בשביל התעלול הבא אזדקק ליזם מילארדר אקסצנטרי, רשת חברתית כושלת ו-44 מיליארד דולר.
האמת שהרכישה של אילון מאסק את טוויטר באה לי בול. גם המריבות המדממות בכנסת, שמפיצות המון זעם ושנאה בלי שום משמעות לאומית - באה לי בתזמון מושלם. אפשר אפילו לטעון שההתחממות הבטחונית בהר הבית ובטיקטוק מוכיחות את הנקודה.
רבות דובר על איך האלגוריתם בורר מבין שלל הפוסטים, התכנים והתגובות את אלה שיקפיצו אותנו. אבל ההדגמה הצנועה שעשיתי בסרט "הקרב על המוח: הרשת האנטי חברתית" (ישודר הלילה ב-22:20 בקשת12) מראה איך כל האמצעים כשרים כדי להדליק אותנו במהירות האפשרית.
לקחנו שני פרופילים של אנשים אמיתיים, שכמעט ואינם מתעסקים בפוליטיקה. במהלך של כמה שבועות, "צבענו" את האחד כימני מתון, ואת השני כשמאלן מתון. כמעט מיד, התחלנו לקבל פוסטים פוליטיים תוססים ומדממים, כאשר פייסבוק כבר בוחרת ומבליטה עבורנו את התגובות הכי מרתיחות ומקפיצות. כי מבין כל קשת הרגשות, כמו שאומר ד"ר מיכה גודמן, "זעם הוא הרגש שמעורר אותנו יותר לפעולה".
משהו קורה. האם זה קשור לעובדה שהדיון הפוליטי היגר בשנים האחרונות מאמצעי התקשורת הממוסדים - אל הרשתות החברתיות, שהאלגוריתמים שלהן עסוקים בליבוי אש וגופרית? בזיהוי הפוסטים והתגובות המתסיסים ביותר, והצגתם למשתמשים במטרה למשוך אותם פנימה לדיון, גם במחיר של הקצנה הולכת ומאמירה?
יש משהו במים
בישראל יש לנו את הקיטוב סביב נתניהו. נדמה כמו תהליך ייחודי סביב אדם ייחודי. אבל בארה"ב ראינו קיטוב עצום סביב טראמפ, ששורשר לגם לקיטוב ושנאה סביב ביידן. תהליכים דומים רואים בברזיל, בהונגריה, באנגליה, ובמדינות רבות בעולם. בכולן הקיטוב הפוליטי מעמיק עד כדי שהאזרחים אומרים: הצד השני לא טועה - הוא חוטא. הוא הזוי ומסוכן. הבחירה שלו לא לגיטימית. "הוא לא ראש הממשלה שלי", אפילו אם ניצח בחירות. כלומר השיח הפוליטי הפך לטעון כל כך, שהוא מאיים על שלמות המדינה. ואם זה קורה בכמה מדינות בעולם בו זמנית, אנחנו נאלצים להסיק ש"יש משהו במים". משהו קורה. האם זה קשור לעובדה שהדיון הפוליטי היגר בשנים האחרונות מאמצעי התקשורת הממוסדים - אל הרשתות החברתיות, שהאלגוריתמים שלהן עסוקים בליבוי אש וגופרית? בזיהוי הפוסטים והתגובות המתסיסים ביותר, והצגתם למשתמשים במטרה למשוך אותם פנימה לדיון, גם במחיר של הקצנה הולכת ומאמירה?
על מה אנחנו רבים?
כשח"כ עמיחי שיקלי מתקוטט עם תומכי בנט, ותומכי נתניהו מגדפים את תומכי לפיד - על מה בעצם הם רבים? על הבדלי מעמדות עקרוניים בנושא שטחים וביטחון? על תפיסות עולם כלכליות שונות? לא באמת. המקרה הישראלי קיצוני לעומת מדינות אחרות, במובן הזה שבחלק גדול מהעמדות, הימין והשמאל מעולם לא היו קרובים כל כך. אין מחלוקת עמוקה ומהותית בנושאי כלכלה. גם המחלוקת בנושאי שטחים ושלום הצטמצמה דרמטית. השמאל מבין שנסיגה מלאה לא תהיה, הימין הבין שסיפוח מלא לא יהיה. ובכל זאת - רבים ומגדפים בשיא העוצמה. על מה? כשהמחלוקת המהותית המצומצמת, לא כל כך מפתיע שהממשלה הזו מצליחה להתקיים ולתפקד, גם אם בקושי. פערי העמדות בה רק נראים גדולים. בלי הפסאדה של התקשורת והרשתות החברתיות, דווקא אפשר לנהל פה מדינה.
אסק מאסק
אילון מאסק התבטא לא פעם לטובת חופש ביטוי קיצוני. ככל שזה תלוי בו, גזענים, קונספירטורים, שקרנים, מסיתים, אנטישמים, ומכחישי שואה יכולים ללבלב בטוויטר ללא מצרים. החוק, יש להודות, עדיין לא מחיל על טוויטר אחריות מלאה על התוכן. אבל הסנטימנט הציבורי עודד את החברה, כמו רשתות חברתיות אחרות, להקים מערכי סינון תוכן, להצהיר על פעילות נחרצת להרחקת אלימים, מסיתים ושקרנים מהרשת, ואף לחסום את הנשיא טראמפ לנצח נצחים.
הסנטימנט הציבורי עודד את טוויטר, כמו רשתות חברתיות אחרות, להקים מערכי סינון תוכן, להצהיר על פעילות נחרצת להרחקת אלימים, מסיתים ושקרנים מהרשת, ואף לחסום את הנשיא טראמפ לנצח נצחים. עד שבא מאסק
עד שבא מאסק. ממה שהבנו עד כה, התוכניות שלו כוללות צמצום מערכי סינון התוכן של טוויטר והחזרת חופש הביטוי הכמעט מוחלט על כנו. מאסק רוצה להחזיר את הגלגל אחרונית למקום שגוי, ציבורית, תקשורתית וגם כלכלית. כי בכל זאת, טוויטר מתפרנסת מפרסומות, וגם מפרסמים לא אוהבים רפש ושקר (בכמות שמלכלכלת להם את המותג. בכמויות קטנות זה דווקא מביא טראפיק, שזה מצוין). ובכלל, הרעיון שבעל המאה ישלוט לא רק בדעה אלא גם בפלטפורמה שבה מותר להביע דעות, היא מסוכנת ומפחידה. מאסק הוא אולי היזם החדשן המשפיע האמיץ והחשוב בדורנו - לא לחינם הפך גם לאיש העשיר בעולם - אבל חדשנות טכנולוגית ואומץ עסקי לא הופכים אותך למאור מוסרי, ציבורי ומשפטי שיכול לקבוע את גבולות חופש הביטוי הרצויים ב-195 מדינות בעולם, אפילו אם יש לך בכיס 44 מיליארד דולר. ועם כל הכבוד לחברי הכנסת שבחרנו אתם ואני - בסוף לא הם קובעים את גבולות חופש הביטוי במדינת ישראל, אלא קומץ צוקרברגים ומאסקים ששולטים בפלטפורמות.
כבה את הרמקולים
אבל אם אני מחפש נקודת אור, ייתכן שיש לאן להביט. מאסק רוצה להפוך את האלגוריתם של טוויטר לאופן-סורס. גלוי ושקוף בפני הציבור. מה שמזכיר לנו שהבעיה השורשית לא נמצאת בעובדה שאין מספיק סינון תוכן בטוויטר - אלא בעובדה שהאלגוריתם שלו (ושל כל הרשתות האחרות) עסוק בלקדם כמה שיותר ציוצים משמיצים ושקריים, כי זה מה שמביא אנגייג'מנט וטראפיק.
גם כאן מתוכננת מהפכה: אילון מאסק רוצה להפוך את האלגוריתם לשקוף לציבור. הנה הזדמנות לשנות את האלגוריתם. הוא לא חייב להגביר בחינם שקרנים ומטנפים, כפי שהוא עושה היום. שיקבלו את חלקם האמיתי בקול הציבורי, ולא יותר. ייתכן שטוויטר תהפוך כך לפחות רווחית. אבל רווח לא זה מה שמניע את מאסק כאן. אם הוא יבחר להרגיע את מגברי האלימות וההסתה שהתרגלנו לחיות איתם בשנים האחרונות, הוא יוכל להציע חופש ביטוי נרחב יותר לכל אחד - בלי לפגוע בציבור. האם לשם אנחנו הולכים? אישית, אני מעדיף לחזות את מזג האוויר מאשר את מהלכיו של מאסק.
הסרט "הקרב על המוח: הרשת האנטי חברתית", על המחיר הציבורי של הרשתות החברתיות, ישודר הערב (שלישי) ב-22:20 בקשת12