מתחילים עבודה חדשה? איך אתם, בלחץ? מרגישים את זה, את ההתרגשות שמלווה במתח? כי מה אנחנו בעצם יודעים? יש ציפיות, יש תפקיד מלא אחריות. יהיה בסדר, ברור, ועדיין, לא פשוט. זה עכשיו חודשים ללמוד כדי להתחיל להבין בכלל מה הולך. מאתגר בטוב, אבל גם מלחיץ. לא ממש ישנים כמו קודם, המון התרגשות, המון דברים חדשים להבין. קמנו, זזנו למקום חדש, יש לנו מה להפסיד, אנחנו פחות יכולים להרשות לעצמנו להיכשל. לרגע אנחנו אפילו חושבים "מה היינו צריכים את זה".
אבל לפני שנמשיך עם כל הרעש הזה בראש, יש לי שאלה: כמה אתם? כלומר, כמה אתם שמתחילים את העבודה החדשה? רק אתם? אני אשאל את זה אחרת: אתם יודעים מי עוד מתחיל איתכם את העבודה החדשה? המון אנשים. ממש ככה. למשל, המורה/המנהלת/המנטור שהשפיע עליכם ופתח לכם את הראש פעם בעבר, "מתחילים" איתכם את העבודה החדשה. גם הקורס ה-אחד, או הספר ה-אחד שנחרת לכם בראש, מתחיל איתכם. אחת המטרות שלכם היא לאסוף את כל האנשים שיתחילו אתכם את העבודה החדשה, להקים לעצמכם "בורד", חבר מנהלים של מנטורים מכל מיני תחומים שילוו אתכם מבחינה שיווקית, משפטית, כלכלית, או מנטאלית.
כולנו הרי חיים בעולם שטוח ומחובר, אבל מנצלים כל כך מעט, עד כדי להכעיס, מהרעיון הזה. דמיינו את היום הראשון שלכם בעבודה, אתם נכנסים ואחריכם צועדים עשרות אנשים שהגיעו איתכם
אתם זקוקים למישהו שתמצאו כדי להתייעץ איתו על עבודה מול סינים/יפנים/נורווגים; מורה פרטי שיעדכן אתכם בכל סוג של ממשק טכנולוגי שאתם לא שולטים בו. פעם בשבוע, פעם בשבועיים, פעם בחודש. כולם עומדים להתחיל את העבודה החדשה. מאז שתומאס פרידמן הודיע לנו ש"העולם הוא שטוח", עשתה זאת קודם גברת שוסטר במחזה של חנוך לוין (ועוד רבים אחרים), כולנו הרי חיים בעולם שטוח ומחובר, אבל מנצלים כל כך מעט, עד כדי להכעיס, מהרעיון הזה. דמיינו את היום הראשון שלכם בעבודה, אתם נכנסים ואחריכם צועדים עשרות אנשים שהגיעו איתכם. רק אתם רואים אותם, אבל הם שם.
אנחנו מדברים פה על דרך חשיבה טיפוסית של מייסד. לא פעם משתאים מהאומץ והתעוזה של אנשים לקום וליזום משהו שאין להם מושג לגביו, אבל הם לבד ולא באמת לבד. הם יכולים להתייעץ, לקבל השראה, מידע והכוונה. כל יזם מתחיל של סטארט אפ (מייסד בפוטנציה) נפגש עם עשרות כל כך רבות של אנשים. שומע, סופג, לומד, מסמן לעצמו נקודות ותובנות.
מייסדים בתחילת דרכם פוגשים יותר אנשים ויועצים ממה שאדם ממוצע יפגוש בעשור שלם חייו. המייסד גם לא חושש לשאול מאפס, להתבדח בקול רם על זה ש"אין לי מושג". נכון, יש משפטים על בדידותו של המנכ"ל, על היזם שבסוף יושב לילות לבד. הכל נכון ואמיתי. אבל כמו שלימד אותנו מחזאי אחר, איז'אן יונסקו, יש "לבד" ויש "להיות בודד", והם, המייסדים - מעולם לא היו ולא יהיו בודדים. קבוצה שלמה של אנשים מתחילים איתם כל "עבודה חדשה". יש לכל מייסד צבא של מאות חיילים כבר בתחילת הדרך. הם חמושים בעצות, קשרים/יצירת קשרים, לקחים, מסקנות ומידע. מנטורים מנוסים, פורשים מצליחים שזמנם התפנה, יושבי ראש עם וותק ופרספקטיבה, או מאמן פרטי חדש ומרגיע. כשלא יוצאים לדרך לבד - המתח מתחלק.
האנשים שמתחילים איתנו את העבודה החדשה הם הוכחה ל"מקצוענות" האמיתית שלנו. נכון, אנחנו חייבים לדעת לברור, לבקר, לחלץ מידע, להרכיב ולהתאים אותו, אבל אנחנו לא לבד
יש כאן גם אמירה על המושג "מקצוע" שעבר מהפכות דרמטיות בעשור האחרון. מיהו למעשה "המקצוען" האמיתי? זה שיודע את כל התשובות, או זה שיודע למצוא אותן? לכאורה התשובה ברורה: אנחנו מצופים לאתר, לאסוף, ללקט ולכלול ביחד את כל התשובות הכי טובות שיש. כך גם נוכל לשמוע על הדברים החדשים שעומדים לראות ונדע לעדכן. האנשים שמתחילים איתנו את העבודה החדשה הם הוכחה ל"מקצוענות" האמיתית שלנו. נכון, אנחנו חייבים לדעת לברור, לבקר, לחלץ מידע, להרכיב ולהתאים אותו, אבל אנחנו לא לבד. יש תפקיד חדש ויש לו דרישות שצריך לכבוש, ולנו יש את הזכות והחובה להרכיב לעצמנו את הבורד המנצח. תקיפו את עצמכם במעגלים של אנשים ותצרו לעצמכם "מעגלים של אומץ" בעולם.
אז כמה תהיו, כשתתחילו את העבודה החדשה הבאה שלכם?
הכותב הוא מומחה לחשיבה יצירתית, מוביל ארגונים בתהליכי ניהול וחשיבה אסטרטגית