הימים בהם התואר הנכסף בהנדסה חתם את פרק הלימודים וסימן את תחילת הקריירה, חלפו עברו. בעולם רב תחומי, שבו מהנדס מכונות חייב להבין היטב ב-AI ו-ML, ופיזיקאית לא יכולה להרשות לעצמה שלא להכיר את עולם התוכנה, תהליך הלמידה לא נעצר. הוא נמשך עמוק לתוך העבודה - אם זה במסגרות OJT (On the job training), אם במסגרות חיצוניות דרך שיתופי פעולה שיש לארגון בארץ ובחו"ל ואם מעצם הניסיון המעשי וההימצאות בצוותים.
"כמהנדס שנכנס לארגון אתה נמצא בלמידה מהרגע הראשון - טכנולוגית, חברתית ועסקית. משימות מאתגרות, ועבודה עם עמיתים זו הדרך הטובה והמהירה ביותר ללמידה לכן, כבר ב onboarding מאפשרים לך אצלנו מנטורינג מקצועי וחברתי כדי להיכנס מהר לעניינים״ אומרת נעמה טוקר מנהלת היחידה ללמידה והתפתחות ברפאל. "זה כולל קורסים בכל טכנולוגיות הקצה ובכל הדיסציפלינות המקצועיות, ולא משנה אם בהכשרתך אתה איש חומרה, תוכנה, מכניקה או אלגוריתמיקה. קריטי להשלים עבורך את מה שחסר לך מהאקדמיה, הצבא או כל רקע אחר. לשם כך, ניתן לך מעטפת ונעמיד לרשותך מגוון אפשרויות, בין שבתוך הארגון ובין שדרך פלטפורמות ללמידה עצמית. גם חיכוך עם מומחים מתחומים שונים חשוב, אם זה בכנסים, בחשיפה למרצים מחברות אחרות או בלימודים לתארים מתקדמים".
הקמת בתי ספר מקצועיים בארגון, מימון לימודים ושהייה בחו"ל, הבאת מרצים מחו"ל לסדנאות מרוכזות, הרשאות לקורסי אונליין יקרים - כל אלה מצריכים השקעה מרובה מצד הארגון. אבל טוקר מחדדת את הערך הכפול שהשקעה כזו יכולה להניב: מצד אחד, מהנדסות ומהנדסים טובים ומגובשים יותר מקצועית, עם פרספקטיבה רחבה יותר, שבסופו של דבר יהגו ויישמו את פתרונות הדור הבא. מצד שני, יכולת להציע לטאלנטים אופק תעסוקתי עם אפשרויות מגוונות להתפתחות בתוך הארגון - גם כאן יש אלמנט משמעותי של הכשרות והשתלמויות - בין שלמקצועות הנדסיים אחרים ובין שלתפקידי ניהול.
מ-Peer review לכיתה ההפוכה
רויטל חסין, מנהלת מרכז הלמידה של רפאל, מזכירה תובנה שגם מערכת החינוך הגיעה אליה: יש הרבה דרכים ללמוד, וזה לאו דווקא בקורסים פרונטליים עם סילבוס מסודר. בפרט בהתחשב בקשב ההולך ומתקצר של רובנו. "כארגון המבקש להכשיר באופן מיטבי את העובדים שלו, התפקיד שלנו הוא להנגיש להם כמה שיותר פרקטיקות לימודיות. קשת רחבה של מתודולוגיות שתאפשר להם, תוך כדי הלמידה, גם להתקדם בתפקיד וליצור איזון נכון בין קריירה לחיים אישיים. לשם כך נועדו, בין היתר, הלמידה העצמית, ה'כיתה ההפוכה' שבה מציגים שאלות ומקיימים דיונים על חומר הקריאה, וכן הקורסים ההיברידיים, המצולמים והזמינים בכל עת On demand".
חסין מדגישה את חשיבות ההיבטים הפרקטיים בתוך מסלולי ההכשרה: "יש המון עבודה בקבוצות, חיבור לעשייה היומיומית, לקיחת חלק פעיל בפרויקטים עצמם - כל מה שאפשר כדי להוריד את התיאוריה ממאה אלף רגל לרמה המעשית". בפן ה"פדגוגי", היא מדברת על חשיבות הקשר ההדוק עם האקדמיה ומוסדות ההכשרה: "לא את הכל אפשר וצריך ללמד in-house. יש היום בתי ספר נפלאים בחוץ למקצועות התוכנה, וכמובן האוניברסיטאות שמומלץ מאוד לשתף איתן פעולה וזה גם אינטרס מובהק שלהן". טוקר מעירה כי נוסף על תחומי הליבה, שהולכים ומתרבים והופכים רלוונטיים לכלל המהנדסים בעידן המולטיטק - העבודה הרב תחומית - מעטפת הלמידה חייבת לעסוק גם ביכולות נלוות, מכישורי שפה ועד עקרונות בניהול.
חשיבות מיוחדת רואות שתיהן בהכשרת דור המהנדסים הבא, שאותו פוגשים כיום הארגונים מוקדם מאוד בתהליך - כבר במסגרות האקדמיות. דגש מיוחד ניתן למשרות הסטודנט. "אצלנו, את משתלבת בפרויקטים מסווגים ובמשימות אמת כבר מהיום הראשון", אומרת חסין. "את נמצאת בדיונים שעוברים בהם על ה-Design, שותפה לניסויים ולפיצוח האתגרים הכי מורכבים שיש, ולא משנה באיזה מקצוע את עוסקת במישרין. פידבק מעמיתים (peer review) הוא אחת הדרכים הטובות ביותר ללמידה. ואם את לא מכירה דיסציפלינה כלשהי, תוכנה או מערכת שהארגון עובד איתה, מסייעים לך בהנגשת המשאב. זה יכול להיות קורס אונליין, הדרכה נקודתית ממומחית ממחלקה אחרת או כל כלי אחר שהארגון מסוגל לתת. ואם שפר מזלך לעבוד כסטודנטית בארגון עם ספקטרום טכנולוגי נרחב, תזכי ללוות מוצרים מהלידה ועד לגריטה, או עד הדור הבא".
לקחי העבר - ה-case studies שלנו - מוגבלים מבחינת רלוונטיות שלהם להווה ובוודאי לעתיד, והעולם אינו ניתן עוד לחיזוי. זה אומר שקשה מאוד לצפות תהליכים, ליצור תחזיות מהימנות ולהתנהל על פיהן, להבין מה התעשייה רוצה וצריכה. נכנסנו למערבולת של הפרעה
לא לזנוח את האונה הימנית של המוח
אבל מולטיטק זה לא רק טכנולוגיה. ניל"י גולדפיין, מומחית למנהיגות וניהול בעולם של הפרעה, מזכירה מרכיבים נוספים שארגונים ומנהלים חייבים להטמיע. "בבתי הספר למינהל עסקים לימדו מאז שנות ה-90 את מה שנוגע ל-IQ, האונה השמאלית של המוח. לנתח מגמות וסביבה עסקית, ארגונים ומוצרים, היצע וביקוש. לחשוב אנליטית. בסוף המאה ה-20 החלו להבין שזה לא ילך בלי EQ ו-SQ, אינטליגנציה רגשית וחברתית. הבינו שמודעות עצמית, התנהלות בין אישית, חלימה ויצירתיות - פרמטרים המקושרים לאונה הימנית, ושכמעט הוכחדו במהפכה התעשייתית שתבעה צייתנות - חשובות לא פחות. עם הזמן, עלה גם משקלם של סוגיות אתיות, ערכים, חזון, Self-awareness וכל היבטי ה-ESG: צמצום האימפקט הסביבתי, תרומה לקהילה ומינהל תקין".
גולדפיין, המשמשת כיום כמשנה למנכ"ל קבוצת הייעוץ נירם גיתן NGG, מציינת כי אם עד לקורונה תחומי ה-IQ משלו עדיין בכיפה, הרי שה"ברבור השחור" האולטימטיבי שבר באופן סופי את הקונספט הלוגי. "הזמן הפך מליניארי לכאוטי. התפיסה הרווחת כעת היא שאם משהו יכול להשתבש, הוא כנראה ישתבש. מה שהיה הוא לא (או לאו דווקא) מה שיהיה. לקחי העבר - ה-case studies שלנו - מוגבלים מבחינת רלוונטיות שלהם להווה ובוודאי לעתיד, והעולם אינו ניתן עוד לחיזוי. זה אומר שקשה מאוד לצפות תהליכים, ליצור תחזיות מהימנות ולהתנהל על פיהן, להבין מה התעשייה רוצה וצריכה. נכנסנו למערבולת של הפרעה".
כל זה לא אומר כמובן שאין עוד מקום לתכנון והיערכות, אולי דווקא להיפך. אולם תיאוריות הניהול החדשות מזמינות אותנו לעבור מהישענות על ידע להתבססות על מיומנויות ויכולות (skills & capabilities). "ידע הוא עדיין כוח, אבל הוא משתנה במהירות. אז בטח, חשוב לדעת, להכיר ולהתעדכן. אבל חשוב לא פחות להקנות למנהלים ולצוותים כלי עבודה וגמישות שבעולם הכאוטי שלנו, אי אפשר להסתדר בלעדיהם. בפרפרזה על דרווין, האבולוציה של הארגונים ברורה: מי שיישאר מקובע ולא אג'ילי, יתקשה לשרוד. וזה נכון מההנהלה ובכל שדרת הארגון: לאו דווקא הידענים יותר ישגשגו, אם הם נעדרי מיומנויות EQ ו-SQ. על הנייר ובמעבדה הם יכולים להיות מהנדסים מצוינים, אבל חסרי יכולת להתנהל בצוות ובמרחב הארגוני".
הדרמה הגדולה כיום בארגונים, אומרת גולדפיין, היא לקחת את המנהלים וראשי הצוותים, שמצאו את עצמם מעט משותקים מול הכאוס שתיארנו, ולהכשיר אותם ב"פריפריות": רשתות חברתיות, משא ומתן, דינמיקה קבוצתית, Hidden agenda, הכרה בחולשות (קודם כול של עצמם), ניהול מטריציוני - השפעה ללא סמכות, גמישות מחשבתית, בדיקה מתמדת של הנחות יסוד ואגו בצד. היא מצטטת את ד"ר אשר עידן, מומחה לרשתות חברתיות ולחדשנות: "אני קורא לעצמי עתידן, משום שמי שמסתכל על העבר הוא עבריין". על אותו משקל, אומרת גולדפיין, "קצת פחות רלוונטי לקרוא בפעם העשירית מה נוקיה ובלוקבסטר פספסו. במקום זה, כדאי להציץ לפעמים בספרות מדע בדיוני".