מלאני פרקינס וקליף אוברכט צעדו אומללים באחד הפארקים של רדווד סיטי, קליפורניה.
זה היה במאי 2012, וצמד האוסטרלים, שניהם באמצע שנות העשרים לחייהם, טסו מסידני לעמק הסיליקון חצי שנה קודם לכם כדי לגייס כסף ממשקיעי רחוב "סאנד היל רואד" המפורסם. הזוג הכיר עוד לפני גיל עשרים באוניברסיטת ווסטרן אוסטרליה שבפרת'. אף אחד מהם לא למד עיצוב במסגרת רשמית (פרקינס למדה תקשורת, אוברכט חינוך), אבל פרקינס, שבזמנה החופשי העבירה שיעורים פרטיים בפוטושופ לסטודנטים אחרים, התאהבה בכלים שבזכותם העיצוב היה נגיש יותר, אפילו ללודיטים בעיני עצמם כמו אוברכט. הם הקימו יחד בעבר את Fusion Books, מוצר מקוון לעיצוב ספר שנה שקרטע לו באוסטרליה וכעת באו לקליפורניה עם פיץ' פשוט: הם זקוקים לכסף כדי לבנות פלטפורמה שתאפשר לכל אחד לעצב פחות או יותר הכול, בתוך ממשק בודד.
קאנבה היום היא אחת מפלטפורמות העיצוב המרכזיות בעולם, עם 75 מיליון משתמשים פעילים מדי חודש שיוצרים, בממוצע, 150 עיצובים בשנייה. החברה, ששוויה מוערך ב־40 מיליארד דולר, צפויה לעבור סף הכנסות של מיליארד דולר ב־2022
במקום זאת, הם קיבלו יותר ממאה דחיות. באותו אחר צהריים הם קיבלו אור אדום מהשם האחרון ברשימת הקרנות המבטיחה-לשעבר שהם הכינו. וכך, שני אנשים אופטימיים לרוב יצאו ל"צעדת מסכנות", נזכר אוברכט, כדי להחליט אם נגמרו להם האפשרויות. "קמנו למחרת בבוקר ופשוט חזרנו לעבודה", הוא אומר. תוך כמה חודשים כבר היה בידם החלק הראשון מתוך סבב גיוס שיניב להם בסופו של דבר 3 מיליון דולר. שנה אחר כך הם השיקו את כלי העיצוב המקוון קאנְבָה (Canva).
150 עיצובים בשנייה
מאז חלף מעט יותר מעשור, ופרקינס ואוברכט כבר התחתנו וחזרו לגור בסידני. ובאשר לקאנבה, שפרקינס משמשת בה מנכ"לית ואוברכט סמנכ"ל תפעול: זו כבר אחת מפלטפורמות העיצוב המרכזיות בעולם, עם 75 מיליון משתמשים פעילים מדי חודש שיוצרים, בממוצע, 150 עיצובים בשנייה. החברה, ששוויה מוערך ב־40 מיליארד דולר, צפויה לעבור סף הכנסות של מיליארד דולר ב־2022.
בעוד חדי קרן נדרשים לשנות כיוון שוב ושוב כדי למצוא את נתח השוק המדויק שלהם, הכיוון העסקי של קאנבה עדיין דומה להפליא לפיץ' שמייסדיה הציגו למשקיעים לפני יותר מעשור. זו פלטפורמת עיצוב נוחה לשימוש המתבססת על טמפלטים (תבניות), שהמשתמשים יכולים ליצור בה כרטיסי ביקור, הזמנות לימי הולדת, מודעות לרשתות חברתיות, מצגות למכירות, ספלי קפה וספרי שנה. היא עובדת מצוין גם בטלפון, גם בטאבלט וגם במחשב. קאנבה היא מעבד התמלילים של התרבות החזותית המודרנית, והיא מאפשרת לנו לבצע שינויים בכל דבר שאפשר לראות – טקסט, תמונה, רקע, אנימציה – בלחיצה בודדת. "אנחנו מנסים לצמצם את הזמן [שנדרש] כדי לתת לך ביטחון ביכולות שלך", אומרת פרקינס.
על ידי הפיכת תבניות העיצוב לזמינות בכף ידינו, קאנבה שינתה את האופן שבו אנחנו מעצבים דברים, הן לפרויקטים מקצועיים והן לפרויקטים אישיים - למרות שהערך של זה היה פחות ברור ב־2011. בשעתו, עיצוב היה נחלתם הכמעט בלעדית של אנשי המקצוע
על ידי הפיכת תבניות העיצוב לזמינות בכף ידינו, קאנבה שינתה את האופן שבו אנחנו מעצבים דברים, הן לפרויקטים מקצועיים והן לפרויקטים אישיים - למרות שהערך של זה היה פחות ברור ב־2011. בשעתו, עיצוב היה נחלתם הכמעט בלעדית של אנשי המקצוע, הטיפוסים האלה שמתמצאים בנבכי התוכנות של אדובי, ובהן פוטושופ ו־InDesign. כל השאר פשוט יצרו תוכן. בעבודה, הם השתמשו בבליל של כלים – מצגות, גיליונות עבודה ומסמכי של חברות כגון מיקרוסופט, גוגל ואפל – שעזרו בהפצת המידע, אך לא עשו אותו יפה במיוחד. מחוץ למשרדים, אינסטגרם וסנאפצ'ט נתנו לאנשים כלי עריכה קלים לשימוש שעודדו אותם להפוך למעצבים חובבים, אבל כלאו את היצירות בין כותלי האפליקציה.
דמוקרטיזציה של העיצוב
לקאנבה, שמשרדיה יושבים יותר מ־11,000 קילומטר ממרבית החברות האלה, היה חזון שונה. אמנם היא השאירה את העיצוב המקצועי לאנשי המקצוע – עדיין אי אפשר להשתמש בקאנבה כדי לצייר לוגו מאפס או לייצר פונט בהתאמה אישית – אבל היא שילבה בתוכה את המאפיינים המוצלחים ביותר של התוכנות הארגוניות (טמפלטים פשוטים) והמדיה החברתית (כלי עיצוב אינטואיטיביים). ואז, שנה אחר שנה, היא הפיצה בשיטתיות עוד ועוד כלים לכל סוג תוכן שאפשר להעלות על הדעת. התוצאה היא מוצר עשיר מאוד שמעודד חובבים לייצר תוכן חזותי, בין אם מדובר בפיץ' עסקי, סרטון לטיקטוק, קמפיין ברשתות החברתיות או כרטיס ברכה משפחתי לחג (כל כך קל להשתמש בקאנבה, שלא מעט אנשי מקצוע אומרים בזלזול שמדובר בגלגלי עזר, במקרה הטוב).
במילים אחרות, קאנבה אחראית לדמוקרטיזציה של העיצוב – ולחתירה תחת הכללים הלא כתובים שמגדירים מי רשאי להגדיר את עצמו "מעצב" – והתהליך הזה הוא שהקנה לה את מקומה ברשימת "החברות החדשניות ביותר" של מגזין Fast Company לשנת 2022 ואף הביא אותה לכריכת הגיליון. והיא רק מתחילה. היא השיקה את השירות ככלי חינמי, אך כיום יש לה כבר חמישה מיליון משתמשי Pro בתשלום. בשנתיים האחרונות היא מוכרת לחברות מינוי ארגוני. בשנה וחצי האחרונות, נוספו פיצ'רים לשיתוף פעולה בזמן אמת בין חברות גדולות, וגם אפשרויות ליצירת תבניות שמסייעות לעובדים בארגונים גדולים ומבוזרים. קאנבה אומרת ש־85 אחוז מתוך 500 החברות הגדולות בעולם משתמשות בפלטפורמה שלה (אף שייתכן כי רבים מהמשתמשים האלה עובדים עם חשבונות חינמיים או Pro).
בתקופה שבה ערוצי התקשורת שלנו משתנים במהירות, קאנבה עומדת בקצב. למעשה, היא קובעת את הקצב. דברו עם כל אחד מעובדי ועובדות החברה, והם יאמרו לכם שזאת פלטפורמה שנועדה לעצב "הכול". וזאת לא הגזמה. "האמת היא שאני מתכוונת לזה באופן מילולי לחלוטין", אומרת פרקינס, שמקרינה אופטימיות ברמת קימי שמידט. "אנחנו מאתרים כל הזמן את עמוד התווך האסטרטגי הבא שלהערכתנו יהיה חשוב ללקוחות. אולי בעוד 20 שנה נוכל ללכת עם הדמיון עד הקצה".
פרקינס המייסדת קיוותה להשקה מהירה, אבל ב־2013, אחרי כמעט שנה של פיתוח, היא גילתה בעיה דחופה – קהל היעד שלה מעולם לא השתמש בתוכנת עיצוב. קאנבה בחנה איתם את מוצר הבטא שלה, אבל "הם פחדו לגעת בכפתורים"
אף שפרקינס שאפה לתקן את עולם תוכנות העיצוב, ההתחלה שלה הייתה צנועה למדי: היא פיתחה אתר למחשבים-בלבד שנועד למשימות כמו יצירת באנרים לפייסבוק וכרטיסי ביקור. היא קיוותה להשקה מהירה, אבל ב־2013, אחרי כמעט שנה של פיתוח, היא גילתה בעיה דחופה – קהל היעד שלה מעולם לא השתמש בתוכנת עיצוב. קאנבה בחנה איתם את מוצר הבטא שלה, אבל "הם פחדו לגעת בכפתורים", נזכרת פרקינס.
אז היא השהתה את ההשקה של קאנבה. "הספר The Lean Startup היה פופולרי אז, והיה לחץ פשוט להוציא משהו", נזכר ריק בייקר, מייסד קרן Blackbird Ventures, שהובילה את סבב הגיוס הראשוני של קאנבה (הוא פגש את זוג המייסדים ב־2012 ב"מאיטאי", מפגש שארגן ביל טאי בהוואי למשקיעים ויזמים חובבי גלישת מצנח; פרקינס למדה גלישת מצנח כהכנה לאירוע). "היה לא מעט לחץ על מל, אבל היא החזיקה מעמד ואמרה 'לא, אני לא משחררת מוצר שאני לא גאה בו'".
היא התחילה לשתול אתגרים למשתמשים בתוך הפלטפורמה, דברים כמו לשנות עיגול לצבע האהוב עליהם, או לגרור כובע על ראשו של קוף. אלה לא היו טוטוריאלז שגרתיים. הם היו כיפיים, אישיים ואולי קצת מטופשים. "שיפרנו את החוויה עוד ועוד ובסוף הגענו למצב שהמשתמשים צוללים פנימה, ואחרי חמש דקות הם כבר עיצבו משהו", אומרת פרקינס. ברגע שקאנבה הגיעה לנקודה המכרעת הזאת, פרקינס הסכימה להשיק. אחרי שנתיים כבר היו לחברה מיליון משתמשים.
להתמקדות הראשונית של פרקינס במהירות הלמידה הייתה תרומה מהותית להצלחה של הפלטפורמה, אומר וסלי צ'אן, שותף בקרן Felicis Ventures ואחד המשקיעים המרכזיים האחרים של קאנבה. הוא השיק את גוגל אנליטיקס ב־2005, ומשווה את פרקינס ל"לארי וסרגיי שישבו עם סטופר" ותזמנו תוצאות חיפוש. ואחרי כמעט עשור של שכלול ושיוף, חוויית השימוש באפליקציה של קאנבה חלקה לחלוטין. כשתיכנסו אליה, יקדם את פניכם כפתור לכל דבר שתרצו ליצור.
הסטוק של העיצוב
יש כיום תחושה שקאנבה היא מעין חנות סטוק של עיצוב – אבל היא גם אינטואיטיבית להפליא. הפלטפורמה נפטרה מהטוטוריאלז הישנים לטובת ממשק "חשיפה הדרגתית" שבאמצעותו המשתמשים מתוודעים למלוא האפשרויות. "במקום לתת לך 1,000 כפתורים לבחור מהם, אנחנו מראים לך רק את הכלים שאתה זקוק להם כשאתה באמת זקוק להם", אומרת פרקינס. "אם אתה רוצה להוסיף טבלה, אתה יכול לחפש טבלה ולהוסיף אותה לדף שלך. ואז אתה מקבל את כל כלי עיצוב הטבלה שאתה צריך".
קאנבה משלבת גם יכולות מורכבות בתוך הממשק הפשוט הזה. המשתמשים יכולים, למשל, לטעון ציוצים בזמן אמת למצגת שלהם, להוסיף תמונות ומוזיקה ברישיון לפוסטים של מדיה חברתית (הודות לכך שקאנבה רכשה ב־2019 את חברת מאגרי המדיה Pixabay), ולתזמן את פרסום יצירותיהם ברשת באמצעות לוח שנה משולב. בקאנבה, המשתמשים יכולים לבנות עיצובים בקלות ובעושר שמשתווים לפלטפורמות סגורות, כמו אינסטגרם, אבל הם גם יכולים לשלוח את העיצובים האלה לכל מקום שהם רוצים: פייסבוק, טוויטר, פינטרסט, לינקדאין, PandaDoc, Powtoon (לא, גם אני לא שמעתי על האפשרויות האחרונות האלה. אבל אין ספק שקאנבה שמעה עליהן!)
קאנבה שואפת לנתק את משתמשיה מהפורמט הסגור ביותר בעולם העיצוב - ה־PDF. בהמשך השנה, קאנבה תאפשר למשתמשים לייצר כדפי אינטרנט ייעודיים עם URLים משלהם. כלומר, קאנבה מעוניינת להפוך את הקבצים הקפואים לאתרים אינטראקטיביים ניתנים לשיתוף
אבל החברה מתכננת ללכת עוד יותר רחוק עם אפשרויות הייצוא: היא שואפת לנתק את משתמשיה מהפורמט הסגור ביותר בעולם העיצוב - ה־PDF. בהמשך השנה, קאנבה תתחיל לאפשר למשתמשים לייצר פרויקטים לא רק כקובצי PDF, אלא גם כדפי אינטרנט ייעודיים עם URLים משלהם. כך תוכלו לפרסם ברשת, בן רגע, הזמנה לחתונה שעיצבתם בקאנבה, כולל אפשרות לקבל אישורי הזמנה. כלומר, קאנבה מעוניינת להפוך את הקבצים הקפואים לאתרים אינטראקטיביים ניתנים לשיתוף, ופרקינס מאמינה שזאת תהיה הדרך העיקרית שבה אנחנו נשתף עיצובים עוד זמן רב בעתיד. "בתוך החברה אנחנו אומרים שעשינו 1% מהדרך לשם", אומרת פרקינס.
חברת זום כמקרה בוחן
כשמגפת הקורונה התפשטה בעולם בתחילת 2020, זום הפך בן לילה ממוצר שיחות וידאו די אלמוני לשם דבר. וברנדון רילמונטי, מנהל הקריאייטיב של זום, המפקח על העיצוב בצוות המותג, התקשה לעמוד בקצב. אז, כמו עכשיו, הצוות שלו כולל רק ארבעה מעצבים ושני מפיקי וידאו. אחרי שאחד מעמיתיו המליץ לו על קאנבה, רילמונטי ניסה את הפלטפורמה. הוא התרשם לטובה: "אף פעם לא ראיתי כלי עיצובי שאני יכול לשלוח לחבר שלא יודע כלום על עיצוב, והוא יסתדר איתו".
הוא הבין שאחת המטלות הסיזיפיות של החברה הגדלה במהירות – יצירת רקעים ממותגים עם שמות העובדים של זום ותפקידיהם – יכולה להפוך לתבנית נעולה. חמש תבניות בלבד יחסכו לצוות שלו את הצורך לייצר 500 עיצובים שונים. הוא פנה לקאנבה כדי לברר אם יש להם מינוי ארגוני, שמאפשר למשתמשי החברה לנעול תבניות לפי צורכי המותג. קאנבה אמרה לו שלפי רישום המיילים שברשותם, אלף מהעובדים של זום כבר משתמשים בקאנבה, בחשבונות החינמיים או ה־Pro.
כיום, מאות אנשים בתוך זום עובדים על החשבון הארגוני המשותף של קאנבה. הוא משמש בעיקר את חברי צוות השיווק ברשתות החברתיות – שמשתמש בעשרות תבניות כדי לייצר תוכן – אבל גם העובדים במחלקות התקשורת והמכירות משתמשים בו. חברת מאריוט משתמשת בחשבון קאנבה ארגוני כדי לפרסם מלונות מעשרות המותגים השונים שלה, ו־Live Nation משתמשת בו כדי לתאם את פרסום האירועים בין אמנים ואולמות. בין הלקוחות הארגוניים של קאנבה נמצאים גם סיילספורס, ורנר מיוזיק גרופ ופייפאל.
הצמיחה של קאנבה ככלי ארגוני מתבססת בעיקר על אסטרטגיית העיצוב מלמטה-למעלה (PLG) שלה: לחזר אחרי ההמונים עם תבניות פשוטות בבית, ובסופו של דבר הם יביאו אותן למשרד. קאנבה מדווחת כי 12 אחוז ממשתמשיה רשומים בחשבון צוותי משותף
הצמיחה של קאנבה ככלי ארגוני מתבססת בעיקר על אסטרטגיית העיצוב מלמטה-למעלה (PLG) שלה: לחזר אחרי ההמונים עם תבניות פשוטות בבית, ובסופו של דבר הם יביאו אותן למשרד. היא נחלה הצלחה לא מעטה. קאנבה מדווחת כי 12 אחוז ממשתמשיה רשומים בחשבון צוותי משותף – נתון שהכפיל את עצמו פחות או יותר מאז השנה שעברה – וכעת 800,000 צוותים משלמים על חשבון אצלה (מכיוון שקאנבה לא חושפת את הכנסותיה ממנויים, נאמר כי הצוותים האלה משלמים בין 13 דולר לחודש על מינוי Pro של חמישה אנשים ל־30 דולר לאדם במינוי ארגוני).
מעצבים מסרבים לקבל את קאנבה ככלי עיצוב לגיטימי
ההתקבלות המהירה של קאנבה בקרב התאגידים זוכה לספקנות לא מעטה. הרי נדרשות שנים כדי ללמוד על בוריה את סוויטת הכלים של אדובי, אבן הבוחן לתוכנות העיצוב, ואילו בממשק של קאנבה כל אחד יכול להשתמש מיד. כל אחד. הלוחות ברֶדיט מגלים לנו מה אנשים מסוימים חושבים על הפלטפורמה הזאת. אחד השרשורים בתחום העיצוב שואל, "האם אדם רשאי לקרוא לעצמו 'מעצב גרפי' אם הוא משתמש רק בקאנבה?" גולש אחר מקונן: "יש לי 'מנהלת' בלתי נסבלת שחושבת שקאנבה זה פשוט הכלי המושלם".
בקאנבה מודעים היטב לביקורות שאומרות כי הפלטפורמה שלהם אינה תוכנת עיצוב אמיתית. פרקינס עצמה כתבה פרודיה של רבע שעה בסגנון "המשרד", שקאנבה הפכה לסרט קצר לשימוש פנימי. מככב בה מנהל מוזר שמתאהב בקאנבה, למרבה חרונם של אנשי משרד הקריאייטיב, שלובשים חולצות שחורות וצעיפים. הסיפור המופק לעילא הזה – שזוכה למספר לא מבוטל של צחוקים לדקה – הוא משל: אנשי הקריאייטיב לומדים שקאנבה יכולה בעצם להציל אותם מביצוע שינויים קטנים ומעצבנים בדברים כמו תבניות של כרטיסי ביקור ומצגות של אנשי מכירות. הם יכולים פשוט להעביר את הכוח לידיהם של העסקים. קאנבה מציגה את הטיעון הזה שוב ושוב: אנחנו לא שואפים להחליף את המעצבים והכלים המתקדמים שלהם, אלא לעבוד לצידם.
יש להודות שקאנבה באמת לא יכולה להחליף את כלי העיצוב המתקדמים של ימינו. יחסית לפלטפורמה שנועדה לעצב "הכול", יש בה מגבלות עיצוביות ברורות. בראש ובראשונה, אי אפשר לצייר או לרשום בה. ציור "לא עמד על הפרק, בעצם," אומר קמרון אדמס, סמנכ"ל המוצר של קאנבה, והמייסד השלישי. "לא כי אסור לגעת בזה, אלא שמיומנויות המוטוריקה העדינה שאנו מייחסים לאומנים גדולים הן כנראה הגורם המרתיע הכי משמעותי שבגללו אנשים אפילו לא שוקלים לעצב משהו." וקאנבה, בהגדרה, אינה מוצר מאיים.
האתגר כעת הוא לשכנע את החברות לשדרג את החשבונות של העובדים שכבר משתמשים בחשבונות החינמיים או ה־Pro, כלומר להעביר אותם לחשבון הארגוני. אבל לא נראה שקאנבה ממהרת. "זה בהחלט אחד התחומים שאנחנו מתמקדים בו", אומר אוברכט. "זה פשוט תחום שדורש משאבים".
כבר עכשיו ההכנסות של קאנבה גדלות ביותר מ־100 אחוז מדי שנה, ובקרוב יעברו את סף מיליארד הדולר. "רוב החברות, עד שהן מגיעות לרמת ההכנסות של קאנבה, כבר מיצו את כל האפיקים שלהן", אומר בייקר. "יש להן צוותי מכירות גדולים שפרושים בכל העולם והן מתקשות לעמוד בביקושים. הן משלמות סכומי עתק על שיווק כדי למצות כל פיפס של צמיחה. קאנבה עדיין לא עושה אף אחד מהדברים האלה".
המיליארדרים הצעירים תורמים 30% ממניות קאנבה לצדקה
בספטמבר 2021 יצאו פרקינס ואוברכט בהכרזה מפתיעה. בבעלות הזוג 31 אחוז מהחברה, וההערכות העדכניות אומרות שהשווי הנקי שלהם הוא בסביבות 12.4 מיליארד דולר. הם הודיעו שהם תורמים 97 אחוז מבעלותם – 30 אחוז מהמניות בקאנבה או 12 מיליארד דולר – לקרן קאנבה, שהם הקימו בתחילת אותה שנה במטרה לפתור כמה מהבעיות הגדולות והמהותיות ביותר בסוגיית העוני (הם שומרים על זכות ההצבעה שלהם בחברה). "יש לי אמונה אופטימית עמוקה שיש בעולם די כסף ורצון טוב כדי לפתור את כל הבעיות של העולם", אומרת פרקינס על ההחלטה.
הקמת קרן היא מהלך נפוץ בקרב מיליארדרים, כי זאת נחשבת דרך חכמה לאחסן הון בזמן שמתכננים אסטרטגיה לתרומה. "יש הבדל בין לשים המון כסף בקרן ולהתחיל לחלק אותו", אומרת מריה די מנטו, כותבת במגזין The Chronicle of Philanthropy, שמסקר תורמים גדולים. "אני חושבת שאי אפשר לשפוט פילנתרופ גדול עד שהוא מתחיל להיכנס לעניינים ולתרום לצדקה על בסיס קבוע".
אף על פי כן, ההחלטה של פרקינס ואוברכט יוצאת דופן. הם כבר חתמו עוד לפני כן על התחייבות ה־1%, לתרום אחוז מכל המשאבים והרווחים של קאנבה לצדקה (ואחרי ההכרזה על הקרן יחתמו גם על ה־Giving Pledge, התחייבות לתרום לפחות חצי מהשווי הנקי שלהם למטרות פילנתרופיות במהלך חיים או עם מותם). "מי צריך מיליארדי דולרים?" שואלת פרקינס בבוטות. "אין שום דבר כיפי שאפשר לעשות עם מיליארדי דולרים. זה דבר מגוחך".
View this post on Instagram
אף שהזוג לא מפרסם את תוכניותיו לקרן, הם ניגשים אליה כפי שניגשו לקאנבה, שהתחילה בקטן והצמיחה אט אט את שאיפותיה הגדולות. אוברכט אומר שיש בצוות שלהם חברים המתמקדים בפרויקטים ארוכי טווח, אבל "אנחנו לא רוצים לשבת בחוסר מעש ולגרד בפדחת שלוש שנים". אז בינתיים, הקרן עובדת יחד עם Give Directly על תוכנית פיילוט שתזרים 10 מיליון דולר כבר השנה לאנשים החיים בעוני. ב־2023 הם מקווים לתרום 100 מיליון דולר. אחר כך, הם רוצים להגדיל את סכום התרומה פי עשרה ולתת מיליארד דולר – בהנחה שתרומה בקצב הזה היא משהו שימשיך להיות אפשרי.
יש לחכות ולראות מה יעלה בגורל הקרן בסופו של דבר, אבל יש לה הפוטנציאל לחולל ביקום שינוי גדול אף יותר מקאנבה. פרקינס ואוברכט נחושים להשתמש בכספם לעצב עולם טוב יותר. כפי שפרקינס אומרת, "אם כל המטרה היא לצבור עושר, זה הדבר הכי חסר מעוף שאני מסוגלת לדמיין".
© The Financial Times Limited 2022. All Rights Reserved. Not to be redistributed, copied or modified in anyway. tech12 is solely responsible for providing this translation and the Financial Times Limited does not accept any liability for the accuracy or quality of the translation.