האנושות מייצרת דאטה בכמות בלתי נתפסת, ו-90% ממנה רק בשנתיים האחרונות. משנה לשנה היא גם צורכת טכנולוגיות מורכבות יותר שמחייבות מהירויות עיבוד גבוהות יותר, אבל במקביל מצפה לנוחות ונגישות מרביות. הרבה מזה מתנקז לאותו מושג מעורפל במקצת - הענן. ואם להיות יותר ספציפיים, לכלובי השרתים הכמעט אינסופיים בחוות השרתים (Data centers). קצת מספרים, לטובת ה"חימום": היקף ההשקעה בחוות השרתים בישראל נע בטווח של מאות מיליוני ש"ח, והזמן הממוצע שלוקח להקים חווה כזו נע בין שנה וחצי ל-3 שנים – תלוי בגודל וסוג החווה.
אמיר רוטשילד, ראש צוות ב-Monitor Deloitte, מוביל את הפעילות יחד עם טובי כוכב (המשמש כיום כ-CTO של Deloitte). אף שמדובר בתחום חדש יחסית, הפירמה הספיקה לצבור ניסיון רחב בפרויקטים עבור מפעילי חוות שרתים, חברות נדל"ן ותקשורת, הן בהיבטי Go-to-market והן בבדיקות נאותות עסקית וטכנולוגית (Commercial and technical due diligence). "צברנו ניסיון וידע רבים בעבודה ובליווי שחקנים מובילים שפועלים או מתעניינים להיכנס לתחום בישראל", מציין רוטשילד, ומוסיף כי "שוק חוות השרתים הישראלי, שנחשב עד לאחרונה לקטן וריכוזי, "מתפוצץ כיום מפעילות".
רוטשילד מציין שלושה מנועי צמיחה לתעשיית חוות השרתים: הגידול האקספוננציאלי בדאטה ובדיגיטציה, מגמה שהואצה משמעותית בתקופת הקורונה ו"החיים מרחוק"; הגידול המשמעותי באימוץ פתרונות ענן; וההתרחבות של צירי תקשורת בדגש על כבלים תת-ימיים; במובן הזה, ישראל, הממוקמת גיאוגרפית בצומת דרכים אסטרטגי בין אירופה לאסיה, נהנית במיוחד: תשתיות התקשורת המתפתחות הפכו אותה להאב תקשורתי בין-יבשתי וליעד אסטרטגי למקם בו חוות שרתים. חשוב לציין, כי עד לא מזמן, ישראל השתרכה מאחור בהשוואה למדינות מפותחות אחרות ביחס לשימוש במחשוב ענן. אחד הזרזים המשמעותיים הוא פרויקט 'נימבוס' להעברת המחשוב הממשלתי בישראל לענן. במסגרתו הקימו המתמודדות במכרז את פעילותן בתחום, והן נמצאות בשלבים שונים בהקמת חוות שרתים מקומיות. המהלך הזה מוריד חסמים ומשמש מנוע צמיחה. בין היתר, הוא אמור לפתור את סוגיית אירוח השרתים ((Data Residency - אותו אילוץ שמחייב סקטורים שונים, לעיתים מסיבות רגולטוריות, לאחסן נתונים בישראל. גם ה-Latency (זמן השהיה) אמור להצטמצם, בשורה של ממש עבור חסידי הרכב האוטונומי, המכורים ליישומי IoT וחובבי הגיימינג למיניהם.
יחד עם הרחבת הפעילות מצד השחקנים הקיימים, ניכרת כניסה של שחקנים חדשים דוגמת חברות נדל"ן, כמו גם שיתופי פעולה וכניסה של שחקנים בינלאומיים לארץ. "לא מעט משקיעים מדמים את התחום לתרנגולת שמטילה ביצי זהב", אומר רוטשילד, "זה ישנה לגמרי את הנוף ויהפוך את הזירה להרבה יותר גלובלית".
מחצר הלקוח למיקור חוץ מלא
מי משתמש בחוות השרתים? כולם: מארגונים קטנים ובינוניים, כולל סטארט-אפים בתחילת דרכם, ועד לארגוני אנטרפרייז גדולים וגופים ממשלתיים. צרכנים משמעותיים נוספים הם כמובן אותם ספקי ענן (Hyperscalers) שצורכים שירותים בעצמם ומנגישים אותם ללקוחות הקצה.
ארגון, נזכיר, יכול לצרוך שירותי מחשוב באמצעות שתי שיטות עיקריות: On-premise, ("בחצר הלקוח"), דרך הקצאת מתחם ייעודי שישמש כחוות שרתים (לרוב חדר שרתים), או Off-premise או שילוב שלהם. במקרה השני עומדות לרשותו שתי חלופות: הטריוויאלית היא הענן, ובמסגרתה מתבצע מיקור חוץ מלא לציוד קצה והתפעול ומאפשר גמישות מרבית בצריכת כוח עיבוד ואחסון. האופציה השנייה היא מודל של Co-location שבמסגרתו השרתים שישבו אצלו פיזית מועברים לאתר חיצוני. הם מנוהלים ומתופעלים על ידי ספק חיצוני, אבל ציוד הקצה נותר בבעלות הלקוח באופן מלא. מקובל לדרג חוות שרתים ב-Tiers של 1 עד 4 (4 הגבוה ביותר), על בסיס הזמינות והשרידות של המתקן, שכולל היבטים ביטחוניים ואפילו היערכות לאסונות טבע.
המחיר הסביבתי
סוגיה חמה, תרתי משמע, סביב העיסוק בחוות השרתים נוגעת לקיימות. ראשית, הציוד המוכנס למתקן: כאן יש חשיבות עצומה לצריכת החשמל וליעילות האנרגטית של השרתים, כמו גם למחזור החיים של הציוד וליכולת למחזר אותו. שנית, המתקן עצמו: מדד חשוב הוא היעילות האנרגטית של חוות השרתים, והוא נמדד ב-PUE (Power usage effectiveness). אם המדד עומד על 1, פירוש הדבר הוא שסך צריכת האנרגיה היא זו של הציוד. לעומת זאת, PUE של 1.5 פירושו שתקורות המתקן הן 50% יותר על כל מגה-וואט שנדרש עבור ציוד הקצה.
רוטשילד מציין כי 80-70 אחוז מהארגונים, על פי סקר בינלאומי (של חב' Uptime) שדגם מעל 500 משתתפים "כבדים" יחסית, אכן מודדים את צריכת החשמל של הציוד וה-PUE. לעומת זאת, במדדים חשובים אחרים כגון צריכת המים, מחזור הציוד או טביעת הרגל הפחמנית, ניכר שרוב מפעילי חוות השרתים עדיין לא מודדים אותם. "באירופה יש לזה לפחות קשב, זה נמצא גבוה בסדר העדיפויות. בישראל, בינתיים, זה לא חלק מהשיח השוטף. ישנה מימרה ידועה בעולמות הניהול שנכונה גם כאן – "אי אפשר לנהל מה שלא נמדד" ; כל עוד אין בנמצא אמצעי מדידה יעיל, יהיה קשה לגבש מדיניות אקולוגית סדורה בתחום".
"התעשייה מבינה שאם היא לא תשמש כרגולטורית של עצמה, יבואו אחרים עם פחות הבנה לצורכי השוק ויעשו זאת במקומה"
הוא מזכיר כי יש כיום לא מעט פתרונות אפקטיביים, כמו קירור במים נקודתי של השרתים במקום של החלל כולו, שילוב אנרגיה ירוקה וטכנולוגיות שמאריכות את חיי הסוללות (החיוניות למקרה של הפסקות חשמל). הבעיה היא שארגונים טוענים שקשה לגבות יותר מלקוחות בשם ערכים שכאלו. השינוי יכול לבוא מהמפעילים עצמם, מהרגולטורים והיעדים שמציבות הממשלות, או מהמשקיעים - שרבים מהם כבר מעניקים משקל רב לשיקולי ESG.
"אנחנו רואים באירופה מגוון אמנות רלוונטיות שארגונים גדולים חתומים עליהן באופן וולונטרי: לדוגמא, אמנת ה European Green Deal שכוללת התחייבות של ארגונים מובילים כמו AWS ו-Google להיות climate-neutral עד 2030. התעשייה מבינה שאם היא לא תשמש כרגולטורית של עצמה, יבואו אחרים עם פחות הבנה לצורכי השוק ויעשו זאת במקומה".
"השוק מבעבע, אין ספק בכך", אומר רוטשילד. "אבל חשוב להבין שמדובר בתחום הרבה יותר מורכב ממה שחושבים, והוא מצוי, כיום, בשלבי תאוצה התפתחותית. כדי להשתלב בביזנס ולחבור לדבוקה המובילה, חשוב להכיר אותו על בוריו, ולהגיע עם תכנית סדורה וברורה", הוא מסכם.
רוצים לשמוע עוד מהמומחים שלנו? לחצו כאן.