חברת צ'יפי יוצאת מהגראז' (צילום: Chiefy )
מייסדי צ'יפי. מימין: אסף זיו, מאיה בר לרנר ורועי בר. "המטרה היא שהניתוח יצליח" | צילום: Chiefy

הרעיון שעומד מאחורי הסטארט אפ Chiefy נטמן בשיחות ארוכות של מאיה בר לרנר עם בעלה רועי. בר לרנר מספרת איך זה התגלגל: "רועי שירת בחיל האוויר בתור נווט F-15, אבל החלום שלו תמיד היה להיות רופא. אני עדה, אנחנו ביחד מגיל 16". אחרי השירות הוא הגשים את החלום שלו והתחיל לעבוד בבית חולים NYU Langone בנוירוכירורגיה. "הוא הביא המון תסכול מהעבודה של צוותי חדרי ניתוח, בעיקר דברים שקשורים לתקשורת לא תקינה", היא מספרת. "צריך הרי לסנכרן בין חבורה גדולה של אנשים, כי ניתוח זה לא רק מנתח. זה צוות הרדמה, זה צוות סיעודי של אחים ואחיות, זה טכנאים - רק שהצוות הוא לא קבוע".

בר לרנר זיהתה שהתקשורת סביב ניתוחים היא לרוב איזשהו מיקס מבולגן בין הודעות טקסט, מיילים ושיחות קולית. זה כמובן בא עם בעיות סנכרון ובעיות של תיעוד מפוזר, שעל הדרך גם פוגע בפרטיות החולה. "'שאלתי את רועי: 'מה, אין לכם Asana?'", היא מספרת בחיוך. 

מאיה בר לרנר, מייסדת צ'יפי: "דיברנו עם מאות קלינאים וכולם מספרים את אותו הסיפור: המנתח נכנס, ואז מסתבר שהמטופל לא בתנוחה הנכונה. אבל מה עושים? הוא כבר מורדם וצריך לסובב אותו"

וכשאין תקשורת, מתחילות הבעיות. וגם אם הן לא ברמת סיכון חיים, הן כן בעייתיות מכל היבט אחר. "בסוף המטרה היא להגביר את בטיחות החולה, לשפר את התוצאה של הניתוח, להגביר יעילות ולמנוע בזבוז", מסבירה בר לרנר. "דיברנו עם מאות קלינאים וכולם מספרים את אותו הסיפור: המנתח נכנס, ואז מסתבר שהמטופל לא בתנוחה הנכונה. אבל מה עושים? הוא כבר מורדם וצריך לסובב אותו", היא מתארת. "או למשל מקרים שצריך להכין את החולה לקראת הניתוח בצורה מסוימת, או מקרים שהצוות שוכח לקחת מדדים מסוימים. 80% מהטעויות ברפואה קורות בגלל תקשורת לקויה".

מאיה בר לרנר, מייסדת צ'יפי (צילום: Chiefy )
מאיה בר לרנר, מייסדת צ'יפי. זיהתה שיש הרבה תסכול ותקשורת לקויה בין האנשים בחדר הניתוח | צילום: Chiefy

הפתרון שפיתחה צ'יפי הוא מה שהחברה מכנה Digital huddles - התגודדות כזו, כמו של שחקני פוטבול. מעין כינוס של כל אנשי המקצוע לכמה רגעים כדי ליישר קו - רק בדיגיטל. "צ'יפי זו אפליקציה, היא אמנם נגישה מכל מקום אבל מה שהכי נוח לצוות הקליני זה לגלוש בה מהטלפון הסלולרי", מתארת בר לרנר. "האפליקציה מאפשרת לעשות את אותו huddle לפני הניתוח, באופן דיגיטלי ואסינכרוני. כמו שאמר לי פעם מישהו: 'לכל אחד יש 5 דקות, אבל לא את אותן חמש דקות'".

התקשורת עצמה מתבצעת באופן הבא: המנתחים מגדירים לצוות מה הפרוצדורה, מי השותפים לניתוח, מה הרגישות לתרופות של המטופל ואיזה ציוד נדרש - ואז הם מעלים הדמייה או בדיקות רלוונטיות לאפליקציה. "זה כמו סושיאל נטוורק אד-הוק לצוות, ובמקום אחד הם מקבלים את המידע מובנה מהמנתח". לטענת בר לרנר זה חוסך זמן, כי אין הפתעות בתחילת הניתוח ובמהלכו, לא פותחים מגשי ציוד (יקרים מאוד) שלא נדרשים, והמטופל מגיע מוכן. 

"יש ניתוחים שנעשים סטנדרטית בחדר ניתוח, אבל אחת לעשרה מקרים פתאום תהיה חריגה", מוסיפה בר לרנר. "רועי היה פעם בדרך לניתוח חירום בעמוד השדרה, ואז בהאדל הוא כתב שבניתוח הזה הוא מצפה לאובדן דם גדול, 3 ליטר. אחרי הניתוח באה אלי המרדימה ואמרה שהתקשורת בהאדל שינתה את הניתוח בשבילה. אפשר היה לצפות לדם בחדר, להכין נכון את החולה, כולם הבינו את המשימה ומה בדיוק צריך לעשות, וזה שינה את התוצאות".

"מתקיימים כ-300 מיליון ניתוחים בשנה בעולם, וכל שנה זה גדל - כי כולנו רוצים להחליף ברכיים ולהמשיך לרוץ מרתונים ולעשות סקי בגיל 80. ועם כל ההתקדמות בחדרי הניתוח, שנראים כמו ספינת חלל, יש עדיין בזבוז של מיליארדים רק על ה-Workflow", אומרת בר לרנר

"דוגמה נוספת שאחת האחיות סיפרה לי קשורה דווקא לחוויה של מטופל. הגיע חולה עם פרוטזה, הוא היה מאוד מודע אליה והיה לו חשוב לשמור עליה ולהשאיר אותה גם בחדר הניתוח. הבעיה היא שזה לא מה שבדרך כלל עושים, וזה מצריך אישורים", היא ממשיכה. "אז הצוות הרפואי פשוט ציין את זה בהאדל, וזה איפשר לכולם קודם כל להיות מודעים לזה ולכבד את זה, ומעבר לזה ככה פשוט נמנע בלאגן שלם שהיה יכול לקרות רגע לפני הניתוח".

עוד עיכוב, עוד צוות סיעודי שיוצא מתוסכל

צ'יפי נוסדה ב-2020 ובתחילת דרכה היא רצה כבוטסטארפ. בר לרנר, הפאונדרית ומנכ"לית החברה, מגיעה מרקע עשיר בהייטק. רועי בר, שהוא כאמור רופא, הוא מייסד שני בחברה אבל בלי תפקיד פעיל. והשותף השלישי, שהוא האיש הטכני, הוא אסף זיו  - חבר ילדות של רועי מינקות שגר בישראל. לחברה 5 עובדים סך הכול כעת.

"על צוות מאוד קטן פיתחנו פרוטוטייפ ראשוני, ובמחקר אקדמי שפרסמנו ב-Journal of Neurosurgery הראנו שכבר הצלחנו להוריד ב-35% בקשות של הרגע האחרון בחדרי ניתוח", היא מספרת. "אז זה לא שמישהו מת חס וחלילה, אבל זה כן עוד עיכוב, ועוד בזבוז, ועוד צוות סיעודי שיוצא מתוסכל מפרוצדורה". בר לרנר מתייחסת לעובדה שהעבודה של אחים ואחיות זה מקצוע ב-Workforce crisis, בעיקר בחדרי ניתוח, וזה בין היתר גם בגלל התסכול שיש לצוותים.

"מתקיימים כ-300 מיליון ניתוחים בשנה בעולם, וכל שנה זה גדל - כי כולנו רוצים להחליף ברכיים ולהמשיך לרוץ מרתונים ולעשות סקי בגיל 80", מסכמת בר לרנר, "ועם כל ההתקדמות בחדרי הניתוח, שנראים כמו ספינת חלל, יש עוד בזבוז של מיליארדים רק על ה-Workflow, שזה בסופו של דבר אנשי מקצוע שצריכים להסתנכרן בפעולות שהם צריכים לעשות".

האפליקציה של צ'יפי מותקנת כבר במספר בתי חולים ובתחילת גבייה. האפליקציה יודעת להסיק מסקנות מניתוחים קודמים, להעריך מה עשויות להיות ההעדפות של המנתחים, ובנוסף היא גם מדרגת את איכות התקשורת בצוות באופן נקודתי, בהתאם לפרוצדורה ולמשך הניתוח. באפריל האחרון החברה גייסה סבב הנבטה של 4.2 מיליון דולר בהובלת קרן LionBird והשתתפות קרן אימרג' הישראלית ו-Nina Capital מברצלונה.