לכספם אין מקום לסנטינמנטים, וצעד שגוי עלול להביא לקריסה מהירה. (מתוך הטור של גיא הורוביץ)
מאסטרטגיית ניהול סיכונים לרילוקיישן לליסבון
האמת? חשבנו שזה ייקח יותר זמן. יותר זמן לחקיקה להתקדם, יותר זמן לכלכלה להתדרדר, יותר זמן להייטק לברוח. לפני פחות מחודשיים וחצי הושבעה הממשלה ה-37, "הקיצונית בתולדות ישראל" קראו לה אז בארץ ובעולם וכנראה ששריה התייחסו לכותרת הזו כאתגר.
המכתב ששלח השבוע עדו גל, מייסד ומנכ"ל ריסקיפייד לעובדיו, עורר סערה תקשורתית קטנה כשאל ההודעה שכבר הפכה לשגרה - "החברה מוציאה כסף מישראל" - הצטרפה גם הצעה לסייע לעובדים שמעוניינים בכך לבצע רילוקיישן לפורטוגל, שם מחזיקה ריסקיפייד מרכז פיתוח.
הצהרה כזו היא דבר מורכב. מצד אחד ברור שמדובר כאן בפריבילגיה שמעטים אחרים יכולים להרשות לעצמם - לעזוב בסיוע מקום העבודה ולנחות היישר לאותה משרה במדינה שבה חרב הדיקטטורה לא מתנוססת מעל הראש. מצד שני, קשה להאשים את מי שהחליט לאמץ את אסטרטגיית "ניהול הסיכונים" הפיננסית ששמענו עליה בשבועות האחרונים גם אל חייו האישיים.
קשה לומר אם בשבועות הבאים נתחיל לראות צונאמי של רילוקיישן. שלא כמו פתיחת חשבון בנק נוסף, איש אינו חולם לעזוב הורים, אחים וחברים כדי להתחיל מחדש במדינה זרה, אבל כל זה ישתנה כשהחקיקה תעבור בקריאה שלישית. המחאה האזרחית של השבועות האחרונים הבליטה את הצד היפה של ההייטק וההייטקיסטים ואת החשיבות של המגזר הזה לא רק לכלכלה הישראלית, אלא גם לחברה הישראלית, חבל יהיה להתעורר ולגלות שזו הייתה שירת הברבור שלו. (הגר רבט)
מיעוט נשים בהייטק: נכון, אבל פתיר
הגדלת שיעור הנשים בחברה זו עבודה. וכשמתייחסים אליה כיעד, וגוזרים משימות כדי להגיע אליו - זה קורה. שיעור הנשים בתעשיית הטק נותר על 33% ושיעור הנשים בתפקידים טכנולוגיים נמוך יותר ועומד על 22% בלבד. ישנה מגמת שיפור בעשור האחרון אבל המספרים עולים לאט מדי, והסיפור הרשמי של "אין מספיק קורות חיים של נשים" הוא נכון אבל פתיר.
שלוש חברות הצליחו להגדיל את שיעור הנשים אצלן ל-50% ולהגיע לשיעורים שוויוניים לגמרי או כמעט שיוונים גם במחלקות הטכנלוגיות ושיתפו אותנו בפלייבוק: המפתח הראשון להצלחה הוא ההבנה שזו מדיניות ולא "פרויקט", ושהמדיניות הזו מגיעה מהמנכ"ל וההנהלה. המפתח השני הוא בתהליך הגיוס והרחבת מאגר הטאנלטים הנשי - והשלישי הוא שימור העובדות בחברה באמצעות מסלולים לקידום מקצועי של נשים.
זה נכון שלסטארטאפים צעירים עם מספר עובדים קטן, יותר קל להגיע לשוויון, הם נמצאים בשלב הצמיחה עם הכפלה של מספרי העובדים בתקופה קצרה. אבל גם חברות בוגרות יכולות לשפר את המספרים. כך למשל באמדוקס בצליחו להגדיל את שיעור הנשים ב-6.5% ולהגיע לשיעור של 50% בחברה ו-40% בתפקידים טכנולוגיים. (רז סמולסקי)
מכתב המולמו"פ הוא לא סתם עוד מכתב אזהרה
ככל שהיה צריך, השבוע קיבלה הממשלה עוד תמרור אזהרה מפני הרפורמה המשפטית. מדובר במכתב של "המועצה הלאומית למחקר ופיתוח", גוף רשמי של המדינה המורכב מאנשי אקדמיה ותעשייה שאמור לייעץ לממשלה על מצב המחקר המדעי בישראל - חוזקות וחולשות. על ניר מכתבים רשמי הנושא את סמל המדינה, הגישו 14 (מתוך 15) חברי המועצה לשר המדע, החדשנות והטכנולוגיה אופיר אקוניס, את אזהרותיהם.
הם דיברו על חשש לירידה בהשקעות ממחקר: "השקעות ממדינות אחרות לא יגיעו אם המשקיעים יחששו שגורל השקעותיהם נתון לשרירות המערכת הפוליטית", כתבו. הם כתבו על קושי אפשרי של חוקרים ישראלים למצוא פוסט-דוקטורט בחו"ל או חוסר רצון שלח חוקרים זרים להגיע לכאן. הם כתבו על חוקרים ישראלים שיבחרו לא לחזור לישראל.
המדע וההייטק שלובים בזה. מדע בסיסי הופך למדע יישומי ומשם, לעיתים, למוצר. לא מעט מהיזמים (בעיקר בטכנולוגיות עמוקות) הם בוגרי תארים מתקדמים; ישנם סטארטאפים רבים שמבוססים על מחקר אקדמי באופן עקיף ויש גם לא מעט חברות שנולדו באופן ישיר דרך חברות מסחור הידע של המוסדות האקדמיים. פגיעה במדע היא פגיעה בהייטק. לכן צריך לקחת ברצינות רבה את מכתב האזהרה הזה. אך כפי הנראה, כרגע, אין מי שמקשיב. (אמיתי זיו)
היזם שגרם למאסק להבין את הגבולות של עצמו
הארלדור (האלי) ת׳ורלאיפסון הוא יזם שהקים סוכנות דיגיטל שנרכשה ע"י טוויטר ב-2021. כשהחברה נקנתה, האלי העדיף לקבל את חלקו בעסקה כמשכורת בגלל שהוא סקנדינבי שמאמין במיסוי. בזמנו הפנוי הוא בונה מאה רמפות לכיסאות גלגלים בעיר הולדתו רייקיאוויק (והאתר שלו יפהפה). לפני כמה ימים הוא גילה שהוא לא יכול להתחבר לחשבון החברה שלו, אבל אף אחד בטוויטר לא אמר לו אם פוטר או לא. אז הוא פנה לאילון מאסק בטוויטר, מה שהוביל לאחת ההתכתבויות מעוררות החלחלה שנראו בפלטפורמה. אפילו בשביל מאסק זה הרגיש כמו שיא שלילי חדש.
I would like to apologize to Halli for my misunderstanding of his situation. It was based on things I was told that were untrue or, in some cases, true, but not meaningful.
— Elon Musk (@elonmusk) March 7, 2023
He is considering remaining at Twitter.
ואז קרתה תפנית: מאסק התנצל, הודה שהוא התבסס על מידע לא נכון, ואמר שהוא דיבר עם האלי ואפילו ביקש ממנו לשוב לחברה. בציוציו הוא הודה ש"יש דברים שעוברים רק בשיחה, ולא בציוץ".
זאת לא רק הפעם הראשונה שמאסק, שלא הפסיק להלל את השיח בטוויטר, הודה שלפלטפורמה שלו יש כמה הגבלות. זאת גם הפעם הראשונה שמאסק מבין את הגבולות שלו עצמו, כמי שהתנהג עד כה כמי ששום דבר לא יכול לגעת בו באמת.
יכול להיות שהסיבה שמאסק חזק בו היא ההסכם של האלי עם טוויטר כחלק מהרכישה של החברה שלו, שבמקרה של פיטורים, טוויטר תשלם לו 100 מיליון דולר. יכול להיות שמאסק לא אהב את הביקורת הרבה ברשת על כך שהוא חושף את פרטיו הבריאותיים של עובד שחולה במחלה קשה ומרותק לכסא גלגלים. בסופו של יום, מאסק גילה שיש לו גבולות ושלפלטפורמה שלו יש גבולות. עכשיו נותר לראות האם הרגע הזה ישנה משהו במאסק, או שנשוב לראות אותו משפיל אחרים במהרה. (שי רינגל)