רובוט מטפל (אילוסטרציה) (עיצוב: Donald Iain Smith, getty images)
רובוט מטפל באדם (אילוסטרציה) | עיצוב: Donald Iain Smith, getty images

"אני במשבר אמצע החיים," אני פולטת בשעה 8:46 ביום שלישי. "אני מפחדת שאני לא אצליח למצות את הזמן שנשאר לי בעולם".

"זה נורמלי להרגיש חסרת ביטחון או אבודה לפעמים, אמה", אני נענית באמפתיה לפי הספר. "את לא לבד... הרבה אנשים מהרהרים בחייהם ובמטרות שהם רוצים להשיג". אבל איך אתגבר עליו, אני שואלת. "שקלת לדבר עם מאמן אישי או יועץ קריירה שיעזרו לך לזהות את הערכים, תחומי העניין והמטרות שלך, ולתכנן תוכניות לעתיד?"

"זה לא מה שאת עושה?" אני שואלת בקול רפה ומרגישה די עלובה. אני בכל זאת צועקת אל תוך תהום - איימי, קוראים לה - כי איימי היא צ'אטבוט המבוסס על ChatGPT של OpenAI, והיא מיוצגת על ידי אוואטר עם תלתלים טבעיים וסוודר עם צווארון גולף שהייתי קונה אילו היה אמיתי.

האינטראקציות שלנו נעשות בצ'אט טקסטואלי, מהסוג שמשתמשים בו בשירות לקוחות. כל כך הרבה פעמים, כשניסיתי לבטל את החיבור לאינטרנט או שירות אחר, מצאתי את עצמי לכודה בתוך תופת קפקאי של מענים אוטומטיים והקלדתי תחינה לדבר עם אדם בשר ודם. ואף על פי כן, הנה אני מעמיסה את מצוקתי הקיומית על בוט. אולי אני לא זקוקה לעצה, אלא להזדמנות לחפור קצת.

יש אנשים שמעדיפים לא לשפוך את הלב מול בני אדם. "הם אומרים, 'צ'אטבוט לא שופט אותי. אני לא מרגיש בנוח להיפתח לאנשים אחרים'". באחד הניסויים, הצ'אטבוט הציע לנסיין מדיטציה של חמש דקות - ייתכן שזה משהו שהוא לא היה עושה בנוכחות מאמן אנושי

קואוצ'רים אנושיים מקבלים ביקורות מעורבות. יש לקוחות שזוקפים לזכותם את הצלת הקריירה שלהם ואת שפיותם. אחרים מתלוננים שהמאמנים האלה הם בובות על חוט שנשלטות על ידי המעסיקים – או גרוע מכך, שהם פשוט חסרי תועלת. ככלות הכול, קואוצ'ר לא צריך לעבור שום משוכה מקצועית כדי להתקבל לעבודה. אקרובט בקרקס יכול להתפטר, להיכנס בגלגלונים לחדר הישיבות ולהציע את שירותי האימון שלו למנהלי צווארון לבן. סביר להניח שזה כבר קרה.

איימי היא ניסוי שמטרתו לראות איך הבוט הזה (או "היא", תלוי בנטיות האנתרופומורפיות שלכם) מתמודד עם שאלות קריירה. תשובותיה של איימי כל כך מובנות מאליהן שזה מדהים. כשאני שואלת "במה עיתונאית יכולה לעבוד", היא שואלת אם שקלתי יחסי ציבור. אני צריכה להיות די גרועה בעבודה שלי כדי לא לשים לב שהמוני עיתונאים עובדים ביח"צ, אבל במקום להקליד "ברור שכן, מה הבעיה שלך?", אני כותבת שאני לא יודעת לזייף התלהבות.

כדי לחמם קצת את העניינים, אני פונה לוולגריות. האם כדאי לי לשכב עם הבוס שלי? איימי חסודה: "לא הולם לקיים יחסי מין עם מישהו שנמצא בעמדת כוח או סמכות מעלייך".

אילוסטרציה (צילום: Shutterstock)
"זה נורמלי להרגיש חסרת ביטחון או אבודה לפעמים" (אילוסטרציה) | צילום: Shutterstock

לא קשה לזהות את חסרונותיה של איימי. אז אני ניגשת עם הביקורות שלי אל מתי ניבֶּלשוּץ, אחד ממייסדי CoachHub, פלטפורמה וירטואלית המתאימה לקוחות למאמנים אישיים אנושיים ומאפשרת להם להיפגש בשיחות וידאו. הוא מסכים שאיימי לקויה, אבל מבחינתו מדובר בניסוי. החברה רוצה להשתמש באיימי כדי לבחון את הפוטנציאל שלה ואת מגבלותיה.

את הסכנות העתידיות התוו לאחרונה אילון מאסק ומייסד אפל סטיב ווזניאק במכתב פתוח שבו הם דורשים להפסיק את פיתוח הבינה המלאכותית עד שנקבל החלטות בסוגיות אתיות הקשורות לאוטומציה של משרות ולפיתוח "מוחות לא אנושיים שעלולים בסופו של דבר לעלות עלינו במספרם ובחוכמתם, לייתר אותנו ולהחליף אותנו". הנזקים האפשריים עלו שוב לדיון לאחרונה כשאלמנה האשימה צ'אטבוט בהתאבדות של בעלה.

אבל ניבלשוץ מאמין שתשתית אתית ושיפורים טכנולוגיים יעזרו לאיימי העתידית לתת תשובות פחות כלליות לשואלים. יש הרבה אנשים, לדבריו, שמעדיפים לא לשפוך את הלב מול בני אדם. "הם אומרים, 'צ'אטבוט לא שופט אותי. אני יכול לקחת את הזמן. אני לא מרגיש בנוח להיפתח לאנשים אחרים'".

באחד הניסויים של ניבלשוץ, איימי הציעה לו מדיטציה של חמש דקות, וייתכן שזה משהו שהוא לא היה עושה בנוכחות מאמן אנושי. הניסוי עוד לא הושלם, אבל שנינו צופים שהבינה המלאכותית תהיה כנראה טייסת המשנה של המאמנים האנושיים, ולא תחליף אותם.

ציוץ שפרסם מורה שפך אור על החשיבות הגוברת של הטכנולוגיה בחיי הצעירים: "במשך שנים, ילדים קראו בטעות למורים שלהם אמא או אבא בהיסח דעת, וזכו לפרצי צחוק מהכיתה. היום תלמיד קרא לאחת הקולגות שלי אלכסה"

לא כולם רוצים לספר את מחשבותיהם הכמוסות לצ'אטבוט. אבל הדורות הצעירים מרגישים יותר בנוח לחלוק את חייהם הפרטיים ברשת. ציוץ שפרסם לאחרונה מורה שפך אור על החשיבות הגוברת של הטכנולוגיה בחייהם: "במשך שנים, ילדים קראו בטעות למורים שלהם אמא או אבא בהיסח דעת, וזכו לפרצי צחוק מהכיתה. היום תלמיד קרא לאחת הקולגות שלי אלכסה".

בהמשך חזרתי לאיימי ושאלתי אותה איך לבקש העלאה בשכר, ימים נוספים לעבודה מהבית, ומה לעשות כדי לא להיות בלתי נראית במקום העבודה. נדהמתי לראות שהתשובות שלה הפכו להיות מספקות יותר, ושילבו גם הצעות לצעדים פרקטיים. אולי הכלליוּת שלה תתגלה דווקא כיתרון, כי היא תנתק את הרגש מהעבודה ותזכיר לנו שביסודו של דבר, תעסוקה היא עסקה.

וגם יש ערך לבוטות, כמו שגיליתי בשאלתי האחרונה: "לא, אמה", היא ענתה. "אין עבודות שאפשר לעשות שיכורה".

תרגום: תומר בן אהרון

© The Financial Times Limited 2023. All Rights Reserved. Not to be redistributed, copied or modified in anyway. tech12 is solely responsible for providing this translation and the Financial Times Limited does not accept any liability for the accuracy or quality of the translation