הסיבה העיקרית שבגינה התחום הזה פורח, היא בגלל המורכבות שקיימת כיום בעולם הפרסום הפרוגרמטי. ישנם המון חוליות מתווכות בשרשרת המדיה, מדובר על גופים וטכנולוגיות שונות, שבסופו של יום אופן הפעילות שלהם לא גלוי ושקוף, ונוצר מצב שבו המפרסמים והפאבלישרים לא יכולים לתקף ולוודא את זרימת הכסף.
בניגוד לעולם הפיננסים, ובמיוחד לעולם הבורסות הפיננסיות, אלמנט נוסף לדבר הוא שבדיגיטל אין רגולטור ואין סט חוקים. יותר מזה, אין השלכות פליליות מקביליות לאלו של עולם הפיננסים. לכן, לא רק שחקנים קטנים משתתפים בהונאות, ובשנים האחרונות מדובר בכר עשיר לגופים פליליים שהסיכון בעצם הפעולה נמוך משמעותית מהרבה תופעות הונאה נפוצות (כרטיסי אשראי, גניבת זהויות וכו').
לצד כל אלו, ישנו אלמנט נוסף שמאשר את היקף ההונאה - והוא הריחוק בין הקניין לבין הפאבלישר. בעולם הפרוגרמטי, ההבטחה הייתה לפתוח את השערים ולאפשר לפאבלישרים קטנים (לונג טייל) להיות מסוגלים לקבל תקציבי פרסום, דרך היכולות של המערכות הפרוגרמטיות, והעובדה שאין צורך ליצור קשר ישיר עם פאבלישרים קטנים לא מסחרית ולא תפעולית כדי לקנות מדיה.
עם הזמן היכולת של הקניין לדעת ולהכיר את כל האתרים בהם הוא קונה מדיה (דרך הבורסות) היא אפסית. בעולם כזה יש מקום להקמה של אתרי בוטים, אתרים שנבנים על ידי פראודסטרים ואין מאחוריהם כלום. אלו אתרי בוטים, בלי אנשים שמחקים התנהגות אנושית (מייצרים הקלקות, גלילת עמודים וכו') ונכנסים לתמהילי מדיה מבלי שהקונה מודע לכך. זו אחת השיטות המהותיות בעולם הפראוד.
יתרה מזאת, במשך שנים לפאבלישרים לא הייתה שליטה על מי שמוכר את האינבנטורי שלהם. לכן בפועל גופים שהיו אמורים למכור את המדיה שלהם ללקוחותים הגיעו לפאבלישרים. אבל בשורה התחתונה, אתם שחקנים היו רק מתווכים שמוכרים הלאה את המדיה לגופים שהפאבלישר לא היה מודע אליהם. כמו כן, הם גם לא היו חלק ממהבטחה שניתנה לו - למכור מדיה למפרסמים ישירים.
מבחינה טכנית גופים רבים היו אורזים את החשיפות שהם רכשו בבורסות מאתרים קטנים או אתרי בוטים - ובשיטה טכנית היו משנים את שם הדומיין לדומיין מוכר, למשל CNN, ומבקשים עליו מחיר גבוה במאות אחוזים ממחיר הרכישה. כך הם יצרו תעשיית ארביטראז' ענקית.
אחד הפתרונות שהגדיר ה-IAB, היה ads.text, שהיווה פרוטוקול שבו הפאבלישר הגדיר בקובץ טקסט גלוי לכל והציג מי הם הספקים שהוא מאשר להם למכור את המדיה שלו, באיזו פלטפורמה הם משתמשים ובאיזה חשבון בפלטפורמה. כך שעל פי הרשימה הזאת, כל מכונת קנייה (DSP) ידעה לבדוק עוד לפני שהיא קיבלה את הביד והאם מי שמספק לה את הפרטים - הוא באמת גורם מורשה לסחור במדיה של אותו פאבלישר.
המהלך הזה, ועוד כמה נוספים שנעשו במהלך השנים, הורידו דראסטית את כמויות הפראוד, אך עדיין מדובר במשחק של חתול ועכבר בלתי נגמר. משחק שיש בו הרבה כסף, מעט אחריות פלילית וחומת כניסה טכנולוגית מאוד נמוכה.
כל עוד זה קיים התופעה תמשיך לפרוח - ולכן יש צורך להפעיל הרבה ידע אנושי לגבי מקורות המדיה הנכונים בפריסה פרוגרמטית, כי הסתמכות עיוורת על הפלטפורמות לא מספיקה. בהרבה מובנים לכל הגופים בדבר יש אינטרס להמשיך, חוץ מלמפרסם.