נכון שיש אנשים שכל פעם שאתם פוגשים אותם לוקח לכם איזה יום יומיים להתאושש? אנשים כאלה שמפילים אתכם, משהו באנרגיה שלהם, לא באמת מפרגנים לכם, לא באמת יש סיבה שאי פעם תתראו בכלל, אבל אתם בכל זאת ממשיכים להיפגש? ונכון שיש אנשים שכל פעם שאתם פוגשים אותם אתם מרגישים שאתם עפים באוויר, הם ממלאים אתכם באנרגיה שעושה לשניכם ממש טוב?
ואז אתם אומרים: "איזה גרועים שלא נפגשנו כל כך הרבה זמן, די חייבים", ואיכשהו עוברים עוד כמה חודשים עד שתפגשו שוב. למרבה התדהמה והצער איננו חסים על זמננו היקר ואיננו מדויקים ומוקפדים מספיק ביחס אליו. הפילוסוף הרומאי סנקה כתב במסה המפורסמת שלו "על קוצר החיים", שחיינו דווקא ארוכים והם נקצבו לנו ברוחב לב, אלא שאנו נוהגים בהם בבזבזנות וברשלנות. כל מנהל יודע לספר לי על "גזלני זמן" שקשה לה להפטר מהם.
לטורים הקודמים: מה אפשר ללמוד מתסמונת המתחזה, אתם לא לבד: אתם סך האנשים שמקיפים אתכם, מה ההבדל בין טאלנט לבין פאונדר?
מדוע בעצם? כי לא נעים לנו? כל דקה עם גזלני הזמן באה על חשבון העובדים שבאמת מגיע להם ולעולם לא יזכו לתשומת-לב אמיתית. כל רגע איתם שודד עוד זמן שלא יחזור עם הילדים הגדלים שלכם, עם בני הזוג שלכם, עם אנשים שבאמת זקוקים לכם.
מייסדים לעולמי עולמים לא ייפגשו אתכם אם זה לא הדבר הכי מדויק ונכון עבורם. "מה אתה עושה עם כל הזמן שאתה חוסך?", שאלתי פעם את אחד המייסדים המצליחים והוא ענה לי: "מבזבז אותו בלי חשבון"
זמן הוא בהחלט שאלה של חיים ומוות ואנו מרשים לעצמנו להקל בו ראש, אבל יש כאלה שלא. קדושת הזמן היא מאפיין מובהק של מייסדות ומייסדים. תפיסת הזמן השונה שלהם היא מאפיין חשוב של ה-Founder's mindset. כשתבקשו להיפגש איתם הם יגיבו בנימוס ובנועם, אבל לעולמי עולמים לא ייפגשו אתכם אם זה לא הדבר הכי מדויק ונכון עבורם. הם חסים על כל שניית חיים ומעיפים בלי היסוס רעשים אינסופיים, הסחות דעת ופיתויים שונים שאינם קשורים באופן מזוקק למה שהחליטו עליו.
והנה זה פלא, אותם אנשים עצמם שהרגע היללנו את יחסם הקדוש לזמן, נוהגים לעיתים לשוטט במסדרונות החברה ולפתוח בשיחות ספונטניות עם אנשים במסדרון, או שהם משוטטים להם ברחובות לא מוכרים ופותחים בשיחות חולין עם אנשים זרים. איך זה מסתדר? מסתבר שזה אפילו מתבקש. "מה אתה עושה עם כל הזמן שאתה חוסך?", שאלתי פעם את אחד המייסדים המצליחים והוא ענה לי: "מבזבז אותו בלי חשבון". למה הכוונה?
דברי מנהיגים ביעילות ונחת נשמעים
דיוק עצמי ברמה גבוהה מתבטא בניהול זמן יעיל ברמות כמעט בלתי נתפסות: לשאול בכל פגישה שוב ושוב על מה באנו לדבר (סטיב ג'ובס), לקצר את כל הפגישות שלכם בחצי ואת החצי שנשאר לחתוך שוב לחצי מהזמן (ג'ף בזוס), לצפות ממי שלא תורם לדיון לקום ולומר: "אני לא רלוונטי להמשך", ולצאת מהפגישה (אילון מאסק).
שמעתם על "מועדון החמש בבוקר"? לא באמת חשוב החמש בבוקר - אבל לכל אחד מאיתנו יש שעת זהב שבה הוא מספיק יותר מבכל היום אחר כך. מצאו את השעה שמתאימה לכם ותהיו חברים במועדון הזה.
לכל אחד מאתנו יש אנשים שלידם הוא חושב מהר או לאט, אנשים שאותם כדאי לפגוש רק לבד או רק בקבוצה, או רק מרחוק או בכלל לא. ברגע שאתם מרגישים שיש לכם קצת זמן, סימן שהתחלתם לדייק עם עצמכם משהו בסיסי, כי אין דרך לנהל את הזמן שלנו רק בהגיון ובטבלאות ותיעדופים, זה לא מתכנס.
הפעילו אינטואיציה, רגישות, הרבה רפלקציה ודיוק, הקשבה למה הכי נכון לנו ואיך ומתי ועם מי. אחרי שהתחלנו להספיק "כמו שישה אנשים" ויש לנו זמן לבזבז בשוטטות, שם נולד הקסם של צירופי המקרים, "הסרנדיפיטי" שכל כך מרבים לדבר עליו
חייבים להפעיל אינטואיציה, רגישות, הרבה רפלקציה ודיוק, הקשבה למה הכי נכון לנו ואיך ומתי ועם מי. ואז, אחרי שהתחלנו להספיק "כמו שישה אנשים", יש לנו זמן לבזבז בשוטטות, בלי מטרה מוגדרת, שם נולד הקסם של צירופי המקרים, "הסרנדיפיטי" שכל כך מרבים לדבר עליו: מפגשים עם זרים, שברי שיחות, אינפורמציה מפתיעה, גירויים שאנחנו מאחסנים ועוזרים לנו, בשעת הצורך, לחשוב אחרת.
כל הקסם הזה יקרה כשנזכור שסדנת הזמן היחידה שאנו צריכים ללכת אליה היא הסדנה לניהול זמן שהמצאנו בעצמנו. הכללים שלנו לניהול זמן צריכים להיות "כללים משוגעים" - כאלה שנראים מבחוץ קצת מוזרים אבל עובדים לנו באופן מופלא. כשזה מוזר לאחרים ועובד בשבילנו יש סיכוי טוב שמצאנו דרך אישית ומקורית משלנו איך לנהל את הזמן שלנו - לזנק מאפס ריכוז למאה, לדייק את סביבת האנשים שלנו, להספיק כל כך הרבה ולהשאיר לעצמנו זמן חיים כדי לשוטט. פעם הבאה שתתקלו במייסדת או מייסד מצליחים תבקשו מהם לספר לכם על טיפ קטן שלהם לניהול זמן קצת אחרת. מבטיח לכם שיהיה מעניין.
הכותב הוא מומחה לחשיבה יצירתית, מוביל ארגונים בתהליכי ניהול וחשיבה אסטרטגית