לאן נעלמו כל מנהלי המשרד ועובדי המנהלה האחרים? יש מי שיאמר שהם נפלו קורבן לאוטומציה. ואפשר להוסיף שאת מה שנשאר ממשרותיהם הוציאו למיקור חוץ. וזה נכון, כמובן – אבל רק חצי נכון. כי משהו נוסף קרה לעבודתם. פיזרו אותה בין כולנו.
יותר ויותר ארגונים עוברים למודל תוכנה של "שירות עצמי", ובו כל עובד נדרש לטפל בכוחות עצמו בדברים כמו נסיעות, משאבי אנוש, הוצאות ורכש. החברות שמוכרות את המערכות האלה אומרת שהן חוסכות כסף ומעצימות עובדים.
המתנגדים מתלוננים שהן מעמיסות מטלות על אנשים שאמורים להשקיע את הזמן שלהם בעבודה שלשמה העסיקו אותם. הכותב קרייג למברט אומר שזו דוגמה ל"עבודת צללים" במשרד, כלומר משימות "שמודבקות לחובות הקיימות של העובדים בלי הסכמתם ולעיתים בלי ידיעתם". לארגונים קל לחשב את החיסכון המצטבר מקיצוץ עובדי המנהלה, אך את עלות הירידה בפרודוקטיביות של שאר העובדים קשה למדוד. אבל זה לא אומר שצריך להתעלם ממנה.
יועץ בתחום בריאות הציבור שעובד ברשות מקומית בבריטניה מספר לי שעבודתו כוללת כעת טווח רחב של מטלות, מרכישת ציוד טכנולוגי לעובדים חדשים ועד לפרסום מודעות דרושים. "אני לא טוען שהמשימות האלה 'לא לרמה שלנו', הכול חשוב וחיוני, אבל אנחנו רגילים לעבוד עם תמיכה משרדית מתוקצבת, עובדי מנהלה ומשאבי אנוש שעשו את כל הדברים האלה – ועשו אותם טוב", הוא אומר. "כל שעה שאנחנו משקיעים בזה היא שעה שאנחנו לא עובדים בה במה שהוכשרנו לעשות ובמה שמשלמים לנו יפה כדי לעשות".
יועץ בתחום בריאות הציבור מספר לי שעבודתו כוללת כעת טווח רחב של מטלות, מרכישת ציוד טכנולוגי לעובדים חדשים ועד לפרסום מודעות דרושים. "כל שעה שאנחנו משקיעים בזה היא שעה שאנחנו לא עובדים בה במה שהוכשרנו לעשות ובמה שמשלמים לנו יפה כדי לעשות"
לא עוזר שהמערכות עצמן שואבות זמן וקשות להבנה. "אצלנו בעבודה, אנחנו מרגישים שאין תמיכה טכנית טובה במערכות החדשות האלה, וקשה לתפוס מישהו שיעזור לך להתגבר על משוכות", אומרת עובדת בתאגיד רב־לאומי גדול.
"המנטרה הקבועה היא 'תפתחי קריאה', אבל בהמון מקרים את מקבלת עליה תשובה כתובה שלא עוזרת". יש עובדים שנעשו מתוסכלים כל כך שהם ניסו לשחזר על חשבונם את מערכת הסיוע המשרדית הקודמת. שמעתי על מישהו שהציע להתחלק בחשבון ההוצאות שלו עם עובד זוטר כדי שבתמורה יגיש אותן בשבילו.
חשוב לציין שלפעמים השירות העצמי עובד היטב. הרבה אנשים אוהבים להזמין את הטיסות שלהם בעצמם, למשל. ומערכות מורכבות נוטות להשתפר עם הזמן. אני נשארתי נצח עם בעיה בטלפון של העבודה כי חשבתי שהטיפול בה יגזול ממני המון זמן. כשבסופו של דבר התפניתי לזה, התהליך היה פשוט מאוד, והייתי נבוכה שדחיתי את זה כל כך הרבה.
כך או כך, מנהלי המשרד ואנשי המנהלה האחרים לא יחזרו לחיינו. מתוך 30 המקצועות שיצטמקו הכי מהר בעשור הקרוב לפי לשכת הסטטיסטיקה של משרד העבודה האמריקאי, עשרה הם סוגים שונים של מנהלי משרד ועובדים אדמיניסטרטיביים.
מנהלי המשרד ואנשי המנהלה האחרים לא יחזרו לחיינו. מתוך 30 המקצועות שיצטמקו הכי מהר בעשור הקרוב לפי לשכת הסטטיסטיקה של משרד העבודה האמריקאי, עשרה הם סוגים שונים של מנהלי משרד ועובדים אדמיניסטרטיביים
השאלה היא אם הגל הבא של השינוי הטכנולוגי יכול להקל את העומס. אני אופטימית. גם מיקרוסופט וגם גוגל מפתחות כלי בינה מלאכותית למקום העבודה המבטיחים לסייע לנו "להתמקד במשימות רלוונטיות במקום במטלות סתמיות", כפי שאומרים במיקרוסופט. אחד הכלים האלה יכתוב פרוטוקול לפגישות, למשל – מה שיחסל מטלה מייגעת שאיש אינו אוהב לבצע. פתאום אפשר לדמיין עתיד שבו אפשר לצלם קבלות בטלפון ולומר לבינה המלאכותית, "תגישי בבקשה את ההוצאות שלי".
ובכל זאת, אזהרה. אוטומציה לא תמיד מחסלת את החלקים המשעממים בעבודה ופוסחת על מה שמעניין. במאה התשע עשרה, למשל, כלכלת הייצור "מיקדה את המצאותיה לא בחלקים המשעממים או אפילו במשימות המכניות בבתי החרושת, אלא בחלקים המורכבים והיקרים ביותר", כותב דניאל ט' רוג'רס בספרו The Work Ethic in Industrial America. התנועות המסובכות של מלאכת הרכבת הנעליים עברו אוטומציה במהירות, והעובדים עברו להזין חומרים למכונות.
מובן שיש הבדל גדול בין מפעל נעליים במאה התשע עשרה למשרד במאה העשרים ואחת. ומה שכיף לאחת (כתיבה, בשבילי) עלול להיות מייגע לאחרת. אבל זוהי תזכורת לכך שטכנולוגיה חדשה יכולה לשנות את העבודה בדרכים בלתי צפויות. אם העובדים רוצים לעצב את העתיד, עליהם לחשוב היטב מה הם רוצים ממנו, בעצם. אני לא רוצה שבינה מלאכותית תכתוב את הטיוטות הראשונות של הטורים שלי. אבל אני אשמח אם היא תגיש בשבילי את ההוצאות.