"ביום שפתחתי את הדלת בריט טכנולוגיות לא ידעתי כלום על מחשבים", נזכר עופר בנגל (70), יזם סדרתי שהקים את חברת ההייטק הראשונה שלו ריט כבר ב-1989. בנגל הוא אחד מיזמי ההייטק הוותיקים בישראל, ומי שעומד היום בראש רדיס, יוניקורן שנמצא רגע לפני הנפקה. הסיבה שבגינה בנגל חוזר אחורה בזמן היא המפגש שלו לראיון משותף עם מייסד Oxeye רון וידר (25), שמייצג את הדור הצעיר והחדש של היזמים.
השיחה בין שני היזמים הללו, שלא נפגשו קודם, מותחת קו מדומיין בין ימיו הראשונים של ההייטק הישראלי ובין הפריחה חסרת התקדים שהוא חווה היום. חלק מההבדלים שעולים בשיחה הם כאלה שכומתו לאורך השנים בטבלאות וגרפים, אחרים הם כאלה שקשה יותר להגדיר במספר או במילה. אבל לא רק שוני יש סביב השולחן, אלא גם הרבה דמיון והרבה הנהוני ראש של הזדהות.
בעוד שכיום ילדים נחשפים לחלום ההייטק כבר בבית הספר, בנגל הגיע לתחום לגמרי במקרה אחרי קריירה מוצלחת בהנדסה ואפילו בעיצוב צעצועים. "הקמתי את הסטארט אפ הראשון שלי בגיל 16", הוא מספר. "הייתי קם בחמש בבוקר ומחלק לחמניות בשכונה בירושלים, מתקלח והולך לבית הספר. זה גם היה האקזיט הראשון שלי – אחרי שנה וחצי מכרתי את הזכויות למסלול למישהו אחר ובכסף קניתי מערכת סטריאו".
וידר: "כשבאנו לגייס מקרנות היה משקל גדול לניסיון שלי בסייבר, זה חלק מהדיו דליג'נס". בנגל: "בזמני לא היה הייטק בארץ אז לא שאלו מאיפה באת ולאן אתה הולך ולא היו קרנות הון סיכון. את ריט הנפקנו אחרי שגייסנו בערך 8 מיליון דולר"
"יזמות לא נרכשת, היא מולדת", אומר בנגל. "או שיש לך את הדחף לעשות דברים ולהקים יש מאין או שאין לך. רוב היזמים המוצלחים הם כאלה. זה לא שקמתי יום אחד והחלטתי. החיים הם מסכת של התגלגלויות מדבר לדבר. אין סיכוי שהייתי מדמיין כשהייתי בגילו (מצביע על וידר – ה"ר) שאהיה בהייטק".
לעומת בנגל, וידר כנראה דווקא כן דמיין להגיע להייטק בשלב מוקדם מאוד. באותו גיל שבו בנגל קם ללחמניות, וידר מצא גם הוא השלמת הכנסה: "ההובי שלי היה בניית אתרים ואחר כך גם מחקר סייבר. כשכולם שיחקו כדורגל אני ישבתי בבית ולמדתי ווב האקינג. זה היה לפני שהיו בפריפריה תנועות נוער שלימדו נוער על סייבר (וידר גדל בצור יגאל - ה"ר). בגיל 16 בניתי אתר ראשון שהיה אפשר להתחבר אליו ולקבל לייקים בצורה אוטומטית בפייסבוק. חצי מיליון איש נכנסו והשתמשו בזה והייתי מקבל הביתה צ'קים מגוגל על פרסום באתר כל חודש".
שלא במפתיע, העניין הזה הוביל את וידר ל-8200, שם שירת שש שנים, חלקן כקצין שתחתיו צוות של 30 איש. הניסיון הזה, הוא מספר, הבהיר לו שמה שהוא רוצה לעשות כשיהיה גדול - כלומר עוד שנה-שנתיים - זה להקים סטארט אפ. אבל אז הגיעו מרץ 2020 וכמה ימים לפני שווידר יצא לאזרחות פרצה הקורונה לחיינו. במקום זה, הוא מצא עצמו עונה לטלפון של ה-CTO באורקה שהציע לו עבודה.
"ביקשתי לבוא רק לחצי שנה כדי שאוכל לעזוב ולהקים את הסטארט אפ והם הסכימו", מספר וידר. "זה היה בית ספר מטורף והמייסדים של אורקה ידעו מה התוכניות שלי ושמחו לשתף בפרספקטיבה שלהם". Oxeye הוקמה כבר בסוף אותה השנה, והיום היא אחרי סבב סיד של כ-5 מיליון דולר שבו השקיעו, בין השאר i3 וקרן More.
ההתחלות כבר לא תמיד קשות
אם המסלול של וידר היה קו ישר וקצר בין התחביב של גיל 16 לניהול חברה בגיל 25, הרי שאצל בנגל המסלול הזה מזכיר יותר ציור של ג'קסון פולוק. הוא התגייס לעתודה ולמד בטכניון, ומשם הגיע לחיל האוויר והתמחה בפרויקטים הנדסיים למטוסי קרב: "רוב האנשים שהיו איתי בצבא המשיכו לתעשייה אווירית ולי היה ברור שאני הולך לעשות משהו לבד, אז הקמתי חברת מהנדסים שעשתה פיתוח התקנות במטוסי קרב.
"הייתי המון בארה"ב ובשעות הבוקר, כשהייתי מחכה לפגישה, הייתי יושב מול הטלוויזיה. זה היה באייטיז ובבוקר היו תוכניות ילדים עם פרסומות לצעצועים", הוא מספר. בובות החיילים הפשוטות שבנגל ראה בטלוויזיה עוררו בו השראה לפתח דברים מורכבים יותר, וכמעט בדרך נס הוא גם להצליח למכור אותם לכמה מחברות הצעצועים הגדולות בעולם. כל זה במקביל לעבודה על מטוסי הקרב.
"אחרי כמה שנים כאלה רציתי להקים חברת צעצועים שגם תייצר אותם. כתבתי תוכנית עסקית עבת כרס. לא היו אז בישראל קרנות הון סיכון מלבד אתנה שרק הוקמה. אז קבעתי פגישות עם אנשים עשירים שחשבתי שיוכלו לשים כסף, כמו מיקי שטראוס ודן פרופר, ובין השאר הביאו אותי לזוהר זיספאל. זיספאל אמר לי שאם הילד שלו יאהב את הצעצועים שלי – הוא ישקיע. זה היה הדיו דיליג'נס. הוא התקשר אחרי סוף השבוע ואמר שבסדר, הוא ישים משהו כמו 200 אלף דולר. אחרי יומיים הוא התקשר אליי ואמר לי 'עזוב את הצעצועים בוא נקים חברה בתקשורת מחשבים'.
"לא הבנתי כלום בתקשורת מחשבים וגם לא אהבתי מחשבים אבל הוא אמר שאני pusher ושזה כל מה שצריך והבטיח לשים כסף. אמרתי לו תודה אבל זה לא מה שאני רוצה לעשות. אחרי חצי שנה של חיפושים לא הצלחתי לגייס עוד כסף, וזיספאל המשיך להתקשר כל שבוע. בסוף נשברתי ואמרתי יאללה בוא נקים חברה״.
התוצאה היתה ריט תקשורת שיצאה לדרך ב-1989, וב-1997 כבר הונפקה לציבור. "שווי החברה בהנפקה היה 100 מיליון דולר וגייסנו בהנפקה 20 מיליון דולר והיינו מאוד גאים. גוגל הונפקה כמה שנים אחרינו לפי שווי של מיליארד וחצי דולר. היום כל סטארט אפ שני בארץ זה 5 מיליארד דולר".
בנגל: "אם הייתי עושה היום משהו חדש הייתי עושה משהו עם אימפקט על החיים שלנו". וידר: "אחרי 2-3 אקזיטים אתה יכול לחשוב על להפוך את העולם למקום טוב יותר. יש מי שעושים את זה כבר בסטארט אפ הראשון, אבל הם יחידי סגולה"
היום, כשכל מודעת דרושים למשרת ג׳וניור מבקשת שנתיים ניסיון, סיפורים כמו של בנגל הם כמעט בלתי אפשריים. "כל מי שאני מכיר שהקים חברה עשה את זה בתחום שממנו הוא מגיע", אומר וידר, "מי שעשה סייבר בצבא פתח חברת סייבר, מי שעבד בפינטק פתח פינטק. קפיצות כאלה בין תחומים כמו של עופר פחות קורות היום".
הניסיון בתחום הספציפי, מעיד וידר, מהותי ליכולת לגייס הון: "כשאתה מדבר עם קרנות, חלק מתהליך הדיו דיליגנ'ס זה הניסיון שלך. כשאנחנו באנו לגייס היה משקל מאוד גדול לניסיון שכבר יש לי בסייבר. כשיזמים אחרים קפצו מסייבר לפינטק – שאלו אותם מה הם מביאים לשולחן".
בנגל: "בזמני לא היה הייטק בארץ אז לא שאלו אותך מאיפה באת ולאן אתה הולך ולא היו קרנות הון סיכון. את ריט הבאתי להנפקה כשסך כל הכסף שגייסתי היה משהו כמו 8 מיליון דולר. היום זה גיוס סיד. אבל אני מתחבר לזה שהיום רצוי שתבוא עם דומיין אקספרטיז ותכיר את השוק שבו אתה עובד, כי החיים מאוד קשים ויהיו לך מספיק צרות גם ככה. אולי היום יותר קל לגייס, אבל יותר קשה למצוא נישות חשובות להקים בהן חברה, כי כולם מחפשים".
כשיש כך כל הרבה יזמי סייבר איך עושים את בחירת המוצר באמת? עופר נכנס לשוק פתוח אבל אתה נכנסת לשוק סופר רווי.
וידר: "במשך כמעט שנה לפני שהקמנו את החברה, אני והשותף שלי היינו נפגשים מדי שבוע כדי לחשוב על רעיונות לחברה. באופן טבעי תמיד חזרנו לאזורים שהגענו מהם. גם בצבא עסקתי הרבה באבטחת ענן אז היה לנו קל לזהות את הבעיות באזורים שלנו. ניסינו בכוח לצאת משם אבל זה תמיד חזר לאותו מקום. מספר החברות שעושות אבטחת ענן מטורף ויש שם המון כסף. המון תחומים עשו אדפטציה לקלאוד וניסינו לזהות את השוק שלא עשה את זה עדיין ושהמוצרים שלו לא עשו את ההתאמה". התוצאה היא Oxeye, שמפתחת מערכת לבדיקות אבטחה עבור אפליקציות cloud-native עוד בשלב הפיתוח.
יזם תמיד רעב לעוד
רדיס הוקמה ב-2011 וגייסה עד היום 347 מיליון דולר. הסבב האחרון העניק לחברה שווי של כ-2 מיליארד דולר. היא מעסיקה 700 איש ולפי דיווחים ניצבת לפני הנפקה. רדיס מפתחת בסיס נתונים מהיר שמאפשר קיצור זמן התגובה באפליקציות ושיפור חווית המשתמש, למשל במקרה של כניסה לאתר קניות ובחירת מידה וצבע של חולצה מסוימת. היא מתחרה באורקל הוותיקה.
לקח לכם הרבה זמן לגייס הון ברדיס. עבדתם במודל ובמכפילים שהיום כבר לא עובדים בהם.
בנגל: "באנו כיזמים מנוסים עם קבלות וגייסנו סבב סיד של מיליון דולר ב-2011, וזה גם לא היה קל. לא הבינו על מה אנחנו מדברים. זה עולם אחר היום".
במשוואה של לבחור בין לגדול לאט ובין לגייס מהר ולהתנפל על השוק, איפה אתה רואה עצמך בחברה הבאה, אם תהיה כזו?
בנגל: "בגילי פחות מעניין אותי לחפש תחום טכנולוגי שיש בו חסר ולפתור אותו, כי עשיתי את זה פעמיים. אם הייתי עושה היום משהו חדש, הייתי עושה משהו שיש בו אימפקט על החיים שלנו. כמובן שזה יהיה מבוסס על טכנולוגיה ורצים לי כמה דברים בראש. אני מודאג מאוד מהכיוון שאליו העולם הולך בהיבטים של דמוקרטיה. כל הדמוקרטיות בעולם מתנדנדות".
וידר: "בגיל 25 אתה רוצה שהחברה שלך תתפוצץ, ואחרי 2-3 אקזיטים אתה יכול לחשוב גם על להפוך את העולם למקום טוב יותר. יש כאלה שעושים את זה כבר בסטארט אפ הראשון שלהם. אבל הם יחידי סגולה".
בנגל: "בגיל צעיר הדברים נראים פחות נורא".
אם היית יודע שבשביל לגייס סיד אתה צריך לעבור 50 קרנות ובסוף לגייס מיליון דולר, זה היה משפיע על ההחלטה שלך להקים חברה?
וידר: "אם היית שואלת אותי לפני שנה הייתי אומר לך שאני לא יודע. אבל היום, אחרי שנפגשתי עם מלא אנשים, מוטיב חוזר שראיתי הוא שיזמים תמיד חוזרים להיות יזמים. לפני שנה לא הבנתי את זה אבל היום כשאני חווה את כל האדרנלין וההיסטריה אני יודע שאין סיכוי שאחזור לעבוד כשכיר בחברה אחרת. זה כל כך מרגש, מעצים ומספק שאי אפשר לא לעשות את זה".
בנגל: "יזם צריך להיות תמיד רעב לעוד, ואצל יזמים סדרתיים זה לא עובר. אני מריח את זה אצלו. אני בטוח שהוא יודע שזו דרך חתחתים וצריך התמדה כי תמיד יש רגעים של ייאוש, וגם בחברה הזו היו לנו. הלוואי שהייתי בגילו והייתי יכול להתחיל עוד פעם".
זה לא הגיל – זה מה שאתה מביא לשולחן
בדצמבר האחרון פרסם וידר פוסט באחת מהקהילות ההייטק הפופולריות בפייסבוק, שבו הסביר איך זה להיות מנכ"ל צעיר ונתן לו את הכותרת "זה לא הגיל – זה מה שאתה מביא לשולחן". כשאני שואלת אם בכל זאת אין כאן חסרון כשהוא מראיין לעבודה מישהו שמבוגר ממנו בכמה שנים טובות, הוא עונה: "זו לא סוגיה. גם כשאני נותן את הפיץ' של מי אני – זה בכלל לא משהו שהצד השני מעלה על דעתו. בסוף מה שמעניין הוא המקצוע. עם מפתחים השיח יהיה יותר טכנולוגי ולא מדברים על המצב בבית עם אשתך. אחרי שמערכת היחסים נבנית זה נפתח יותר. זו תהיה סוגיה רק אם תחליט שזו סוגיה ואז תהיה מבוכה".
וידר: "הייתי שמח להעסיק עובדים שלא גרים בין כיכר דיזנגוף להבימה, אבל בסוף אני צריך שהם יתרמו לחברה. כשאנחנו 16 איש, להביא בנאדם שצריך גם להכשיר זה מורכב"
עופר, אתה הרגשת את הגיל כשהקמת חברה ראשונה?
בנגל: "אני כבר לא הייתי צעיר כשהגעתי להייטק. אצלי יש בעיה הפוכה, שאני זקן מדי לשוק הזה. אני תמיד צוחק שלא היה לי שום סיכוי להתקבל לחברה הזו אם לא הייתי מקים אותה".
מדברים על הפערים החברתיים שההייטק יוצר, איך אתם רואים את זה?
בנגל: "זה משהו של השנים האחרונות שקרה בעקבות הטשטשות הגבולות בין ישראל וארה"ב. בשנות התשעים חיינו בישראל וההווי היה צנוע והמשכורות היו קצת יותר גבוהות אבל לא בהבדל מהותי. בשנים האחרונות הסטארט אפים הישראלים התחילו לחיות באווירה האמריקאיות שכוללת את כל הפינוקים של הוואלי והמשכורת לאט לאט עלו בהתאם. גם בארה"ב ההייטק נבדל מהשאר והרבה יותר מתוגמל.
"בישראל, בגלל שהפער בין רמת החיים הממוצעת לעומת מה שההייטק נותן עצום, זה יצר פער בלתי נסבל. הבעיה היא שאני לא יודע איך מתקנים את זה ואם אפשר בכלל. בהייטק לפחות יש תזרים הכנסות שיכול לתמוך במשכורות האלה, בתחומים אחרים בארץ זה לא המצב אז אפילו אם היינו רוצים להעלות משכורת – מאיפה זה יבוא? לכן אני מייעץ לחבר'ה צעירים ללכת להייטק וזה לא רק מפתחים מ-8200 אלא גם אנשי מכירות ושיווק".
וידר: "הבנתי שיזמים תמיד חוזרים להיות יזמים. לפני שנה לא הבנתי את זה אבל היום כשאני חווה את כל האדרנלין אין סיכוי שאחזור לעבוד כשכיר". בנגל: "יזם צריך להיות תמיד רעב לעוד, ואצל יזמים סדרתיים זה לא עובר"
וידר: "אם לנו כחברה שמעסיקה עובדים יש את המקום לנסות לגשר על הפער אז ברור שנשמח לתת את חלקנו. למשל כשאני בא לראיין מועמד אני לא שואל אותו אם הוא גר בתל אביב או בבאר שבע. אבל אנחנו עובדים עם חברות השמה וכמעט כל קורות חיים שאנחנו מקבלים הם של גברים שגרים בין ראשון לציון ורעננה. הייתי שמח להעסיק עובדים שלא גרים בין כיכר דיזנגוף להבימה, או אנשים ששרתו בקרבי ולא ב-8200, אבל בסוף אני צריך שהם יתנו את התרומה שלהם לחברה, וכשאנחנו 16 איש להביא בנאדם שצריך להכשיר – המשמעות כלפי היא מאוד גדולה. אלה דברים שיקרו כשנהיה קצת יותר גדולים".
אבל זה משהו שחשוב לך?
וידר: "הצבנו לעצמנו יעדים לשנה הקרובה לייצר יותר גיוון ואנחנו ממש מחפשים להביא נשים לחברה, בין אם כמפתחות, אנליסטיות או לצוות מרקטינג".
נושא הגיוון הוא משהו שחשבת עליו בחברות קודמות שלך?
בנגל: "בעבר לא, אבל בשנים האחרונות בוודאי. 25% ממצבת העובדים שלנו הם נשים ושמנו לנו למטרה ב-2022 לעלות את זה ל-35%-30%".
לא גדלת על מודעות לזה?
"ממש לא. זה חלחל אחרי שנים של עבודה בקליפורניה".