המעבר ללמידה מרחוק הגדיל את הפערים בחברה, ומחקר חדש מצביע על פערים קשים בין החברה היהודית לערבית בתחום האוריינות הדיגיטלית. מנייר עמדה שיצא בחודש שעבר על ידי מכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן, עולה כי הפער הדיגיטלי בחברה הערבית לא פוסח על אף חוליה בשרשרת החינוכית: מורים, הורים, תלמידים ואפילו התשתית הטכנולוגית עצמה – כולם נמצאים בחסר לעומת החברה היהודית.
המספרים מדאיגים: רק כ-22% מבין בעלי תעודות ההוראה והחינוך הערבים הם בעלי רמת מיומנות התקשוב המינימלית הנדרשת לתפעול מערך למידה מרחוק; 60% מהצעירים הערבים בגיל התיכון חסרי כל ניסיון בתקשוב או בעלי יכולת נמוכה במיוחד; 12% בלבד מהערבים בגילי ההורות לילדים הלומדים בבית הספר הם בעלי כישורים המאפשרים להם לתמוך בלמידה באמצעים דיגיטליים וב-30% ממשקי הבית הערבים אין תשתית דיגיטלית מלאה של מחשב וחיבור לאינטרנט.
ד"ר מריאן תחאוכו, מרכז למדיניות כלכלית של החברה הערבית במכון אהרן והחוקרים במכון, ד"ר עידית קלישר, קיריל מושקלב וחנין מטר בדקו את סוגיית המיומנויות הדיגיטליות בחברה הערבית. זאת על מנת להעלות את הסוגיה בפני מקבלי החלטות ולהציע דרכי פתרון כדי לצמצם את הפער בין החברה הערבית לישראלית.
ד"ר מריאן תחאוכו, מנהלת המרכז למדיניות כלכלית של החברה הערבית במכון אהרן: "לאורך השנים ראינו בשפה העברית חסם משמעותי מאוד בשילוב החברתי והכלכלי של החברה הערבית והיום גילינו חסם חדש, שלא היה לפני הקורונה, וזה החסם הטכנולוגי. לפני הקורונה זה בכלל לא היה במודעות והמגיפה הציפה הרבה מאוד פערים"
בדיקת מיומנויות התקשוב נעשתה באמצעות מבחן PIAAC, שנערך על ידי ארגון ה-OECD. המבחן בודק את היכולות וכישורי האוכלוסייה הבוגרת ואת רמת המיומנויות הנדרשת בשוק העבודה בשלושה תחומי אוריינות יסוד: שפה, מתמטיקה ופתרון בעיות בסביבה מתוקשבת. לצורך המחקר, השתמשו החוקרים ממכון אהרון בתוצאות החלק האחרון של מבחן ה-PIAAC.
האשליה שבכוחה של הטכנולוגיה לצמצם פערים חברתיים וכלכליים מתנפצת כשמסתכלים על הפערים הדיגיטליים בין החברה הערבית והיהודית. ואם כבר, הטכנולוגיה מרחיבה את הפער. "לאורך השנים ראינו בשפה העברית חסם משמעותי מאוד בשילוב החברתי והכלכלי של החברה הערבית והיום גילינו חסם חדש, שלא היה לפני הקורונה, וזה החסם הטכנולוגי. לפני הקורונה זה בכלל לא היה במודעות והמגיפה הציפה הרבה מאוד פערים. למשל עובדים שיצאו לחל"ת והיו צריכים למלא טפסים דיגיטליים כדי לקבל דמי אבטלה ולא ידעו איך. אני מכירה אנשים שהיו צריכים לשלם לרואי חשבון או עורכי דין כדי למלא את הטפסים האלה" מסבירה ד"ר תחאוכו.
המצב בחברה הערבית גרוע מבחרדית
הקורונה הייתה נקודת שבר שחשפה עד כמה חמורים הפערים הדיגיטליים בחברה הערבית. הפערים הללו אינם מאפשרים למידה מרחוק של תלמידים במערכת החינוך וסטודנטים ומצמצמים את הנגישות למשרות איכותיות.
בעוד הפער ידוע, המחקר מעלה מסקנות עצובות לגבי רוחבו בקרב המורים, ההורים, התלמידים והתשתית הדיגיטלית בבית. למשל, בעוד שרק כ-22% מבין בעלי תעודות ההוראה והחינוך הערבים הינם בעלי רמת מיומנות התקשוב המינימלית הנדרשת לתפעול מערך הלמידה מרחוק - 70% מהמורים היהודים שאינם חרדים הם בעלי רמת המיומנויות הזו. נתון זה בחברה הערבית נמוך גם מהנתון בקרב החרדים, אשר עומד על כ-36%, על אף שהחברה החרדית מאופיינת בהיקף שימוש נמוך יותר בטכנולוגיות דיגיטליות.
זאת ועוד: בקרב מורים המצב חמור במיוחד. רק 5% מבין תעודות החינוך וההוראה הערבים הם בעלי רמת ידע גבוהה בסביבה מתוקשבת, לעומת 30% בקרב היהודים שאינם חרדים. תוצאות אלו מצביעות על קושי רב ביישום ההוראה מרחוק בעיקר בקרב הערבים.
אף אחד לא ציפה שלא יהיה פער לרעת מערכת החינוך הערבית ובכל זאת הנתונים הצליחו להפתיע את החוקרות. "זה ברור לכולם שיש בעיה בחברה הערבית מבחינת היכולות של המורים והתשתיות של האינטרנט, אבל כשקוראים את זה במספרים זה נראה אחרת. מה שהפתיע אותי מאוד זה שבכל המדדים החברה הערבית נמצאת במקום קשה יותר מהחברה החרדית. ציפיתי שהחברה הערבית תהיה יותר טובה באוריינות דיגיטלית, כי זו חברה שכן מחוברת לרשתות החברתיות להבדיל מהחברה החרדית" מודה תחאוכו.
גם הנתונים בקרב תלמידי התיכון הערבים אינם מעודדים: רק 39% מבני 16-18 הם בעלי מיומנויות תקשוב ברמה בינונית ומעלה, לעומת 78% בקרב יהודים שאינם חרדים ו-55% בקרב יהודים חרדים. כלומר כ-60% מהצעירים הערבים בגיל התיכון חסרי כל ניסיון בתקשוב או בעלי יכולת נמוכה במיוחד. "נתונים אלו מפתיעים כיוון שמדובר באוכלוסייה צעירה שצורכת טכנולוגיה ותכנים מקוונים באופן יומיומי. הסבר אפשרי לכך הוא כי שימוש ברשתות חברתיות אינו דורש את אותם הכישורים כמו ניהול מסד נתונים, שליחת דוא"ל וכדומה, אלא מדובר בפעולות שונות המבוצעות אף בערוצים שונים בדרך כלל" כך לפי המחקר.
לדבריה של ד"ר עידית קלישר, הפער בין גלישה באינסטגרם למיומנויות בעבודה הוא גדול: "למרות שהחברה הערבית מאוד פעילה ברשתות החברתיות, זה עדיין לא בא לידי ביטוי בשימוש בכלים טכנולוגיים במיומנויות בעבודה", היא מסבירה. "זה החל מהרמה הכי בסיסית של שימוש באינטרנט וכניסה לאתרים וברמה הבינונית מדובר ביישומים פשוטים כמו מילוי טפסים, חיפוש מידע באינטרנט או פתרון של תקלות. חיפוש מייל בתוך תיבת המייל זה למשל רמה בינונית ומעלה ואלו דברים שעשויים להיות מאוד טריוויאלים להרבה אנשים".
אם זו רמת המיומנויות, אנחנו מדברים פה על דור שהולך ונאבד. אם אלו הנתונים, הרי שהייצוג החסר של החברה הערבית בהייטק ברור, ואפילו לא במקצועות טכנולוגיים. כל מנהלת חשבונות צריכה לדעת לעבוד עם מיילים וסלאק. "וזה לא רק בהייטק ולא רק בשוק העבודה", מוסיפה תחאוכו. "גם כשמדברים על חינוך פיננסי ברמה הפשוטה, לפנות לגופים ממשלתיים, למלא טפסים, להיכנס לאתר, לקבוע תור – זה מיומנויות בסיסיות"
חסם משמעותי נוסף הוא רמת מיומנויות נמוכה בקרב ההורים, שלא יכולים לסייע לילדיהם בלמידה. בדומה למורים ולתלמידי התיכון, גם בקרב ההורים נמצאו פערים: רק 11% מהערבים בגיל ההורות הם בעלי ידע המאפשר להם להפעיל את המחשב ולהיכנס למערכת הלמידה; ורק ל-1% מהערבים בגילי 50-30 יש את רמת הידע הגבוהה המאפשרת ניווט ברשת, התקנת תוכנה/מערכת, מענה לתקלות, העלאה והורדה של חומרים ומטלות ממערכת הלמידה מרחוק.
המשמעות היא כי ל-12% בלבד מהערבים בגילי ההורות לילדים הלומדים בבית הספר יש כישורים המאפשרים להם לתמוך בלמידה באמצעים דיגיטליים. זאת לעומת כ-70% מהמבוגרים היהודים שאינם חרדים בגילי ההורות לתלמידי בית ספר ו-44% מהחרדים בגילים אלו, שלהם יכולות בינוניות ומעלה.
הבעיה לא נגמרת במיומנויות, התשתית הטכנולוגית שכוללת מחשב וחיבור יציב לאינטרנט, מהווה חסם משמעותי נוסף סדרך לשיפור המצב. "גם אם משרד החינוך יחלק מחשב לכל ילד עדיין נותרת הבעיה של תשתית אינרנטית חסרה בגלל חוסר כדאיות כלכלית לפרוס סיבים בכל הכפרים" מסבירה תחאוכו. לשיטתה, זה כשל שוק שצריך להיות מטופל ברמת המדינה. "כמו שצריך להיות כביש בכל מקום, צריכה להיפרס גם תשתית אינטרנט. כי אלה לא מותרות, זה צורך בסיסי. אני גרה בצפון ולפני הקורונה הייתי צריכה לנסוע שעתיים לכל פגישה במרכז. בקורונה גילינו שאפשר לקיים פגישות בזום, אבל אם אין אינטרנט בבית זה לא יכול להתקיים. כשחושבים שאפשר להגדיל את הכניסה של החברה הערבית להייטק באמצעות עבודה מרחוק, זו לא אפשרות שמתקיימת עבור אנשים שאין להם אינטרנט".
ד"ר עידית קלישר: "למרות שהחברה הערבית מאוד פעילה ברשתות החברתיות, זה עדיין לא בא לידי ביטוי בשימוש בכלים טכנולוגיים במיומנויות בעבודה. זה החל מהרמה הכי בסיסית של שימוש באינטרנט וכניסה לאתרים וברמה הבינונית מדובר ביישומים פשוטים כמו מילוי טפסים, חיפוש מידע באינטרנט או פתרון של תקלות"
שיעור משקי הבית הערבים ללא תשתית דיגיטלית מלאה בביתם גבוה פי חמישה משיעור זה בקרב משקי הבית היהודים (30% לעומת 6%, בהתאמה). כלומר ב-30% ממשקי הבית הערבים חסר מחשב, חיבור לאינטרנט או שניהם. ב-27% ממשקי הבית אין מחשב וב-24% אין חיבור לאינטרנט. המספרים בחברה היהודית הלא חרדית לא עולים על אחוזים בודדים.
משמע, ברוב המוחלט של משקי הבית קיימת תשתית דיגיטלית. החוקרים מוסיפים כי גם בבתים שנהנים מתשתית דיגיטלית בחברה הערבית, ובהן שני ילדים ויותר, יש מבקרים רבים תחרות בין הילדים על המחשב או שחסר בבית מקום שקט ללמידה.
כדי לתקן את המצב ולצמצם את הפערים בחברה הערבית, ממליצות החוקרות על הקמת מערך תמיכה מקיף שכולל הקמת מרכזי למידה מתוקשבים וחיזוק מערך התקשוב הבית ספרי - כחלופה לתשתיות החסרות בבתים; שיפור המיומנויות הדיגיטליות של ההורים והמחנכים באמצעים דיגיטליים והכללת מיומנויות אלה בתוכנית הלימודים ובחוגי העשרה במסגרת הבלתי פורמלית; שיפור איכות ההוראה וגיוון מקצועות הלימוד באמצעות תכנים מקוונים והוראה מרחוק וכן הכשרות מקצועיות למסיימי מערכת החינוך שלא רכשו אוריינות דיגיטלית מספקת.
לדברי קלישר הפתרונות הראשונים שיביאו את האימפקט הגדול ביותר הם הכשרה של צוותי ההוראה ופריסת תשתית אינטרנט. "צריך לוודא שלכל מורה יש יכולת לתפעל את המערכות הנדרשות כדי לקיים שיעור שמתבסס על טכנולוגיה. לא יכול להיות שרק לחמישית מהמורים יש יכולת להפעיל זום. ואם מורה לא יודע לעבוד באופיס הוא לא יכול ללמד את התלמידים שלו לעבוד באופיס. הנושא השני הוא אינטרנט ומחשבים בכל בית ספר, גם אם למורים יש שיעורים שמשלבים טכנולוגיה, אי אפשר ליישם אותם בבתי ספר שאין בהם תשתיות מתאימות".