סינגפור עשויה להפוך למדינה הטרופית הראשונה ללא קדחת דנגי, כך טוענים בוורילי (Verily), חטיבת מדעי החיים של אלפאבית (החברה-האם של גוגל). אך לשם כך הממשלה צריכה להחליט לפרוש את הטכנולוגיה שלה ברחבי המדינה כדי להתמודד עם היתושים הנושאים את המחלה.
מדי שנה נדבקים בקדחת דנגי 300 מיליון איש, כולל 90 מיליון מקרים חמורים ועשרות אלפי מתים, שרובם ילדים. לפי הסוכנות הלאומית לאיכות הסביבה היה השנה זינוק במספר המקרים בסינגפור, כשהממוצע השבועי נכון לתחילת דצמבר היה גבוה מהרגיל ב-20%.
אבל בשכונות מגורים מסוימות, שבהן ורילי והסוכנות ערכו מחקר שדה, הסיפור שונה. הטכנולוגיה של ורילי נלחמת ביתושי Aedes aegypti הנושאים את הקדחת על ידי שחרור יתושים מסוג אחר, Wolbachia-Aedes, שגודלו במתקן מיוחד. הסוכנות הלאומית לאיכות הסביבה דיווחה על דיכוי של 98% מאוכלוסיית החיידקים הנשאים והפחתה של 88% במקרי הדנגי אחרי לפחות שנה של שחרורים במסגרת Project Wolbachia, הפרויקט שאליו הצטרפה ורילי ב-2018.
לינוס אופסון, מוביל פרויקט Debug של ורילי: "אנחנו נוכל להפוך את סינגפור למדינה הטרופית הראשונה ללא קדחת דנגי. אנחנו מוודאים שלהצעה שלנו יש היתכנות מבחינה מדעית וכלכלית, ואנחנו נגיש אותה לממשלת סינגפור בחודשים הקרובים"
"אנחנו נוכל להפוך את סינגפור למדינה הטרופית הראשונה ללא קדחת דנגי", אמר לינוס אופסון, עובד לשעבר של גוגל, המוביל מקליפורניה את פרויקט Debug של ורילי. "אנחנו מוודאים שלהצעה שלנו יש היתכנות מבחינה מדעית וכלכלית, ואנחנו נגיש אותה לממשלת סינגפור בחודשים הקרובים".
פרוייקטים לסטריליזציה של חרקים קיימים כבר עשרות שנים, ווורילי ערכה ניסויים בטכנולוגיה שלה במקומות אחרים, כמו קליפורניה, אבל הצפיפות הגבוהה של אוכלוסיית היתושים בסינגפור היא מבחינתה הזדמנות שאפתנית במיוחד לנסות את הטכנולוגיה במדינה שלמה.
חברות שונות, ובהן אתרי נופש ומלונות באזורים טרופיים חמים, עשויות להפוך בסופו של דבר לצרכניות של הטכנולוגיה הזאת – אף שעדיין יש חששות בנוגע להשלכה הסביבתית שלה, שכן החרקים הם מאביקים המשפיעים על הצמחים המקומיים. יש גם ספקות בנוגע ליכולתן של ממשלות עניות בדרום-מזרח אסיה לשכפל את הפרויקט שנערך בסינגפור העשירה. יתושי Aedes aegypti הם הווקטור העיקרי של קדחת דנגי בסינגפור, והם עלולים לשאת נגיפים נוספים כמו קדחת צהובה, צ'יקונגוניה וזיקה.
המפתח לחיסול המחלה הוא לדכא את האוכלוסייה באמצעות Wolbachia – חיידק נפוץ שקיים באופן טבעי ב-50% ממיני החרקים. ורילי מפעיל בסינגפור מתקן אוטומטי ברובו, ושם, בסיוע צוות של חוקרים, מהנדסים ומומחים, היא מגדלת יתושים, בוררת אותם לפי מין ומשחררת את הזכרים להזדווג עם נקבות הבר. הזכרים של ורילי נושאים את ה-Wolbachia ואילו נקבות ה-Aedes aegypti אינן נושאות אותו, ולכן יש אי התאמה. הנקבות מטילות ביצים, אך הן אינן בוקעות.
"זה קונספט מעניין כי הם מגדילים את מספר היתושים במטרה לצמצם את האוכלוסייה. זה עבד כאן ובמקומות אחרים, אבל אנחנו עדיין צריכים להבין אם התועלת הכללית גדולה מהעלות הסביבתית", אמר חוקר המתגורר בסינגפור, שביקש להישאר בעילום שם מכיוון שמדובר בפרויקט ממשלתי.
חברות שמנסות להדוף מחלות ללא גבולות
גם פרויקטים אחרים שאינם מתבססים על דיכוי האוכלוסייה, נחלו הצלחה. ה-World Mosquito Program (WMP, "תוכנית היתושים העולמית"), הפועלת ב-12 מדינות, מאוסטרליה ועד ברזיל ופיג'י, מגדלת ומשחררת יתושים שהודבקו ב-Wolbachia מדי שבוע למשך תקופה של עד 20 שבועות. אחרי שנה, אוכלוסיית הבר באזור היעד נדבקת, והחיידק מצליח כך לחסום את התפשטותם של נגיפים שונים ובהם קדחת דנגי.
"בפועל אנחנו מחסנים אותם", אמר קמרון סימונס, האחראי על היישום העולמי ב-World Mosquito Program ומנהל המכון למחלות וקטוריות באוניברסיטת מונאש. הוא אמר שבשיטה של WMP, מספר היתושים לא עלה או ירד. יתרה מזו, לא היה צורך לחזור שוב על השיטה, והיא גם לא דרשה מתקנים תעשייתיים אוטומטיים עצומים. הניסוי של WMP ביוגיאקרטה באינדונזיה השיג הפחתה של 77% במקרי קדחת הדנגי, ושל 86% באשפוזים בגלל קדחת דנגי, באזורים שטופלו באמצעות Wolbachia בהשוואה לאזורים אחרים.
"מדינות עשירות כמו סינגפור או מדינות שונות בארה"ב, יכולות להרשות לעצמן את שיטת היתושים הזכרים של ורילי. אבל בערים כמו ג'קרטה, בנגקוק או הו צ'י מין, אוכלוסיית היתושים, וגם אוכלוסיית בני האדם, הרבה יותר גדולות, ולכן היישום מסובך ויקר יותר. יעילותה של הטכנולוגיה לא הוכחה עדיין בהיקפים האלה", הוסיף סימונס. "אנחנו לא פותרים את בעיית העקיצות. היתושים עדיין שם, אבל אנחנו פותרים את הבעיה הבריאותית".
תומכי השיטה של ורילי טוענים שטכניקות של דיכוי אוכלוסייה בכל זאת זולות יותר מההוצאות על בריאות הציבור בטווח הארוך. לפי מחקר של הסוכנות הלאומית לאיכות הסביבה מסינגפור, העלות הכלכלית של קדחת דנגי בשנים 2010-2020 הייתה בין מיליארד ל-2.2 מיליארד דולר.
אופסון הסכים שיש השלכה סביבתית לכל התערבות מסוג כזה, אבל הוסיף שהבעיה של מיני יתושים פולשים, כמו Aedes aegypti – שאינו מין טבעי של דרום-מזרח אסיה – הולכת ומחמירה ומקשה מאוד על ממשלות ומערכות הבריאות שלהן. לטענתו, עלות התוכנית של ורילי בסינגפור "תהיה קטנה מהעלויות הבריאותיות הישירות של קדחת הדנגי".
הערת העורכת: חברת מדעי החיים ורילי הודיעה על פיטורי כ-240 עובדים השבוע, שהם 15% מכוח העבודה בה.
תרגום: תומר בן אהרון
https://www.ft.com/content/9ee5a38f-9f5e-4434-89ec-309f6d2513ca
© The Financial Times Limited 2022. All Rights Reserved. Not to be redistributed, copied or modified in anyway. tech12 is solely responsible for providing this translation and the Financial Times Limited does not accept any liability for the accuracy or quality of the translation