יש משהו מוזר בעצם קיומה של רשות החדשנות, אנומליה במדינה שהפוליטיקה מניעה בה כל מהלך, כל מינוי, כל החלטה. ממשלות קמות ונופלות, אבל המדיניות הממשלתית של תמיכה בהייטק נותרת יציבה. יזמי הייטק יכולים להכריז על הסתייגותם ממעורבות ממשלתית בהייטק, אבל כמעט כל אחד ואחת מהם התחיל את הדרך בעזרת תקציבי תמיכה של רשות החדשנות.
1.54 מיליארד שקל הועברו ב-2022 מהממשלה באמצעות רשות החדשנות לחברות ולפרויקטים טכנולוגיים. אלה כספים של משלם המיסים הישראלי, מה שהופך את כולנו לשותפים להשפעה על עתידן של חברות הסטארט אפ וההייטק הישראלי.
ימים חגיגיים וסוערים כמו אלה שעוברים על ישראל הם עיתוי טוב לשאול את עצמנו כמה שאלות יסודיות בתחום הזה. למשל איך קובעת רשות החדשנות למי יוענקו תמיכות ולמי לא. או איך היא מחליטה מהם תחומי הטכנולוגיה שיש לעודד אותם ובאילו תחומים אין לה עניין.
ב-2022 התקבלו ברשות החדשנות 2,155 בקשות למענקים. רק 53% מהן אושרו. למה דווקא הן? 872 חברות נתמכו ב-2022, מהן 237 חברות חדשות. למה דווקא הן?
ב-2022 התקבלו ברשות החדשנות 2,155 בקשות למענקים. רק 53% מהן אושרו. למה דווקא הן? 872 חברות נתמכו ב-2022, מהן 237 חברות חדשות. למה דווקא הן?
אין יזם הייטק שלא מכיר את משפך הסינון של רשות החדשנות: כל הבקשות מועברות לתהליך בחינה מדוקדק, בדיקות נאותות מעמיקות יותר מאלה שעושות קרנות ההון סיכון. בכל בקשה נבדקת רמת החדשנות הטכנולוגית, פוטנציאל השוק של הטכנולוגיה, יכולתם של היזמים להצליח במשימה וגם הסיכוי שלהם לגייס הון פרטי. הדוח של הבודקים מועבר לוועדת המחקר של הרשות, שם מתקיים הדיון ומתקבלות ההחלטות.
קיימים כ-40 מסלולים לקבלת מענקים, החל מסכומים של מאות אלפי שקלים בשלבים ההתחלתיים ועד כ-3.5 מיליון שקל - כמיליון דולר - במקרים המתקדמים. ב-2018 התקבלה החלטה להסיט את כובד המשקל מתמיכה בסטארט אפים לתמיכה רבה יותר בחברות צמיחה. בשורה התחתונה - אחת מכל שתי חברות זוכה למענק, הסכום הממוצע הוא 1.3 מיליון שקל.
בדבר אחד אין ספק – למימון הממשלתי של ההייטק יש השפעה מהותית על חברות בתחילת דרכן. רשות החדשנות יכולה לעודד הקמת אקוסיסטם וצמיחת חברות חדשות בכל תחום שתמצא לנכון.
השאלה היא כיצד מתקבלות ההחלטות האלה, שמעבירות הרבה כסף ממשלתי לידיים פרטיות. התשובות שקיבלנו מעניינות בהחלט, וכמותן גם הביקורת ששמענו ממי שלא זכו לקבל מענקים.
להשקיע באיזורים שקרנות לא מתקרבות אליהם
דוח רשות החדשנות לשנת 2022 מסביר את מדיניות הארגון במילים קצת מסובכות: "חלק מהמאפיינים של פעילות המחקר והפיתוח, כמו זליגה טכנולוגית ורמת סיכון גבוהה, גורמים לכך שהתועלת הכלכלית לחברה עסקית המשקיעה במו"פ נמוכה מהתועלת המשקית. כתוצאה מכך, ההשקעה הפרטית במו"פ עלולה להיות נמוכה מההשקעה האופטימלית בראייה משקית. על מנת להתגבר על כשלי שוק אלה ולהקטין את הסיכון העומד בפני החברות, דרושה התערבות ממשלתית ש'תפצה' חברות ותעודד אותן להשקיע במו"פ במידה הרצויה", לשון הדוח.
מנכ"ל רשות החדשנות, דרור בין: "העיקרון שלנו אומר שאנחנו צריכים להיות אלו שמפלסים את הדרך לפריצות הדרך הבאות, לענפים הבאים שלא עברו עדיין שיבוש טכנולוגי, ושלישראל יש יתרונות יחסיים בלגרום בהם לשיבוש"
ובמילים פשוטות יותר, רשות החדשנות תומכת ומממנת פרויקטים בסיכון גבוה, כאלו שקרנות הון סיכון ומשקיעים פרטיים יירתעו מלהשקיע בהם. במחשבה ראשונה זה נראה מקומם: למה לסכן כספי ציבור במקום לשים אותם על פרויקטים יציבים ובטוחים? במחשבה שניה אפשר להבין את ההיגיון בשיגעון.
"העיקרון שלנו אומר שאנחנו צריכים להיות אלו שמפלסים את הדרך לפריצות הדרך הבאות, לענפים הבאים שלא עברו עדיין שיבוש טכנולוגי, ושלישראל יש יתרונות יחסיים בלגרום בהם לשיבוש", אומר דרור בין, מנכ"ל רשות החדשנות.
"למה השוק הפרטי לא משקיע באזורים האלה? כי רמת הסיכון מאוד גבוהה", הוא מסביר. "לקרנות ההון סיכון יש אופק השקעה של 5-6 שנים והן לא יכולות להשקיע בדברים שיתחילו רק להבשיל בעוד 5-10 שנים. אלו אזורים שיש בהם גם סיכון מדעי וגם סיכון רגולטורי. אנחנו משקיעים שם כדי לפרוץ את הדרך ולהוריד את הסיכון, ומקווים ומאמינים שאחרינו גם יבואו המשקיעים".
לדברי בין, אין היגיון בהשקעה בתחומים ובחברות שהשוק הפרטי משקיע בהם, שכן במקרים אלו אין צורך בעידוד הממשלתי. זו הסיבה שברשות החדשנות הגדירו את היעד כמקומות שבהם יש כשלי שוק, מכשולים שמפריעים לחברות הישראליות לפרוץ קדימה.
כדוגמה מביא בין את תחום הפודטק: "לפני 6-7 שנים לא היו כמעט חברות פודטק בישראל. אנשים היו אומרים לך שישראל לא יכולה להצליח בתחום הזה כי אין פה חברות מזון גלובליות, והידע הנדרש לא מגיע מהצבא כמו בכל חברות ההייטק.
"אבל אז התחלנו לעשות השקעות בכיוון הזה, הקמנו חממות, עשינו השקעות ישירות במיזמים כשלא היה שום משקיע כמעט שהיה מוכן להיכנס לתחום הזה. ודילוג להיום: אנחנו המקום השני בעולם מבחינת ההשקעות בחלבונים אלטרנטיביים, יש המון משקיעים שזורמים לישראל ומחפשים לעשות השקעות, יש שיתופי פעולה עם חברות מזון רב לאומיות".
וזה לא היה קורה בלי מעורבות רשות החדשנות?
"הערכה שלנו - לא. וזה לא רק מה שאנחנו אומרים, תשאל את כל הגורמים בתעשייה. אני חושב שהרשות מקבלת על זה הרבה קרדיט, על המהלכים שעשתה בתחום הזה".
רשות החדשנות מציגה רשימה ארוכה של חברות שהיא תמכה בהן בתחילת הדרך ושהגיעו להישגים לאחר מכן. לפי נתוני IVC הרשות תומכת כיום ב-1,115 חברות ישראליות. 84 מהחברות שהרשות תמכה בהן יצאו לאקזיט ו-140 חברות נסגרו, מה שיכול להעיד על שיעור גבוה של חברות שהצליחו להתקדם מעבר לשלב ההתחלתי.
שגיא דגן, סמנכ"ל חטיבת האסטרטגיה של רשות החדשנות: "אם היה חוזר לנו 100% מהכסף שהשקענו, זה היה אומר שכשלנו, שלא לקחנו מספיק סיכון. אנחנו רוצים לקחת סיכון, ואתה לוקח בחשבון שחלק גדול מהדברים שאתה משקיע בהם עלול להיכשל"
כמה מהחברות מגיעות להצלחה ממשית, כלומר מוכרות? את התשובה אפשר למצוא אולי בנתוני התמלוגים שמקבלת הרשות מחברות שהגיעו לשלב המכירות. לפי נתוני הרשות היא מקבלת כ-40 אגורות על כל שקל שהשקיעה, כלומר 40% מהחברות מצליחות להגיע לשלב המכירות.
עם זאת, שגיא דגן, סמנכ"ל חטיבת האסטרטגיה של רשות החדשנות, אומר שהתמלוגים אינם המדד הנכון להערכת ההצלחה: "אם אתה מסתכל רק על התמלוגים, אני אומר שאם היה חוזר לנו 100% מהכסף שהשקענו, זה היה אומר שכשלנו, שלא לקחנו מספיק סיכון. אנחנו רוצים לקחת סיכון, ואתה לוקח בחשבון שחלק גדול מהדברים שאתה משקיע בהם עלול להיכשל".
הוא מוסיף שההצלחה של 40% מהחברות שבהן השקיעה הרשות לא מתבטאת רק בתמלוגים, אלא בכסף שחוזר לכלכלה הישראלית: "החברות שהצליחו מס חברות בישראל, מגייסות עובדים, משלמות משכורות, האנשים האלה משלמים מיסים וצורכים מוצרים בישראל. יש הרבה תועלות לכלכלה הישראלית".
אדם מהיישוב קורא שכספי הציבור מושקעים בפרויקטים עם סיכון, שמרבית הכסף לא יחזור למדינה – הוא ישאל את עצמו אם זה שימוש מושכל בכספי ציבור.
דגן: "זה המודל בכל המדינות בעולם שתומכות בסטארט אפים ובהשקעות הון סיכון, מהקפיטליסטיות ביותר בארה"ב ועד מדינות צפון אירופה. וצריך לזכור שלא תמיד השוק הפרטי לא משתתף בהשקעות האלה.
"אבל כשאתה נותן לחברה משהו שהוא בין מענק להלוואה כשהמשקיע שם אקוויטי - אז הסיכון שלו יורד. ולכן הוא יכול לקחת את הסיכון סבב אחד קודם, או להיכנס לבד בסבב. המענקים מושכים פנימה משקיעים פרטיים לשלבים יותר מוקדמים ויותר מסוכנים".
האם האסטרטגיה הזו של השקעה בפרויקטים על סיכון עברה דיון בממשלה? אושרה על ידי השר הממונה או מועצת הרשות?
דגן: "אנחנו מדברים על 50 שנה של פעילות ממשלתית, שהביאה את ישראל מלהיות אחרונה ב-OECD בהיקף המו"פ בתוצר, למובילה ביותר מפי שניים מהממוצע העולמי. זו היתה המדיניות כל השנים, זה מהות חוק המו"פ שנחקק ב-1984: חדשנות טכנולוגית, מחקר ופיתוח, סיכון טכנולוגי. זה הבסיס והמהות לכך שיש רשות חדשנות ושיש השקעה של ממשלת ישראל בלייצר עוצמה טכנולוגית לכלכלה הישראלית".
על ההשקעות לפי תחומים
היבט אחר של החלטות שמתקבלות ברשות החדשנות הוא תחום הפעילות של החברה שמבקשת תמיכה. יש בקשות שיידחו רק כי הטכנולוגיה שהן מפתחות לא עולה בקנה אחד עם המדיניות הנוכחית של הרשות.
בין אומר שהרשות לא קובעת מראש באיזה תחומי טכנולוגיה היא תתמוך באמצעות מענקים והשקעות: "רק אחרי שגמרנו לאשר את כל הבקשות של השנה אנחנו מסתכלים באילו סקטורים השקענו. ברוב המקרים חברת סייבר לא תקבל תמיכה, והיא גם תדע מראש שאין לה טעם להגיש אלינו. היזמים מבינים שמשהו שהם יכולים לקבל עליו מימון מקרנות הון סיכון חיצוניות, אין סיכוי שתאושר הבקשה שלהם אצלנו".
התוצאות המצרפיות מגלות את ההעדפות של הרשות: פארמה ומכשור רפואי, פודטק, אגרוטק (טכנולוגיות לחקלאות), סמיקונדקטור (שבבים) ואנרגיה.
"קח את תחום הפינטק לדוגמה", אומר דגן. "בשנה שעברה 15% מההשקעות בשלבים מוקדמים היו בפינטק. אצלנו זה היה אפס. קח את הסייבר - השוק השקיע 12% מההשקעות בשלבים מוקדמים בסייבר. אצלנו זה היה 2% וחלק מזה עוד נבע מתוכניות ישנות שנמשכות".
ההשפעה של רשות החדשנות משמעותית יותר מבחירת תחומי הטכנולוגיה שבהם יינתן מימון. היא מפעילה שורה של כלים ופרויקטים בעזרתם היא משפיעה הרבה יותר.
אחת הדוגמאות היא 11 המאגדים שמופעלים בתקציב כולל של 175 מיליון שקל. אלו הן קבוצות חשיבה ופיתוח שבהן נציגי חברות סטארט אפ, אנשי הייטק מהתעשיות המבוססות וחוקרים מהאקדמיה משתפים פעולה במשהו שעשוי לתת פירות רק בעוד שנים מספר.
כמו כן ניתנים תקציבים להקמת תשתיות מו"פ, שיאפשרו לסטארט אפים לעבור משלב הפיתוח לייצור ראשוני וגם יש תמיכה במחקרים יישומיים, כאלה שעשויים להסתיים במוצר בסוף הדרך. כל הכלים האלה ורבים אחרים משמשים להשפעה על הדרך שיזמים מתחילים בוחרים לצעוד בה.
בתקופת הממשלה הקודמת פעלה ועדה "לגיבוש תחומי עדיפות לאומית מדעים-טכנולוגיים" במועצה למחקר ופיתוח אזרחי (מולמו"פ), היתה ועדת שרים לחדשנות והיתה אפילו החלטת ממשלה 212 להסרת חסמים ולעידוד צמיחת חברות הייטק בישראל.
התוצאה היתה יצירת רשימת תחומי עדיפות לאומית טכנולוגיים-מדעיים: ביו-קונברג'נס (שילוב אלקטרוניקה וביולוגיה), הים כמשאב לאומי, פודטק, אנרגיות מתחדשות ואגירת אנרגיה, ותעשייה אזרחית בחלל והמשך תמיכה בפיתוח תחומי הקוואנטום והבינה מלאכותית.
במקביל פורום תל”ם - שמשותף לאוניברסיטאות, משרד הביטחון, משרד החדשנות והמדע, משרד האוצר ורשות החדשנות - קבע תקציב של 2 מיליארד שקל למשך חמש שנים לקידום הביו-קונברג'נס.
בין: "ברוב המקרים חברת סייבר לא תקבל תמיכה, והיא גם תדע מראש שאין לה טעם להגיש אלינו. היזמים מבינים שמשהו שהם יכולים לקבל עליו מימון מקרנות הון סיכון חיצוניות, אין סיכוי שתאושר הבקשה שלהם אצלנו"
ההחלטות האלו נותנות רוח גבית לרשות החדשנות, שבהרבה מקרים גם משפיעה על קבלת ההחלטות. בהיעדר מדיניות מצד הדרג הפוליטי, כמו בתקופה הנוכחית, הרשות מתפקדת באופן עצמוני, כמו סוג של ChatGPT שמשפר את הקוד של עצמו.
דגן מזכיר מאמר שהתפרסם בינואר השנה ב-MIT Technology Review תחת הכותרת "עשר הטכנולוגיות פורצות הדרך ב-2023": טכנולוגיות CRISPR לעריכה גנטית, ג'נרטיב AI, טכנולוגיות RISC-V בפיתוח שבבים, רחפנים לשוק האזרחי, גלולות הפלה, ייצור איברים, מכוניות חשמליות, טלסקופ החלל James Webb, ניתוח DNA אנושי עתיק ומחזור סוללות.
"אתה רואה שאחת-אחת, יש לנו ברשות פעילויות די משמעותיות בתחומים האלה," הוא אומר. "יש אצלנו מעגל קריספר שרץ תקופה, יש פרויקט רחפנים, יש תחומי AI מסויימים, יש הדפסת איברים.
"אנחנו עמוק בתחום הזה ויצאנו לפרויקטים משמעותיים סביב הביו-קונברג'נס. אז גם כשאתה מסתכל על הגלים הבאים, אנחנו לא ב-100% מהם, אבל יש לנו נוכחות די נכבדה. כשאנחנו נכנסים לפעילות, זה רק אם אנחנו מבינים שישראל תהיה בחוד החנית".
לא כולם מוחאים כפיים לפעילות של רשות החדשנות ולדרך שבה היא מקבלת החלטות. הרבה חברות יכולות לספר על התמיכה שקיבלו מהרשות בתחילת הדרך, וכיצד עזרה להן לפרוץ קדימה. אבל מודל לקיחת הסיכונים ומנגנון הבחירה של החברות שמקבלות תמיכה כספית משאיר אחריו חברות פגועות לאורך המסלול. על כך, בחלקה השני של הכתבה.