הקוטב הדרומי של הירח הוא מקום מהמם. הרים נישאים שטופים באור שמש תמידי ואבק ירח, דק כפודרה, בוהק באור הלא מסונן. מכתשים עמוקים שוכנים בצל תמידי ומסתירים כיסי מים בסלעיהם האפורים, מים קפואים שלא זרמו לשום מקום זה שלושה מיליארדי שנים.
וכאן, במקום כלשהו על הקרקע הדוממת, רוצה נאס"א להנחית צוות אסטרונאוטים חדש. כמו אלה שביקרו לפניהם, אורחים אלה ילבשו חליפות ויצאו להליכת ירח, גופיהם מקפצים בכוח הכבידה הנמוך. יעברו עוד כמה שנים עד שהטיול הירחי יתרחש, כמה שנים טובות. לפני שאנשים יוכלו להלך שוב על הירח, נאס"א צריכה ליצור מערכת תחבורה אמינה שתוכל להטיל אותם רחוק מכדור הארץ ולהביא אותם ליעדם בבטחה ובשלום. והניסוי הגדול הראשון במשימה הזו אמור להתקיים היום, לאחר שנדחה מתחילת השבוע.
הערב היתה אמורה נאס"א לערוך את הניסוי השני לשיגור הראשון, שיום אחד יטיס אסטרונאוטים לירח. גם הפעם הוא בוטל בשל תקבלות טכניות.
הרקטה, המכונה "מערכת שיגור לחלל" - SLS - היא החזקה ביותר שנאס"א בנתה אי פעם, ולכשתמריא סוף סוף היא תרים למסלול סביב כדור הארץ קפסולת אסטרונאוטים. לא יהיו עליה אנשים בטיסה הראשונה, רק שלישיית בובות בגודל אדם מכוסות בחיישנים. הקפסולה, אוריון שמה, תיכנס למסלול סביב הירח ואז תחזור לכדור הארץ ויהיה עליה לשרוד כניסה אפופת להבות לאטמוספרה ואז לנחות בטבילה בים.
לפני שאנשים יוכלו להלך שוב על הירח, נאס"א צריכה ליצור מערכת תחבורה אמינה שתוכל להטיל אותם רחוק מכדור הארץ ולהביא אותם ליעדם בבטחה ובשלום. והניסוי הגדול הראשון למשימה הזו אמור להתקיים הערב
ניסוי זה הוא הראשון מבין סדרת משימות ירח, כל אחת מהן מורכבת ומסוכנת מקודמתה, שנועדו לטפח ולקיים תוכנית ירחית שכמוה לא הייתה. נאס"א מתכננת לקיים את ניסיון הנחיתה הראשון במסע המחודש של אמריקה לירח ב-2025, והדגישה כי הצוות יכלול הפעם – שלא כמו צוותי אפולו על טהרת הגברים הלבנים – אישה ואדם לא-לבן.
אם לא ידעתם על כל זה, פרט אולי לכותרות על השיגור שנדחה – זה בסדר. רוב העולם כנראה לא מודע לכך שיש לנאס"א תוכניות שאפתניות לגבי הירח, שלא לדבר על שמו של הטיל שפותח לשם כך ("מערכת שיגור לחלל", SLS, זה לא בדיוק המותג הכי תופס; אולי "טיל-על לירח", שבו משתמשים מדי פעם בכירי נאס"א יהיה קליט יותר). אפילו הכינוי המעניין יותר של התוכנית – ארטמיס, על שם אחותו של אפולו במיתולוגיה היוונית – לא מתגלגל על כל לשון. ובעיקר, נאס"א כבר טסה לירח לפני יותר מ-50 שנה. מה היא מחפשת שם הפעם?
לסוכנות יש חלומות גדולים לגבי הפרק הבא ברומן של אמריקה עם הירח, גדולים עוד יותר מתוכנית אפולו. היא רוצה לא רק לחדש את הצעד הראשון המפורסם של ניל ארמסטרונג עם ליהוק חדש של דמויות – והיא בהחלט תעשה זאת – אלא גם להגיע להישגים ראשונים חדשים, כולל תחנת חלל במסלול היקפי סביב הירח ואולי אפילו בסיס על הירח.
תוכנית ארטמיס היא פרויקט קשה ומסובך, מלא סיכונים ואי ודאות בכל שלב ושלב. נאס"א לא רק רוצה להתעלות על עברה-שלה, יהיה עליה גם למצוא לעצמה מקום בנוף טיסות החלל שהשתנה, בשמיים מלאים בשיגורים מסחריים. אבל ארצות הברית התחייבה לעתיד חדש בירח, והשיגור הראשון עשוי לשבות את דמיונו של הציבור ולשכנע את האמריקאים להתעניין – או לפחות לפתוח טלוויזיה.
תוכנית ארטמיס היא פרויקט קשה ומסובך, מלא סיכונים ואי ודאות בכל שלב ושלב. נאס"א לא רק רוצה להתעלות על עברה-שלה, יהיה עליה גם למצוא לעצמה מקום בנוף טיסות החלל שהשתנה, בשמיים מלאים בשיגורים מסחריים
משימות אפולו הראשונות נחתו ליד קו המשווה של הירח, שם התאורה טובה יותר ומישורים שטוחים יותר שירתו את המטרה של נאס"א באותה תקופה: להנחית בני אדם בבטחה על הירח. משימות מאוחרות יותר נותרו ליד קו המשווה, אך התקרבו לנוף הררי יותר, וחקרו שטחים אחרים. כשהגיע תורה של אפולו 17, נחיתת הירח השישית והאחרונה, דעך העניין של הציבור האמריקני בתוכנית, שנמדד ברייטינג טלוויזיוני.
הרשתות נהגו לעצור שידורים ברגעים הגדולים – שיגור, המראה ונחיתה – אבל "תמונות נופי ירח צחיחים ואסטרונאוטים מרחפים הופכות די מהר שגרתיות ואף מייגעות ולא משנה כמה איכותן הטכנית טובה להפליא", כתב מבקר הטלוויזיה של הניו יורק טיימס ב-1972.
ואז המרוץ לחלל הסתיים. הישג הנחיתה הראשונה יצר די מומנטום – ומספיק ציוד – לעוד כמה כאלה, "אבל לא הייתה סיבה להמשיך מרגע שהמרוץ הוכרע", אמר לי ג'ון לוגסדון, היסטוריון חלל ותיק ומייסד המכון למדיניות החלל באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון. הנשיא ריצ'רד ניקסון הנחה את נאס"א למקד את תוכנית הטיסה לחלל בבניית צי מעבורות חלל למסלול סביב כדור הארץ; שום נשיא לא דחף באמת לקאמבק ירחי עד ג'ורג' בוש הבן, ב-2004.
אחר כך נעלמו התקציבים השמנמנים שהזינו את תוכנית אפולו, ותוכניות החלל לא היו אמורות לשרוד מעברים מנשיא לנשיא. ברק אובמה ביטל את פרויקט הירח של בוש, אך הותיר על כנן את תוכניות הרקטה הכבדה שמסוגלת לשאת אנשים לחלל העמוק ותעשה שימוש במנועים ומאיצים שנותרו מתוכניות קודמות. מערכת השיגור לחלל זכתה מאז לתמיכה דו-מפלגתית, גם כשנוצר איחור של שנים בלוח הזמנים והוצאו מיליארדי דולרים מעבר לתקציב; התוכנית יצרה אלפי משרות בכל מדינה בארצות הברית. מותג ארטמיס היא תוספת חדשה; ממשל דונלד טראמפ הגה אותה, וממשל ביידן אימץ את המיתוג.
לפי התוכניות הנוכחיות של נאס"א, כך יתפתח העשור הבא של טיסה לחלל: מערכת שיגור לחלל תמריא החודש וקפסולת אוריון תתפקד היטב. בשנה הבאה אסטרונאוטים יערכו מסע זהה ויחוגו סביב הירח כפי שעשו האסטרונאוטים של אפולו 8 בשנת 1968. בשנת 2025 משימה נוספת תנחת עליו ממש. שיגור לחלל יערך פעם בשנה. תתחיל בנייה של תחנת חלל קטנה במסלול סביב הירח.
תוכניות לחוד ומציאות לחוד. רוב פרויקטי החלל הממשלתיים מחמיצים את מועדי הסיום, אז אל תזמינו עדיין אנשים למסיבת נחיתה על הירח ב-2025. והארכיטקטורה של תוכנית ארטמיס מסובכת ביותר, עם חלקים נעים רבים
נחיתות נוספות יגיעו בהמשך, עם עצירות במוצב המרחף בדרכן למטה. וב-2030, נאס"א שואפת לבנות סביבת חיים על הירח – ראשונה בהיסטוריה האנושית – עם כלי רכב ירחיים ותשתית נוחה דיה שתתמוך במשימות בנות שבוע או יותר. בכל שלב בדרך, האסטרונאוטים, שרבים מהם יהיו מדענים, ילמדו עוד על בן-הלוויה השמיימי של כדור הארץ.
תוכניות לחוד ומציאות לחוד. רוב פרויקטי החלל הממשלתיים מחמיצים את מועדי הסיום, אז אל תזמינו עדיין אנשים למסיבת נחיתה על הירח ב-2025. והארכיטקטורה של תוכנית ארטמיס מסובכת ביותר, עם חלקים נעים רבים. בניגוד למודול הפיקוד של אפולו, למשל, לקפסולת אוריון אין רכיב נחיתה. רכיב הנחיתה של ארטמיס יטוס בנפרד לירח, ייפגש עם אוריון וייקח אסטרונאוטים אל פני השטח.
חברת SpaceX כבר מפתחת את הטכנולוגיה עבור נאס"א, אך דו"ח של המפקח הכללי של סוכנות החלל תיאר את לוחות הזמנים של הפרויקט כ"לא מציאותיים". נאס"א מפגרת גם בלוח הזמנים לייצור חליפות חלל להליכות ירח; אחרי 15 שנות מאבק על פיתוחן העצמי, רק בקיץ הזה הסוכנות חתמה חוזים עם שתי חברות תעופה וחלל שיבצעו את העבודה.
אילון מאסק נושף בעורף של נאס"א
מאז עידן אפולו, נאס"א תמיד הסתמכה על קשרים עם חברות פרטיות לביצוע עבודתה, אבל בעידן ארטמיס, יש לה לא רק משתפי פעולה, אלא גם תחרות. בדיונים רבים על עתידה של מערכת השיגור לחלל, יש בחדר פיל בצורת רקטה: Starship של אילון מאסק. חברת SpaceX של מאסק בונה רקטה רבת עוצמה, שכמו מערכת השיגור לחלל, נועדה לשגר אנשים לירח ולמאדים. אם יש סוג חדש של מרוץ לחלל בימינו, SpaceX מנצחת בו.
מערכת השיגור לחלל מתכלה, מה שאומר שלאחר השיגור הליבה הראשית והבוסטרים הצדדיים של המערכת, ריקים מחומר ההנעה, יסיימו את דרכם בים. רקטת Starship של SpaceX תהיה ניתנת לשימוש חוזר, ומאסק אמר שאב-טיפוס עשוי להגיע למסלול היקפי לראשונה בהמשך השנה. ונאס"א צריכה ש-Starship תוכיח את עצמה כדי שהארכיטקטורה של ארטמיס תצליח; רכב הנחיתה הירחי של SpaceX יזדקק לעזרה מהרקטות של Starship כדי להגיע למסלול הירח ולהיות מותאם לקפסולת אוריון.
תרחיש שבו רקטת הירח של נאס"א נכשלת בניסוייה הראשונים ובה-בעת הגרסה של SpaceX נוסקת אינו מופרך לחלוטין. וגם אם שתיהן יצליחו, "אם Starship טסה בסדירות, רוב הסיכויים שאי אפשר יהיה להמשיך להוציא מיליארדי דולרים מכספי משלם המסים כדי להתחרות בה", אמרה לי לורי גארבר, לשעבר סגנית מנהלת נאס"א ומחברת הספר "מהירות מילוט: המסע שלי לשינוי נאס"א ושיגורו של עידן חלל חדש".
תרחיש שבו רקטת הירח של נאס"א נכשלת בעוד שהגרסה של SpaceX נוסקת, אינו מופרך לחלוטין. וגם אם שתיהן יצליחו, אם Starship הפרטית טסה בסדירות - רוב הסיכויים שאי אפשר יהיה להמשיך להוציא מיליארדי דולרים מכספי משלם המסים כדי להתחרות בה
עם זאת, נכון לעכשיו, מערכת השיגור לחלל שממתינה על כן השיגור היא הרקטה הזמינה היחידה שיכולה לבצע את מה שנאס"א רוצה לעשות. שיגור תקין של טיל חדש יצדיק את הגישה של נאס"א לטיסה בחלל ויעביר מסר משכנע של עוצמה אמריקאית. כישלון, לעומת זאת, יהיה נסיגה מביכה בפרויקט ממשלתי בעל תקציב מנופח שלא עומד בלו"ז. "אנחנו סומכים על הרבה דברים שיסתדרו, ואני חושבת שטיסת ניסוי שבה, אם היא לא מוצלחת במאה אחוז, נאס"א צריכה להתארגן מחדש ולערוך טיסת ניסוי נוספת", אמרה גארבר. "יש לדבר כזה פוטנציאל לפורר את התוכנית".
אבל זה לא בהכרח יהרוס את המאמץ כולו. "ברגע שתוכניות טיסות חלל מאוישות גדולות מגיעות לנקודת מפנה של תקציבים ועסקאות פוליטיות, יש להן אינרציה רצינית שמובילה אותן קדימה – בהנחה שלא יהיו אסונות", אמר לי קייסי דרייר, יועץ בכיר למדיניות חלל בחברה הפלנטרית שכתב רבות על הרקע הפוליטי של ארטמיס.
אם Starship תצליח, הדבר עשוי, בתאוריה, להביא למימוש המטרות היותר חלומיות של התוכנית; גם אם מערכת השיגור לחלל תתחיל לקרטע, חברי הקונגרס עשויים עדיין להיות להוטים להגן על הפרויקט (והמשרות הנלוות לו). הציבור עשוי להישאר סקפטי, או פשוט בלתי מתעניין, אבל כך או אחרת, אמריקה חוזרת לירח.
הפעם האחרונה שבה נאס"א בדקה רקטת ירח חדשה הייתה בנובמבר 1967. הטיסה הראשונה של הסטורן V, שכונתה אפולו 4, "הייתה שיאן של יותר משבע שנות פעילות התפתחותית בתכנון, ייצור, בדיקות והכנת אתר השיגור על ידי עשרות אלפי עובדים בממשלה, בתעשייה ובאוניברסיטאות", נכתב בדו"ח של נאס"א משנות ה-70. למערכת השיגור לחלל לקח כמה שנים יותר מזה להגיע לכן השיגור, אבל היא תצא מאותו נמל חלל כשתהיה ההמראה סוף סוף: מרכז החלל ע"ש קנדי, לחופי פלורידה. במובנים רבים, האווירה שם לא השתנתה הרבה מאז אפולו 4; אסטרונאוטים עדיין טסים במטוסי T-38 מעל קייפ קנוורל, חולפים על פני כני השיגור.
במובנים אחרים, קשה לזהות את המקום. לאורך החוף פזורים מתקנים שנבנו עבור SpaceX ו-Blue Origin, חברת החלל של ג'ף בזוס. גם לבזוס יש תוכניות לרקטה כבדה, רכב חלל בשם "ניו גלן", על שם ג'ון גלן, האמריקאי הראשון שהקיף את כדור הארץ, אבל הפרויקט נמצא בפיגור של לפחות שנה אחרי זה של מאסק (Blue Origin התחרתה גם במכרז הנחשק לרכב נחיתה ירחי, אך הפסידה ל-SpaceX).
יזמי החלל הכניסו לחקר החלל את המטען שלהם ששוקל מיליארדי דולרים, מה שעורר שאלות למי נועד החלל – ולמה אנחנו טורחים לטוס אליו בכלל, שלא לדבר על החלום לבניית תחנות חלל או מגורים ארעיים במקומות קשוחים, עוינים לאדם
יזמי החלל הכניסו לחקר החלל את המטען שלהם ששוקל מיליארדי דולרים, מה שעורר שאלות למי נועד החלל – ולמה אנחנו טורחים לטוס אליו בכלל, שלא לדבר על החלום לבניית תחנות חלל או מגורים ארעיים במקומות קשוחים, עוינים לאדם. "אני חושב שהטיעון הכי משכנע הוא שאנו בני אדם, וזה מה שלפחות חלק מבני אדם עושים", אמר לוגסדון, שנכח בשיגור אפולו 11 ב-1969. "לדעתי יש לנו רצון לראות מה יש שם בחוץ. ובמובן מסוים, להרחיב את החוויה האנושית".
אין ספק שנאס"א תקבל קצת תשומת לב כשהרקטה תמריא, ובטח בעוד כמה שנים מהיום, כשישבו בה אולי אסטרונאוטים. אולי הפעם, אחרי כמה נחיתות על הירח, לא תיעלם התוכנית כמו תוכנית אפולו. ואולי גם לדורות הבאים יימאס מהדיווחים הקבועים מפני הירח, כפי שאמר אותו מבקר טלוויזיה בשנת 1972. אנחנו עדיין רחוקים מהעתיד הזה, ועוד יותר מעתיד שמציע, בהתבסס על מחקר חדש שהתקיים על כדור הארץ, שאסטרונאוטים עשויים יום אחד "לשתות מים מהרי געש עתיקים". והרעיון שאסטרונאוטים ילגמו איזשהו משקה על מאדים, שגם אותו נאס"א רוצה לחקור, רחוק אף יותר. אבל התקווה לעתיד חוץ-עולמי כלשהו מתחילה בכן השיגור, כמו זה שלפחות חלק מאיתנו יצפו לעברו בקרוב.
©2021 The Atlantic, Inc. Distributed by Tribune Content Agency, LLC.
https://www.theatlantic.com/science/archive/2022/08/nasa-moon-mission-space-launch-system-artemis/671257/