השנה שמסתיימת הייתה שנת מפתח בתחום האנרגיה והאימפקט הסביבתי. השלכות המלחמה באוקראינה המחישו את חשיבות העצמאות האנרגטית - עמעום האורות לעת ליל ב"עיר האורות" פריז כמשל למציאות העגומה. מהצד השני, דווקא החשש ממחסור בדלקים והזינוק במחירי הגז הגבירו את השימוש במקורות אנרגיה מזהמים יותר כמו הפחם. פה ושם אף נשמעו אמירות כי לקראת חורף קפוא, כאן ועכשיו, אפשר לשים בינתיים את הדאגות מההתחממות הגלובלית בצד. איזה וקטור, אם כך, היה חזק יותר? ולאן פנינו ב-2023?
"המגמה היא חד משמעית: להפחית שימוש בדלק פוסילי ולהחליף את האנרגיה המסורתית במתחדשת", אומרת אירנה בן יקר, שותפה ומנהלת תחום ה-ESG ב-Deloitte ישראל. היא מזכירה כי ה"השקעות הירוקות" בכלל האפיקים - חוב ירוק, איגרות חוב חברתיות, הלוואות מגובות קיימוּת (Sustainability-linked bonds/loans) - נמצאות בעלייה, ומשקיעים רבים לוקחים בחשבון את מדדי הקיימות ודירוג ה-ESG שמקבלת חברה עם הנפקתה. מגמה נוספת שהולכת ומתחזקת היא ציון הפליטות הנחסכות במגוון ממשקי איקומרס - למשל בטיסה מסוימת או בהזמנה שמגיעה עם שליח רכוב על אופניים.
במילים אחרות, גם אם יש הלך רוח שבעיצומו של משבר אנרגיה לא עוסקים ב-ESG, וגם אם ועידת האקלים בשארם א-שייח (COP 27) התנהלה בפרופיל נמוך יחסית (מלכתחילה היא תוכננה כמעין ועידת ביניים) ובתחושת החמצה ביחס לאווירה החגיגית ולהבטחות הגדולות של גלזגו (COP 26), בן יקר מציעה לחכות לדו"חות השנתיים שיפרסמו החברות. היא משוכנעת שרבות מהן שיפרו גם השנה את ביצועיהן בתחומי ה-ESG, פשוט כי אין להן ברירה: יש התחייבויות מול משקיעים, יש תנאים מפורשים באג"ח או בהלוואה התלויים מעל הצוואר, וגם הרגולציה נעשית קשוחה יותר.
התהדקות הרגולציה היא אחת המגמות שהתעצמו בשנה החולפת ונראה שיוסיפו להתחזק בשנים הבאות. באיחוד האירופי כבר נדרשות חברות להצהיר באופן אקטיבי - ולא כצעד וולונטרי - על רמת הפליטות שהן מייצרות, וברוב מדינות האיחוד מושת מס פחמן. גם דדליין להאחדה במטענים לסלולר (מעבר לחיבור USB-C) כבר יש. כעת שוקלים להנהיג חובת שקיפות ואכיפה בתחום ה- Biodiversity- האימפקט השלילי של פעילות החברות על המגוון הביולוגי, משאבי הטבע, הקרקע והמים. ולא רק אירופה מתקדמת בסוגיות הסביבתיות: בקיץ האחרון הצליח ממשל ביידן להעביר את חוק האקלים ההיסטורי ("החוק להפחתת האינפלציה") המקצה 370 מיליארד דולר כדי לגמול את ארצות-הברית מדלקים פוסיליים, בשאיפה להגיע לאפס פליטות פחמן בייצור החשמל עד 2035. לחברות שיראו שיפורים יוצעו מענקים.
שרשרת אספקה אחראית
לצד הדאגה לעתיד הפלנטה שלנו, גם היבטים אחרים ב-ESG צוברים תאוצה. למשל: זכויות אדם והוגנות לאורך שרשרת האספקה, בהשפעת דעת הקהל על הפוליטיקאים והמנכ"לים; שיפורים בנושא הפרטיות והטיפול במידע רגיש; וכמובן, גיוון, הכלה ושוויון בהעסקת אוכלוסיות שונות - למשל בהקשרי גיוון מגדרי, לפחות עד רמת שיעורן של הבוגרות בכל מחזור אקדמי - כדרישה של המשקיעים, העובדים עצמם וייתכן שבקרוב גם הרגולציה. כיום עולה כבר דרישה לשרשרת אספקה אחראית - חברה שלא רק מקפידה על Diversity & Inclusion בעצמה, אלא גם עובדת עם "ספקים מגוונים" (למשל בארץ: מקרב החברה הערבית או החרדית) או עם כאלה המקפידים בעצמם על גיוון והכלה.
"בקרב הדורות הצעירים, פחות רואים את הטרדה שאפיינה את הוריהם ביחס לפרנסה. התחושה הרווחת היא שיהיה בסדר, אם לא בקורפורייט אז בסטארטאפ ואפילו כפרילנסר"
לקראת 2023, נוכח סימני המיתון והפיטורים שכבר החלו, עולה השאלה אם תימשך העלייה בהעסקה מקרב אוכלוסיות הגיוון - מגמה שהתרחשה, בין היתר, בצל ה"קרב על הטאלנט" והחיפוש אחר מאגרים חדשים לגיוס עובדים. ימים יגידו, אבל בן יקר מזכירה שכוח אדם מגוון הוכח כמשפיע באופן חיובי על יצירתיות, פריון עבודה ועוד, ויש לקוות שהמגמה לא תיבלם. בהקשר זה היא מחדדת את ההבדל בין גיוון והכלה: אין די ב"ספירת ראשים" ודאגה לייצוג אוכלוסיות; חשוב גם לגרום לכולם לחוש שייכות ונוחות, עד כמה שניתן, בסביבת העבודה ובפעילויות המשותפות במשרד ומחוץ לו.
סימן שאלה נוסף במשק משברי מרחף מעל "כלכלת האושר" - ציפיות העובדים לאתגר, עניין, תנאים, יחס ובאופן כללי - עבודה שתהיה חלק מהחיים אבל לא תשתלט עליהם לחלוטין, עם גמישות שמאפשרת גם צרכים ומאוויים אחרים. "האופן שבו אנחנו תופסים את העבודה השתנה", אומרת בן יקר. "בקרב הדורות הצעירים, פחות רואים את הטרדה שאפיינה את הוריהם ביחס לפרנסה. התחושה הרווחת היא שיהיה בסדר, אם לא בקורפורייט אז בסטארטאפ ואפילו כפרילנסר. יש הרבה יותר מקום לשיקולים שמונעים מערכים, משאיפה להגשמה עצמית ומדאגה ל-Wellbeing. זה כבר חלק מהדנ"א של שכבה רחבה של עובדות ועובדים, ולא כל כך מהר נסוגים מזה".