ההסכמים שאפשרו את פתיחת שנת הלימודים שימחו מאוד את ההורים, אבל גם הם לא יפתרו את בעיות היסוד של המערכת. בעולם של קשב מוגבל וסף גירוי קוגניטיבי עולה, שיטות לימוד מסורתיות הולכות ומאבדות רלוונטיות, מהגן ועד האקדמיה. ובעוד שוק העבודה משתנה, צריכת המידע עוברת מהפכות ודור המסכים צורך תכנים בקצב מהיר ועם כל החושים, המודל הפרונטלי של מורה מול לוח ו 30-40 תלמידים כמעט עצר מלכת. מושגים כמו הוראה מקוונת ולמידה מרחוק מוזכרים כבר שנים ככיוון רצוי, והקורונה הפכה אותם ל-Must. אבל מאז פרצה המגפה טועים רבים לייחס את הכול לזום. "זום הוא אכן כלי עבודה, אחד מיני רבים, אך הוא בוודאי לא ממצה את השינוי המיוחל", אומר עידן אורמן, שותף וראש המגזר הציבורי ב-Deloitte ישראל.
"הפוטנציאל הטמון בהטמעה של חינוך היברידי אמיתי הוא הרבה מעבר למה שרובנו משערים", ממשיך אורמן. "למידה היברידית היא תורה שלמה של מה מלמדים ואיך מלמדים. תורה המשלבת עקרונות של הבנת לקוח וחוויית משתמש, התאמה אישית של תכנים וסגנון פדגוגי, יחד עם ביג דאטה ודשבורדים לאנליזה בזמן אמת. כזו שמעניקה למורה מעין 'כוח על' של הבנה דינמית ביחס להתמודדות של כל אחת ואחד מתלמידיה עם המסע הלימודי בכיתה".
ללמידה ההיברידית יש גם פוטנציאל לבטל כמעט לחלוטין את המשמעות של קושי לוגיסטי או ריחוק גיאוגרפי, ומכאן גם את הפריפריה. "הרעיון הוא שכל תלמידה ממצפה רמון או מקצרין, שמבקשת ללמוד 5 יח"ל פיזיקה או להתמקצע במחשבים, תוכל לעשות זאת גם בלי לנסוע לבדה לבית ספר אזורי טוב אך מרוחק. היא פשוט תתחבר ללמידה מהמורה מספר 1 לתחום בארץ, אם לא בעולם, ותיהנה מכלים פדגוגיים מרתקים ומתקדמים ברשת. בדומה, סוגיות מוכרות כמו מחסור במורים, אילוצי שביתה, מבצעים צבאיים, דרכים חסומות בשלג וגם מגפות לא ישתקו עוד את המערכת במחיר כלכלי כבד". במדינה שבה קיים מחסור כרוני במורים, אימוץ הלמידה ההיברידית הופך לאקוטי.
20 מיליארד דולר בשנה
את הצורך המקוון או ההיברידי בהוראה מפנימים כיום רבים: על פי סקרים בארצות-הברית, 83% מההורים ו-71% מהמורים תומכים במעבר למודל כזה בתנאי מזג אוויר קשים; 85% מההורים ו-60% מהמורים תומכים בהעברת שיעורים בשידור חי לתלמידים חולים. מכאן ניתן גם להבין את קצב צמיחת ההשקעות ב-EdTech שזינק מאז פרוץ הקורונה, חצה לפי אינדיקציות שונות ב-2021 את 20 מיליארד הדולר ועמד במחצית הראשונה של 2022 על כ-11.5 מיליארד דולר.
בשטח, ההשקעות כבר נושאות פרי: מניין הלומדים (מבוגרים וילדים) בפלטפורמות היברידיות דוגמת Coursera נמצא בעלייה תלולה, וזה נכון בצפון אמריקה כשם שזה נכון בפרגוואי (זינוק של 98%), בלבנון (97%) ובפיליפינים (85%). פלטפורמת הלימודים הפופולרית רשמה תוך שנתיים קפיצה של פי 2.5, מ-76 מיליון ל-189 מיליון נרשמים לקורסים.
אז מה צריך לקרות כדי שנהיה שם? אורמן, המסייע למגזר הציבורי לפצח אתגרים כלכליים וחברתיים דרך ייעוץ אסטרטגי, מתחיל בחדשות הטובות: יש כיום כלים וטכנולוגיות בשלות ליישום בארץ ובעולם, שיש ביכולתם לקדם למידה היברידית אמיתית. בנוסף, הקורונה היוותה קטליזטור משמעותי בתהליך, וסביר שכל תלמיד ומורה נחשפו במהלכה לכלי היברידי מסוים.
אין ספק כי הפוטנציאל הגלום בכלים ובמתודות החדשות והחשיבות שלהם למערכת החלו לחלחל, והמחסום הפסיכולוגי פחת (בפלחי אוכלוסיה מסויימים הוא פוחת בקצבים איטיים יותר). מחקרים שנערכו בנושא ב-Deloitte גילו כי על מנת שהמעבר יושלם, לא מספיק "להוריד אפליקציות". נדרש טיפול כולל, בין-זרועי ורב-ממדי, כשהפעם, בהשוואה לרפורמות רחבות היקף אחרות, דווקא לא מדובר בעלויות גבוהות במיוחד.
הכי גרוע זה לבוא לחדר המורים עם פלטפורמות למידה דיגיטליות חדשות ולהודיע: שלחנו לכם לינק לתיקייה עם כלים, קחו את זה לכיתה. מהלך כזה לא ישיג שום אפקט, להיפך - הוא יוסיף טראומה על טראומה ויכניס את הטכנולוגיה לפריזר לשנים
טיפול בארבעה ממדים במקביל
- מודעות ומוכנות – חשוב שהגורמים הרלוונטיים, אם במשרד החינוך ואם בקרב הנהלות בתי הספר והמורים (וגם ההורים), יבינו שהכלים נועדו לשרת ולשפר, ולא להעמיס עליהם עוד או להחליף אותם. אורמן מביא כדוגמא את מהלך שערכה עיריית תל-אביב: היא רוקנה עשרות מוקדי קבלת הקהל, אבל לא פיטרה את המוקדנים, אלא הפכה אותם לנותני שירות לקוחות ברמה גבוהה ומבוססת דאטה.
- תשתיות טכנולוגיות – אינטרנט מהיר ויציב וכן ציוד קצה ("ברזלים") בבתי הספר, במרכזי הלמידה ובבתים הפרטיים הוא תנאי הכרחי. בלי תשתיות מספקות שייפרסו על פני המדינה כולה, הלמידה ההיברידית עלולה להפוך לחרב פיפיות - לחזק את החזקים ולהחליש עוד את המוחלשים, בהתפלגות בצורת K כפי שראינו בקורונה. בהקשר זה מביא אורמן דוגמה למה שקרה ביישובים ערביים בקורונה: מורות גילו שמספר הנוכחים בזום הולך ופוחת, והניחו שתלמידיהן "מבריזים" מהשיעור המקוון. בדיעבד התברר כי חבילות התקשורת בסלולר פשוט הלכו ואזלו. במשפחות מרובות ילדים, התשתיות הביתיות קורסות ואין תקציב לכל כך הרבה לפטופים. אורמן מציע דרך יעילה להתמודדות עם הבעיה: להתרים את הציוד הרב שמושלך מדי שנה לאשפה במגזר העסקי במסגרת של שדרוגים. "מלאי הציוד הזמין לכלל התלמידים קיים. צריך רק לייצר מנגנון שאוסף ביד אחת ומחלק נכון ביד השנייה".
- מתודולוגיה וגישה פדגוגית מותאמת – כאמור, למידה מקוונת והיברידית אינן הקראת שמות בזום והצגת הספר למצלמה, אלא פילוסופיה אחרת לבניית וניהול מערך שיעור. אורמן מציג דוגמאות מעניינות מהעולם: בסין החלו ללמד אנגלית בקבוצות קטנות דרך שיחות עם סטודנטים אמריקאים, מה שמוזיל עלויות וגם פותר את בעיית ההגייה והמבטא המונחלת ממורה מקומי לתלמידו. ביפן הוקמו מרכזי למידה אזוריים שמקנים נקודות זכות במקצועות שאינם נלמדים במוסד החינוכי הישיר. בדנמרק עובדים התלמידים באופן עצמאי או בקבוצות חשיבה וניגשים עם שאלות למורה היושבת במשרד סמוך. בהודו, בשיתוף פעולה פורה בין הסקטור הציבורי לפרטי, פיתחו אפליקציות המנגישות חומר לימודי ועזרים דידקטיים וטכניים לתלמידים ולהורים, חלקן מותאמות לאוכלוסיות עם נגישות נמוכה לרשת. אפשר גם לחשוב על שינוי בחלל הבית ספרי - לבנות את הכיתה אחרת, לא לדרוש מהתלמידים להגיע אליה פיזית שישה ימים בשבוע, אבל גם לא לחייב אותם, בתמורה לסוף השבוע הארוך, להישאר בימי חול לשעות צהריים מאוחרות שבהן המוח כבר מסרב לקלוט. במקום זה, אפשר לתת את הגמישות לכל תלמידה ותלמיד להשלים היברידית את השיעור בשעות שבהן הם ברמת ריכוז גבוהה, לאחר ש"התפרקו" קצת.
- אפליקציות וכלים מרוכזים ומונגשים – הרעיון הוא שכל מורה ומנהלת יוכלו לבחור בכלים שהן אישית מתחברות אליהם. אך כדי לאפשר זאת, מישהו צריך לבצע את מלאכת הסריקה והחיפוש, הבדיקה והריכוז כתפריט אינטואיטיבי וברור גם ללא טכנולוגיים שבינינו. אורמן מציין כי ישנן מדינות שכבר קידמו מהלכים כאלו, ביניהן יפן, סעודיה ומצרים. בישראל, טרם נערך מיפוי מסודר, ולמנהלים ולמורים אין פנאי לעסוק בכך במקביל למשימות השוטפות.
בכל אחד מהממדים, אומר אורמן, חלה התקדמות יפה במערכת הישראלית, אבל עבודה רבה עוד לפנינו. "טיפול חסר באחד מארבעת הממדים עלול להוריד לטמיון את המאמץ כולו ולהפוך לבכייה לדורות". הוא מסכם: "הטרנד בעולם כבר ברור - לשם זה הולך כבר עכשיו. הסכר נפרץ כי ברור שמעבר לצורת הגשה 'מגניבה', זהו הגשר של מערכת החינוך למאה ה-21 - גשר לו חיכינו עשורים. השאלה היא רק אם נדע למקסם את הערך בשלב מוקדם, תוך כדי שאנחנו רותמים את המהלך גם לאתגרי הליבה של המערכת - לרבות המורים החסרים או התמודדות עם שביתות - או שנגיע לזה רק בשלב מאוחר, אחרי כולם".
כך או כך, אורמן מזהיר כי אסור לעשות את זה בהנחתה מלמעלה, בלי הכנה והבשלה של המערכת ועבודה משותפת עם אנשי החינוך. "הכי גרוע זה לבוא לחדר המורים עם פלטפורמות למידה דיגיטליות חדשות ולהודיע: שלחנו לכם לינק לתיקייה עם כלים, קחו את זה לכיתה. מהלך כזה לא ישיג שום אפקט, להיפך - הוא יוסיף טראומה על טראומה ויכניס את הטכנולוגיה לפריזר לשנים".