היו הרבה מכשירים לפניו, אבל לא היה אף מכשיר חשמלי יפה ונחשק כמוהו: היום התבשרנו על מותו הסופי של האייפוד והשריד האחרון שלו, ה-iPod Touch. האתר The Verge דיווח הבוקר כי אפל הודיעה על הפסקת פס הייצור שהוקדש למכשיר אפל האחרון - שכל תכליתו בעולם היא לשדר מוזיקה. החדשות על הפסקת הייצור היו הפתעה גמורה, כי מי ידעה בכלל שעדיין מייצרים אייפודים בעידן שבו למעשה כל אייפון ואייפד הם גם אייפוד.
האייפוד הגיח לעולם לפני 20 שנה, כ-15 שנים לפני האייפון. אפשר להגיד שהרוח של האייפוד לעולם לא תדעך והיא מתקיימת בתוך אפליקציה באייפונים שלנו. האייפוד לא היה נגן המוזיקה האישי הראשון. הוא גם לא היה נגן המוזיקה האישי הראשון שלי. קדמו לו הווקמן האיקוני שהיה המכשיר הראשון שאיפשר לנו לקחת את המוזיקה שלנו לכל מקום ולהתנתק מהסביבה. אחריו הגיעו הדיסקמן שלא הפסיק לקפוץ באוטובוס והפך את חוויית השמיעה למסורבלת והמינידיסק שהיה המכשיר הנייד הראשון (להוציא טייפ דאבל קאסט) שאיפשר לנו להעתיק מוזיקה ולהפיץ אותה.
ואז הגיע האייפוד: נגן ה-MP3 הראשון בעולם עם יכולת אחסון של 1,000 שירים (להבדיל מדגמים מתחרים עם יכולת אחסון מוגבלות). ועם העיצוב החריג שלו - לבן. עם מקשים מינימליסטיים (כמה שהמחשבה על מקשים נראית מוזרה היום) וגלגלת שהייתה אלמנט עיצובי מרכזי עד למעבר לאייפוד טאץ'. השימוש הראשון היה מהפכני באינטואיטיביות שלו: מערכת הפעלה דיגיטלית ופשוטה למי שעד לאותו הרגע חיו ביקום של מיקרוסופט ווינדוז. מהרגע שהאצבע שלי זזה על הגלגלת והסמן זז על רשימת האמנים והשירים - ידעתי שזהו. זו הייתה הסנונית שבישרה על עידן הטאץ׳.
אי אפשר להתעלם מהעובדה שזה היה המכשיר שסלל את הדרך לאייפון, שיצר מהפכה בדרך שבה מתקשרים, יוצרים ומשתפים תוכן. האייפוד היה ההומו-ארקטוס, הראשון שעמד זקוף והתווה את הדרך לדור שאחריו.
את השינוי שיצר האייפוד על האזנה למוזיקה אנחנו מרגישים גם היום: את המוזיקה שלנו צרכנו רוב הזמן באופן לינארי. האייפוד הכיר לעולם את כפתור השאפל ובודד את השירים מהיצירה השלמה שהייתה האלבום
אבל הוא גם היה המכשיר הראשון של רבים של אפל. המכשיר שהכניס אותי והמונים אחרים לכת שהיא אפל. זה היה המוצר שהביא את חוכמת אפל להמונים. עד אז מק היה מחשב שנועד לגרפיקאים. הוא היה יפה לאללה ואני לא הייתי גרפיקאית. והאייפוד בעצם הביא את הבשורה העיצובית-טכנולוגית לכף ידנו. הוא היה סוכן תרבות שאיפשר גם לצרכנים שלא דיברו מק שוטפת להבין את המכשיר ולעבוד איתו בסביבת חלונות.
לאייפוד הייתה השפעה על האופן שבו אנחנו צורכים מוזיקה גם היום. אם נניח בצד את העמל הכרוך בהכנת מיקסטייפ - את המוזיקה שלנו צרכנו רוב הזמן באופן לינארי. הרצנו את הקלטת אחורה ולחצנו פליי. שמנו דיסק במערכת ולחצנו פליי. עד אז בחירת הסדר של השירים הייתה דיקטטורה של האמנ/ית. האייפוד הכיר לעולם את כפתור השאפל ובודד את השירים מהיצירה השלמה שהייתה האלבום. רגע אחד האזנתי לארקטיק מאנקיז, ואז קפצתי ל-M83 ואחריהם לפרנץ פרדיננד. זה היה כאוס, אבל היה בו הגיון. מקסימום העברתי שיר. אפקט הפרפר של זה מתקיים עד היום בספוטיפיי. היום זה טריוויאלי לחלוטין עבור אמנ/ית לשחרר שיר ולא בתור סינגל שמבשר על בוא אלבום. תשאלו את סטטיק ובן אל שלא שחררו עדיין אלבום אחד.
בביקורת מתוך PC Magazine שפורסמה בנובמבר 2001 נכתב "תסמכו על אפל, היצרנית של כמה מהמחשבים הכי sleek בעולם, לייצר את נגן ה-MP3 הכי מגניב בעולם. אבל היפיוף הזה מציע יותר ממראה טוב עיניים: הוא שימושי והפשטות שלו גורמת לו לבלוט מעל המתחרים, אפילו עבור מחירו".