ועדת השרים לענייני חקיקה היתה אמורה לדון היום, ראשון בטיוטת "חוק לתיקון פקודת המשטרה (מערכות צילום מיוחדות)", שמכשיר את השימוש במצלמות לזיהוי ביומטרי במרחב הציבורי וכן מכשיר בדיעבד את השימוש הנעשה כבר היום במערכת "עין הנץ" לזיהוי מכוניות בכבישים.
טיוטת החוק נמשכה לפני הדיון בוועדת השרים לאחר שהתגלו בה אי דיוקים בנתונים. במשרד לביטחון פנים אומרים כי כעת עובדים על "השלמות טכניות" במסמך. בשלב זה הכוונה היא שההצעה תחזור לדיון בוועדת השרים לחקיקה ביום ראשון הקרוב. במשרד המשפטים יש עמדות סותרות בעניין יוזמת החקיקה: מול הייעוץ המשפטי של המשרד שתומך ביוזמה נמצאת הרשות להגנת הפרטיות שמתנגדת לחלקים רבים בה. עמדתו של שר המשפטים גדעון סער, שלה יש השפעה מכרעת בעניין, טרם נמסרה.
אחרי שהועלתה להערות הציבור ביולי 2021 וזכתה ליותר מ-5,600 הערות, טיוטת החוק נותרת כמעט ללא שינויים ומעידה כי המשטרה עומדת על דעתה להפעיל את אמצעי המעקב הטכנולוגיים הללו, אחר אזרחים. עם זה עדיין לא נמסרה עמדתו של יו"ר הוועדה, שר המשפטים גדעון סער, שהחלטתו תכריע אם יוזמת החקיקה תועבר לכנסת.
גורמי הגנת פרטיות מתריעים כי אישור החוק בנוסחו הזה עלול לסכן את פרטיות האזרחים וכי מדובר בהמשך השימוש של המשטרה באמצעים טכנולוגיים כמו מערכת הריגול הסלולרית של NSO שלא לצורך ותוך פגיעה באזרחים תמימים. במדינות רבות במערב השימוש של המשטרה במצלמות לזיהוי בני אדם נאסר, בין השאר בשל טעויות שהביאו לזיהוי שגוי ומעצר חפים מפשע.
על פי ההגדרה בטיוטת החוק, מערכות צילום מיוחדות הן מצלמות שמאפשרות לזהות חפץ או אדם על מאפייניו הביומטריים ולהשוות אותם באופן אוטומטי ועל ידי בינה מלאכותית לתמונות הנמצאות במאגר. "המערכת בעלת יכולת טכנולוגית לזיהוי של אדם או של חפץ בזמן אמת ובכך היא מאפשרת להתחקות או לבלוש אחר אדם", נאמר בטיוטת החוק. ההצלבה נעשית על ידי הכנסת תמונה של מבוקש ואיתורו במצלמות בזמן אמת או על ידי חיפוש האדם בצילומים מוקלטים ואיתור תנועותיו לאורך תקופה ארוכה. לפי הצעת המשטרה, המערכת תוכל לאתר בני אדם בכל מקום במרחב הציבורי ובחלק מהמקרים גם במרחב הפרטי.
על פי ההגדרה בטיוטת החוק, מערכות צילום מיוחדות הן מצלמות שמאפשרות לזהות חפץ או אדם על מאפייניו הביומטריים ולהשוות אותם באופן אוטומטי ועל ידי בינה מלאכותית לתמונות הנמצאות במאגר. "המערכת בעלת יכולת טכנולוגית לזיהוי של אדם או של חפץ בזמן אמת ובכך היא מאפשרת להתחקות או לבלוש אחר אדם", נכתב
טיוטת החוק קובעת כי מטרת השימוש במצלמות היא בין השאר מניעה או סיכול של עבירות שעלולות לסכן את שלומו או בטחונו של אדם, שלום הציבור או בטחון המדינה, חקירת דפוסי פשיעה, איתור אדם נעדר וגם אכיפת איסורי כניסה וצווי הרחקה ממקומות ציבוריים. משמעות הדבר שהמשטרה תוכל למשל לזהות את כל המשתתפים בהפגנות ולעקוב אחר דפוסי ההתנהגות שלהם.
טיוטת החוק מאפשרת להגביל במידה רבה את השימוש במצלמות, כמו הימנעות מצילום במרחב הפרטי, הימנעות מפגיעה בפרטיות, התמשכות הצילום מעבר לנדרש ומחיקת הצילומים לאחר תקופת זמן, ואולם הסמכות לאשר את ההגבלות ניתנת למשטרה, כך שנורמות המעקב שהתגלו בשימוש יתר בכלי הריגול של NSO עלולות לשמש גם כאן למעקב יתר אחר בני אדם וכלי רכב.
"רמיסה גסה של הזכות לפרטיות"
ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר, עמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה, מתריעה: "אותו תזכיר חוק 'עין הנץ' שהכרנו מהקיץ מכה שוב. בעוד שבמקור נועד רישות המצלמות לזיהוי לוחיות רישוי, המשטרה רוצה על הדרך מערכת לזיהוי פנים, למרות הסכנות הגלומות בכך. מדובר בהסדר הרחב מכל ההסדרים הקיימים היום במדינות המערב. מעבר לרמיסה הגסה של הזכות לפרטיות והאפקט המצנן בהפעלת מערכות זיהוי פנים כנגד מפגינים, המערכות יצרו יכולות איסוף של סוגים חדשים של מידע, החל מנטייה מינית ועד למצב הרוח של האדם".
שוורץ אלטשולר מזכירה כי בפרשת השימוש בכלי הריגול של NSO, התגלה שהמשטרה הפעילה במשך כמה שנים כלי טכנולוגי ללא סמכות בחוק. "במקום שהמשטרה תגביל את השימוש שלה במצלמות שמאתרות לוחיות רישוי, היא רוצה להרחיב את השימוש ולעשות זיהוי פנים של הציבור הרחב. הלקח מהפעלת טכנולוגיות בעייתיות וחודרניות על ידי המשטרה, הוא קודם כל לחשוב, לתכנן ואז ליצור מסגרת של חקיקה".
היא מונה שורה ארוכה של ליקויים רבים בטיוטת החוק, בהן העובדה שהטכנולוגיות אינן מושלמות וחלקן נמצאות עדיין בפיתוח – "תהליכי הניסוי ייערכו על אזרחי ישראל, שיהיו אלה שיישאו בתוצאות הטעויות". כמו כן עלולה לדבריה להיות אפליה ואכיפת יתר בשל הדאטה שעליו אומנה ה-AI, שמתקשה לזהות אוכלוסיות מסוימות, מה שגורם לשיטור יתר כלפיהן: "המערכות נעדרות יכולת ליצור אבחנות מספיק טובות בין אדם לאדם כשמדובר באוכלוסיית כהי הפנים, מה שעלול ליצור אכיפה לא מוצדקת".
היא גם מתריעה מפני שימוש לרעה של בעלי סמכות וחשש מדליפת מידע ואומרת כי מאגרי המידע והמערכות עצמן עשויים להיות חשופים לפריצה ולשימוש לרעה והחשש העיקרי: האפקט המצנן ותחושת המעקב: "הצבת מערך של מצלמות במרחב הציבורי תמנע מאנשים להתנהג באופן חופשי מתוך חשש שהם נתונים תחת מעקב, ובין השאר תמנע מהם לממש את הזכויות הפוליטיות שלהם".
תגובת משרד המשפטים לא התקבלה.