מתחם עבודה בקייב, אוקראינה (צילום:  Alex Kotliarskyi, unsplash)
צילום: Alex Kotliarskyi, unsplash

בעשור וחצי האחרונים אוקראינה הייתה אחד היעדים המועדפים על ההייטק הישראלי לפתיחת מרכזי פיתוח "אוף שור". זאת בעיקר לאור העלויות הנמוכות יותר שם, הקרבה היחסית והשפה הרוסית. המתכנתים האוקראינים, כמו גם התשתיות, היו מיומנים וזולים להפליא, בייחוד ב-5 השנים האחרונות שבהן האמירו המשכורות בארץ מאז כניסת ענקיות הפיתוח. הרשויות במדינה, שאהבו את הכניסה של ההייטק הישראלי וראו בו כמעודד צמיחה פנימית, חיבקו את ישראל ואת הסקטור וחתמו על לא מעט הסכמי שיתופי פעולה. השפה הרוסית הקלה על היכולת לתקשר, בשל מיליון הישראלים שהגיעו בעליות מרוסיה של שנות ה-80 וה-90. זה היה פתרון נוח ויעיל. חברות ישראליות פתחו שם מרכזי פיתוח גדולים - ויקס, פלייטיקה, ראפיד, iron source ועוד.

מאז, הרבה השתנה: פרט לעובדה שיותר ויותר שחקנים ישראליים נדדו לשם, גם חברות ענק בינלאומיות נכנסו למדינה המזרח אירופאית בשנים האחרונות, והגדילו את התחרות על השוק המוגבל של מתכנתים במדינה, שמספרם נאמד בין 200 ל-250 אלף. כיום, המצב שם מתחיל להיות דומה לשוק העבודה בישראל, במיוחד אחרי הקורונה, כשמעסיקים מדברים על כך שהמשכורות עלו בשנתיים האחרונות ב-300%.

"העלויות באוקראינה עלו בטירוף בשנה האחרונה. הקורפורט העולמי נכנסו שם חזק. כולם שם: האמריקאים, האיטלקים, הבריטים, כולם נכנסו והם מעלים את המשכורות"

היזם מור אלון, שפעיל באוקראינה כבר 13 שנה, מעסיק כרגע 30 עובדים בשני עסקים שונים. הגדול ביניהם הוא Checker, חברת ניתוח נתונים שנותנת שירותים לחברות סקרים כמו נילסן ו-MarketWatch. השני זה סטארטאפ בשם Ginger Sauce, שמספק ספרי מותג לחברות והוא כלי למעצבים. כמובן שהקורונה פגעה קשה בעסקיו, בשל תנאי השוק. עד לפני הקורונה הוא אומר שהחזיק 60 עובדים באוקראינה, אבל כרגע הוא נמצא בדרך החוצה לגמרי, ליעדים חדשים כמו הודו, בולגריה ופולין - והסיבה המרכזית: לא משתלם לו יותר.

"אנחנו מדברים עם העובדים ונערכים למקרה של הידרדרות", מספר אלון על האיומים המדיניים הבוערים, "אבל באופן כללי אני בדרך החוצה", אומר אלון. "העלויות באוקראינה עלו בטירוף בשנה האחרונה. הקורפורט העולמי נכנסו שם חזק. כולם שם: האמריקאים, האיטלקים, הבריטים, כולם נכנסו והם מעלים את המשכורות, זה גרושים בשבילם. אם פעם הייתי משלם 2,500 דולר לעובד, היום יש עובדים שמבקשים 7,000 דולר, היו כאלה שביקשו 12 אלף דולר. אלה מחירים של הארץ", הוסיף.

פער המשכורות הצטמצם ל-20% מבארץ

מבט חטוף על השחקנים הבינ"ל שנמצאים מראה שלגוגל (GOOG) יש שם מרכז פיתוח, כמו גם לאנבידיה (NVDA) שירשה מרכז מרכישת מלאנוקס הישראלית, כשגם אורקל (ORCL) פרושה ברחבי המדינה. כמו בארץ, החברות הבינלאומיות מעלות את השכר. התעשיה ההיקפית שהתפתחה במדינה, גם היא התייקרה. "היום אני פונה לחברת כוח אדם, הם מבקשים 25% מהשכר השנתי של העובד. השוק שם ממש התעוות", מספר אלון. כשבמקרים רבים "מעוות" - זה פשוט דומה יותר לארץ. משכורות עתק והד-האנטרז במחירי בוטיק.

טלי שם טוב (צילום: שי אוקנין, יחצ)
טלי שם טוב. "היום לחברות ישראליות כבר לא משתלם להגיע לאוקראינה כי השוק רווי" | צילום: שי אוקנין, יחצ

טלי שם-טוב, המנכ"לית והבעלים של חברת ספידווליו הציבורית, מסכימה עם אלון. היא אומרת שעד לא מזמן היו לה 250 עובדים במזרח אירופה, כשהיא גם סייעה לכמה חברות, כולל פלייטיקה (PLTK) לפתוח מרכזים באיזור. עכשיו היא החלה בהליכים למעבר של חלק ניכר מהפעילות לרומניה. "כשעברנו לאוקראינה לפני 3 שנים, דירקטוריון החברה היה מודע גם לנפיצות מול רוסיה, גם לשחיתות הציבורית וגם לפרוטקשן - ועדיין זה היה מאוד משתלם", אומרת שם-טוב.

"כשעברנו לאוקראינה לפני 3 שנים, דירקטוריון החברה היה מודע גם לנפיצות מול רוסיה, גם לשחיתות הציבורית וגם לפרוטקשן - ועדיין זה היה מאוד משתלם"

אבל גם היא מסכימה שהשוק שם בנסיקה. "העלויות הן לא מה שהיו פעם. אם פעם ההפרש בשכר בין מתכנת ישראלי לאוקראיני היה למעלה מ-50%, היום הפער הצטמצמם לכ-20 עד 25% בלבד. זה שינוי משמעותי. בכלל, היום אין הבדל בין השכר שמשלמים באוקראינה ליתר מדינות מזרח אירופה", הוסיפה.

"מה שקורה באוקראינה זה מה שקרה פעם להייטק הישראלי בהודו, כשהמשכורות עלו, וזה גם מאוד מזכיר את מה שקרה בכלכלה הסינית, שעלויות הייצור שם עלו משמעותית והובילו לא מעט חברות לצאת לשווקים אחרים כמו וייטנאם והפיליפינים. היום לחברות ישראליות כבר לא משתלם להגיע לאוקראינה כי השוק רווי", סיכמה.

האיום המדיני מחריף

כיום, לאבולוציה התעסוקתית שעוברת על אוקראינה נוסף האיום המדיני: לפי הערכות במערב, ישנם כ-100 אלף חיילים רוסים שפרושים בין בלארוס, בגבול המשותף עם האוקראינים, לבין כוח אמפיבי שמתרכז בים השחור. לנשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, יש 2 דרישות מרכזיות – פירוז חלק מאוקראינה ועצירת כניסתה לברית הצפון אטלנטית, נאט"ו, שהוקמה לאחר מלחמת העולם השנייה כדי להתמודד עם ברית המועצות הקומוניסטית.

הרבה מאוד מדינות במזרח אירופה הצטרפו לברית בעשורים האחרונים ופוטין מרגיש מוקף על ידי בעלות בריתה של ארה"ב. אבל יש לו גם אג'נדה מדינית: לא רק על רקע התחממות היחסים שלו מול סין, הטוענת לכתר לדומינציה עולמית, אבל גם ביכולת שלו להראות שהוא לא מפחד מאף אחד, כדי לזכות בניצחונות ברמה המדינית.

בכיר בתעשיה: "אני יודע שחלק מהחברות הגדולות יותר החלו לחפש חלופות. אבל הן עושות זאת בשקט"

המעסיקות הישראליות הגדולות במדינה, כמו גם הגורמים המדיניים הרשמיים, שומרים על שתיקה דיפלומטית. איש לא רוצה להיכנס בין הפטיש הרוסי לסדן האמריקאי. שני בכירים בתעשייה מרימים גבה על התנהלות המעסיקות הזרות. "זה מאוד מוזר, במיוחד לאור גודל האופרציה שם. הרוב בינתיים אדישים למצב ויושבים על הגדר, נראה שזה סוג של הכחשה בגלל המסרים שהם מקבלים מהאוקראינים. זו עלולה להיות טעות קשה במקרה של הידרדרות", אמר אחד הבכירים. "עם זאת, אני יודע שחלק מהחברות הגדולות יותר החלו לחפש חלופות. הן עושות זאת בשקט".

תמונת פוטין המשמש כמטווח באימון של צבא אוקראינה (צילום: Anatolii STEPANOV / AFP, getty images)
תמונת פוטין במטווח באוקראינה. "יש לי עובדים באוקראינה ואני ממש בלחץ" | צילום: Anatolii STEPANOV / AFP, getty images

אבל בעוד השחקניות הגדולות יותר יכולות להרשות לעצמן להקים מתחמי פיתוח במדינות אחרות, השחקנים הקטנים תלויים במתכנתים האוקראינים, שחלקם מלווים אותם כבר לאורך שנים והם נכס חשוב לחברה, שמכירים את מערכותיה מבפנים ומבחוץ – משהו שיהיה קשה לשחזר במקום אחר וידרוש מהם להכשיר כוח אדם חדש, שיצטרך ללמוד את המערכות מחדש.

"יש לי 3 עובדים באוקראינה ואני ממש בלחץ", אמר בכיר בסטארט-אפ פינטק קטן, ששוב בחר להישאר בעילום שם בשל רגישות המצב. "המתכנתים שם חשובים לי מאוד ואני לא באמת יכול להחליף אותם, אף אחד לא מכיר את המערכות שלי כמוהם. זה הגיע למצב שהמנכ"ל של החברה שלי בקשר קבוע איתם והם אפילו יצרו תוכנית בריחה לפולין למקרה שהפלישה תתממש", הוסיף והדגיש כי "אנחנו גם שוקלים פשוט להביא אותם לפה לארץ, שיעבדו חצי שנה על אשרת שהייה". גם להצעה זו מורכבות ברורה וכלל לא בטוח שהמדינה תתמוך ביוזמה כזו.

במקביל, ל-tech12 נודע שבשבוע האחרון נעשו פניות לא רשמיות לגורמים בכירים בממשלה, בניסיון לפתור את משבר כוח האדם באוקראינה. כרגע, בשל שיקולים דיפלומטיים ופוליטיים, מסתמן כי אין כוונה של הגורמים הרשמיים להתערב במשבר.