האקזיט של כרומטיס זכה לכינוי "הכישלון הכי מוצלח בתעשיית הייטק" או "האקזיט שסימן את תחילת סוף עידן האקזיטים". הוא לא השאיר אחריו שום טכנולוגיה ראויה לציון ובכל זאת שמור לו מקום של כבוד ב-hall of fame הישראלי - כנראה בגלל הרגע שהוא הקפיא: תמחור חברות בסכומים מנופחים במנותק מההכנסות והרווחים שלהן, סמל של הבועה הריקה של שנות האלפיים, כסף שנטמן בחברות עם ערך לא מוכח. במקרה של כרומטיס מדובר בכסף גדול, בסכום של כ-4.7 מיליארד דולר. זה האקזיט הגדול ביותר שידעה ישראל עד אז וגם היום הוא נמנה בין חמשת האקזיטים הגדולים, לא כולל הנפקות.
בזיכרון של זקני השבט נצרבה התמונה של עובדי כרומטיס במסיבת האקזיט, מפגינים בספונטניות את שמחת העושר וקופצים עם הבגדים לים. התמונה הפכה לסמל של העושר שממטיר ההייטק על עובדים מן השורה שהפכו מהר מאוד למיליונרים על הנייר. מאותו יום נתפסו עובדי חברות ההייטק לא רק כמי שמקבלים שכר גבוה, אלא גם כשותפים באקזיט.
לכתבה הקודמת בסדרה: האקזיט של אנוביט
עוד בפרויקט האקזיטים: האקזיט ששינה דיסקט במיקרוסופט
כרומטיס פעלה בתחום טכנולוגיות תקשורת אופטיות, התחום החם של שנות ה-2000. היא נמכרה במאי 2000 ללוסנט תמורת כ-4.7 מיליארד דולר בעסקת מניות. את החברה הקימו רפי גדרון ואורני פטרושקה שכבר הכירו את התחום: ביולי 96', חודש אחרי האקזיט של ICQ, הם מכרו את סקורפיו תמורת 72 מיליון דולר - הכסף הראשון ששימש להקמה של כרומטיס. כרומטיס נמכרה 26 חודשים בלבד אחרי שהוקמה, עם 150 עובדים ומוצר בטא ובלי מכירות.
אהרון מנקובסקי, שותף מנהל בפיטנגו: "זה היה שווי מטורף, אבל זו היתה תשתית תקשורת רצינית, וחברה שנייה של שני יזמים רציניים, אורני ורפי, ואנחנו השקענו גם בחברה הראשונה שלהם, סקורפיו, שעשתה אקזיט. זו היתה טכנולוגיה רצינית ומוצר אמיתי"
כבר בזמן אמת היה קשה להסביר את המחיר המשוגע, והאקזיט זכה לביקורת מעבר לגבולות הפרובינציה הישראלית. היו טענות שהסבירו את הסכום בתחרות של לוסנט עם סיסקו, שרכשה חברה ב-7 מיליארד דולר; היו שהצביעו על האופוריה הכללית בשווקים הפיננסיים; אגו; צפי לגידול שוק המערכות האופטיות; הערכת הקניין הרוחני של כרומטיס ועוד. מה שבטוח זה שהביקורת היתה מוצדקת - 14 חודשים בלבד אחרי האקזיט סגרה לוסנט את חטיבת כרומטיס כחלק משינוי ארגון רחב שכלל פיטורים של כ-50 אלף עובדים.
אהרון מנקובסקי, שותף מנהל בפיטנגו, היה בזמנו שותף בקרן אקליפטוס שהשקיעה בכרומטיס לפי שווי חברה של 90 מיליון דולר לפני הכסף. לימים אקליפטוס התמזגה עם קרן פולאריס והן הפכו לקרן פיטנגו. "זו היתה השקעה בטכנולוגיה אמיתית של תשתית משמעותית בעולם התקשורת", הוא מספר. "זה היה שווי מטורף, אבל זו היתה תשתית תקשורת רצינית, וחברה שנייה של שני יזמים רציניים, אורני ורפי, ואנחנו השקעו גם בחברה הראשונה שלהם, סקורפיו, שעשתה אקזיט. זו היתה טכנולוגיה רצינית ומוצר אמיתי".
את המחיר הגבוה ששילמה לוסנט הוא מסביר בפשטות: "היתה בועה והיתה תחרות רצינית, היתה הצעה אחת יותר גבוהה ממה שלוסנט הציעה. גם היום כשיש תחרות במשא ומתן אפשר להגיע למספרים משמעותיים. העסקה הראשונית היתה 2.2 מיליארד והיו שיחות הלוך ושוב של מספרים מטורפים, הכסף היה מטורף. אנחנו החלטנו שלוסנט זה כמו מזומן ובדיעבד הסתבר שזה לא המצב, כי מחיר המניה ירד".
עשר שנים מאוחר תיאר גדרון במילותיו את המשא ומתן הקליל שהוביל למחיר בספר "הצתה" שכתב על העסקה: "נדרשו רק 48 שעות של מו"מ אינטנסיבי, שנדמה כמו מופע סטנד-אפ שנושאו התמקחות על רכישת מעיל ישן בשוק פשפשים במרוקו, כשכל צד זורק לחלל האוויר מספרים שנעו בין עשרות מיליונים למיליארדי דולרים, ללא כל בסיס כלכלי או ייחוס לערך האמיתי של החברה. 48 שעות ארוכות, שבסופן הגענו להסכמה על מחיר ועל תנאים שלא היה בהם שום היגיון או צידוק פיננסיים: 4.75 מיליארד דולר במניות לוסנט".
בעת המכירה גדרון ופטרושקה קיבלו מניות בשווי 475 מיליון דולר כל אחד וכל אחד מ-150 העובדים קיבל אופציות בהיקף של 3.5 מיליון דולר. אבל זה כנראה לא היה הסכום שהתגלגל בסופו של דבר לחשבונות הבנקים שלהם, שכן מחיר העסקה נקבע כשמחיר המניה של לוסנט עמד על 54 דולר ולאחר סגירת העסקה שוויה של לוסנט צנח עד ל-2 דולר. המניות שהחזיקו בעלי העניין נמכרו במחירים שונים, לכן לא ברור כמה בדיוק הרוויחו כל אחד מהם.
מנקובסקי: "היתה בועה והיתה תחרות רצינית. גם היום כשיש תחרות במשא ומתן אפשר להגיע למספרים משמעותיים. העסקה הראשונית היתה 2.2 מיליארד והיו שיחות הלוך ושוב של מספרים מטורפים. אנחנו החלטנו שלוסנט זה כמו מזומן ובדיעבד הסתבר שזה לא המצב, כי מחיר המניה ירד"
מי התעשר מהעסקה? מי שמכר בזמן. "אנחנו באקליפטוס מכרנו את המניות בערך 48 שעות אחרי שקיבלנו אותן והעובדים גם הרווחו כסף כי הם לא היו חסומים. זה היה היתרון הגדול של העסקה, שכל המניות היו סחירות יום אחרי העסקה" מסביר מנקובסקי.
הטכנולוגיה של כרומטיס נגנזה בתוך לוסנט. מנקובסקי מאשים בכך את הקשיים שאליהם נקלעה לוסנט, ואולי גם את תנאי השוק שחייבו אותה לחתוך הוצאות, להתייעל ולהתמקד. מנקובסקי משתף שלפני הסגירה הם פנו לחברה בניסיון לקנות את כרומטיס בחזרה, במחיר זול יותר כמובן, שאותו הוא לא מוכן לחשוף, אבל ככל הנראה זו עסקה שלוסנט יכלה לוותר עליה.
"כרומטיס היתה אירוע", הוא מסכם. "זו חברה שנקנתה כמעט בלי הכנסות ושמה רף מחיר גבוה מאוד שהיה קשה לשחזר אותו במשך הרבה מאוד שנים".
שנת 2000 היתה שנת השיא של השיא בהערכות השווי המנופחות של חברות האינטרנט וההייטק. אחרי כרומטיס נמכרו MMC ב-4.5 מיליארד דולר וגלילאו ב-2.7 מיליארד דולר, וזהו. השוק היה צריך שש שנות התאוששות כדי לחזור למגה אקזיטים של מעל ממיליארד דולר.
אחרי האקזיט גדרון הפך לאנג'ל פעיל עם השקעות בחברות כמו Voyage81 (נמכרה ב-40 מיליון דולר), eToro, חברת תחליפי הבשר רידיפיין מיט ועוד. פטרושקה הקדיש את זמנו לפילנתרופיה ותפקידי ניהול בעמותות לשילוב החברה הערבית בישראל, קידום פתרון שתי מדינות ועזרה לשכבות המוחלשות.