סקר חדש בקרב 632 עובדים מ-20 ענפי תעשייה שונים מצא שלמרות שעובדים היו רוצים לוותר על כשליש מהפגישות אליהן הם מזומנים, בפועל הם דוחים רק 14% מהזימונים. לצד המסקנה המתבקשת שפגישות מרובות ומיותרות גוזלות זמן וכסף, עורך הסקר, פרופ' סטיבן רוגלברג מאוניברסיטת צפון קרוליינה, הסביר שרבים העידו שהם נמנעים מלדחות זימונים לפגישות מתוך רצון לא להעליב את מארגן הפגישה או להיתפס על ידי קולגות כמי שאינם מעורבים מספיק. סיבה נוספת להימנעות מדחיית זימונים לפגישות היא שעובדים רבים - ובמיוחד נשים - שונאים "לרדוף" אחרי קולגות בשביל להתעדכן לגבי פגישות שהחמיצו.
מנהלים לפי רוגלברג מבלים 20% יותר זמן בפגישות מעובד ממוצע ועליהם להפעיל יותר שיקול דעת כשהם בוחרים את מי לזמן לפגישות ולהיות גלויים יותר לגבי האפשרות לדחות את הזימון. ההצעה האופרטיבית של רוגלברג שהינו פרופסור בתחום מדע ארגוני, פסיכולוגיה וניהול, היא לוודא שהמסגור מהות הפגישה הינו סט שאלות הדורשות מענה. זאת, להבדיל מזימון לפגישות בשביל לדון בנושאים מסויימים. "אם אינכם מצליחים לחשוב על שאלה מסוימת, לא היה צורך בפגישה" ציין רוגלברג לבלומברג.
מנהלים לפי רוגלברג מבלים 20% יותר זמן בפגישות מעובד ממוצע ועליהם להפעיל יותר שיקול דעת כשהם בוחרים את מי לזמן לפגישות ולהיות גלויים יותר לגבי האפשרות לדחות את הזימון.
70% מהמשיבים לסקר העידו שבשלב מסוים הם מגיעים למצב מולטיטאסקינג, כלומר עוסקים בדבר מה נוסף במקביל, תוך כדי פגישות לא נחוצות. פתרון אפשרי לכך לפי הסקר הוא לזמן עובדים רק לחלק מהפגישה בה הם נחוצים. פגישות מיותרות, דווח בבלומברג, עשויות להביא לבזבוז של כ-101 מיליון דולר בארגונים גדולים המונים מעל 5,000 עובדים.