גם אחרי 12 שנה של חיים באמריקה, צמד הימים הדרמטיים של יום הזיכרון ויום העצמאות ממשיך למשוך את עודד חרמוני לישראל, שנה אחר שנה. "מלבד בשנת הקורונה אני תמיד בא לכאן לטקסים", אומר חרמוני, יתום צה"ל שמעולם לא פגש את אביו.
"הוא נהרג 10 ימים לפני שנולדתי, ביום השני של מלחמת יום הכיפורים, וקצת אחרי יום ההולדת ה-28 שלו". חרמוני האב, שגם שמו הפרטי היה עודד ושבנו נקרא על שמו, שירת בקבע כקצין החינוך של חיל השריון ונהרג בדרכו לתעלה.
"אני מאוד מחובר לכאן, מגיע לארץ בערך חמש פעמים בשנה וגם לכל ימי הבחירות הגעתי - שוב בכל שנה, פרט לקורונה", חרמוני מספר. לו"ז הביקורים שלו כולל מיקס ישראלי של טקסים, חברים, משפחה וים, אבל גם פגישות מרובות עם יזמים וקרנות בכובעו כשותף-מנהל ומייסד-משותף של קרן ההון סיכון J-Ventures Fund. השנה נוספו ללו"ז הזה גם הפגנות נגד הרפורמה המשפטית. "פגשתי בקפלן את את כל המשקיעים", הוא אומר בחיוך.
חרמוני הוא איש הון סיכון לא טיפוסי ואינו בוגר אוניברסיטת עילית או חברת ייעוץ בינלאומית. הוא ירושלמי במקור, שירת בדובר צה"ל, ואת הקריירה שלו התחיל ככתב הייטק ועורך מדור הטק בדה מרקר והארץ, עד שגירד לו לעבור לצד השני. "נשבר לי רק לדווח. באתי לגיא רולניק (מייסד דה מרקר, א"ז) ואמרתי לו שאני רוצה להקים סטארט אפ, במקביל לעבודה". הוא הקים את הסטארט אפ Ozeret4u עם שותף ומכר אותו בהצלחה ב-2006 לדפי זהב.
אחרי האקזיט חרמוני הפסיק להיות עיתונאי והחל לעסוק בהייטק במשרה מלאה. הוא היה ממייסדי איגוד תעשיות הייטק IATI - גוף לובי שפועל גם היום. "ראיתי בזה עשייה ציונית", הוא מספר, "מעין שירות מילואים, כי ההייטק בזמנו היה מאוד מפולג. חברות לא הכירו אחת את השנייה והיה גם מרחק גדול מהאקדמיה".
במקביל שימש חרמוני כיועץ לחברות סטארט אפ, ובהמשך הפך למשקיע ולשותף בקרן Rhodium של משפחת רקאנטי. משרה זו הביאה אותו ב-2012 לעמק הסיליקון, שהם החלו להטריד אותו בעיות אחרות לחלוטין.
"הכל בישראל תקוע בגלל הרפורמה המשפטית. בעמק הסיליקון ההשקעות התמעטו והערכות השווי ירדו, אבל עדיין פתוחים לעסקים. כאן בישראל הספקתי לפגוש כבר שבע קרנות, וכולן דיווחו שהכל נעצר", אומר חרמוני. בנוסף הוא מספר על גופי השקעה אמריקאים שמעדיפים לפי שעה להימנע מהשקעות בישראל
"רציתי לחבר את העם היהודי וישראל", הוא אומר. חרמוני טוען כי הפער בין ישראל והישראלים להבין יהודי העולם ובעיקר יהודי ארה"ב מעולם לא היה רחב יותר. "בסקר שערכו באזור מפרץ סן פרנסיסקו, 46% מהיהודים השיבו שהם לא מרגישים קשר לישראל. זה כי הם לא פגשו ישראלים. חשבתי להקים פלטפורמה שמחברת ביניהם".
חרמוני שאף להקיף פלטפורמה עסקית למטרות רווח, אך שיש לה גם תועלות חברתיות. "הסתכלנו על 2,000 שנות גלות והבנו שאיפה שעושים ביזנס ביחד - נוצר אמון", טוען חרמוני. "התחלנו ב-2016 כמועדון אנג'לים (משקיעים פרטיים בטק - א"ז) אבל זה לא היה ממוסד. לא ניהלנו כסף ולא לקחנו דמי ניהול. באמצע 2018 מיסדנו את זה לקרן הון סיכון ראשונה קטנה, ובינואר 2020 גייסנו קרן שנייה".
לקרן ההון הסיכון הזו קוראים J-Ventures Fund, כן אותה J שיש למשל ב-Jdate. "אנחנו לא מדירים אף אחד", מבהיר חרמוני בחיוך, ומספר שיש בקרן גם משקיעים שאינם יהודים. כיום מנהלת הקרן יותר מ-70 מיליון דולר ולטענת חרמוני היא מתנהלת בצורה שונה מאד מקרן טיפוסית.
"משקיע בקרן הון סיכון נכנס לקופסה שחורה, אין לו שום מעורבות בפורטפוליו - הוא אכן Limited partner בפועל", מסביר חרמוני תוך התייחסות למונח שותף מוגבל, שמהווה את ההגדרה המשפטית של משקיעים בקרנות הון סיכון. "החלטנו להקים קרן מסוג אחר. אנחנו קוראים לזה קיבוץ קפיטליסטי".
”בוואלי פתוחים לעסקים. בישראל הכל נעצר"
כמי ששואף לחבר בין ישראל לבין ארה"ב דרך עסקים משותפים, חרמוני מוטרד מהנעשה בארץ בחודשים האחרונים. הוא חוזה בפגיעה שהתוכנית המשפטית של ממשלת נתניהו מסיבה להייטק המקומי, שלדבריו מחמירה את המשבר הכללי בתעשייה הגלובלית.
"הכל בישראל תקוע בגלל הרפורמה", הוא אומר. "בעמק הסיליקון ההשקעות התמעטו והערכות השווי ירדו, אבל עדיין פתוחים לעסקים. כאן בישראל הספקתי לפגוש כבר שבע קרנות, וכולן דיווחו שהכל נעצר".
חרמוני מדווח על תופעות נוספות שנתקל בהן, כמו יזמים שחזרו מארה"ב לישראל ועכשיו חושבים לחזור שוב לארה"ב. לצד אלו הוא מספר גם על גופי השקעה אמריקאים שמעדיפים לפי שעה להימנע מהשקעות בישראל.
"איום נוסף זה האקזיטים", הוא אומר. "אם חברות זרות לא יקימו בישראל מרכזי מו"פ, או יחליטו לא לרכוש עוד חברות עד שתהיה ודאות בשוק המקומי - אז כל האקוסיסטם ייפגע כי לא יהיה למי להימכר".
המהפכה המשפטית, טוען חרמוני, מעמיקה גם את הפער בין ארה"ב לישראל: "הזהות של שתי המדינות מבוססת על ערכים משותפים של דמוקרטיה, וזה נכון גם לדמוקרטים וגם לרפובליקאים. אז ברור שהרפורמה משפיעה על היחסים בין המדינות.
"רציתי לחבר את העם היהודי וישראל", אומר חרמוני. "בסקר שערכו באזור מפרץ סן פרנסיסקו, 46% מהיהודים השיבו שהם לא מרגישים קשר לישראל. זה כי הם לא פגשו ישראלים. חשבתי להקים פלטפורמה שמחברת ביניהם"
אך התוכנית המשפטית אינה הסיבה היחידה לתחושת חרמוני להעמקת הפער בין ישראל ליהודי אמריקה: "40% מיהדות ארה"ב היא רפורמית, והממשלה הזו הכריזה מלחמה על היהדות הרפורמית עם היוזמה לביטול סעיף הנכד (סעיף בחוק השבות שמעניק זכויות לנכד של יהודי - א"ז) ומה שקורה לנשים שמגיעות להתפלל בכותל", הוא אומר.
הפער הזה להערכתו מסכן גם את היחסים עם הממשל האמריקאי עצמו. "הלובי היהודי קריטי לתמיכה של ארה"ב בישראל", הוא טוען ומעריך שכשיהדות ארה"ב מרגישה מרוחקת ממדינת ישראל, אז גם לממשל האמריקאי פחות דחוף לתמוך במדינה.
היזמים מוזמנים להציג בפני פורום של 120 איש
אידיאולוגיית הקיבוץ הקפיטליסטי של חרמוני מתבטאת בהזמנת המשקיעים בג'יי-ונצ'רס (J-Ventures Fund) להוות שותפים מלאים בה. הם מביאים לה הזדמנויות השקעה ומצביעים על החברות שכדאי לדעתם לקדם לוועדת השקעות. בהמשך הם עוזרים לחברות הפורטפוליו באתגרים לאורך חייהן - מוצר, פיננסים, שיווק וכ"ו בהתאם למומחיות האישית של כל משקיע - ואף מביאים לחברות עסקים ולקוחות.
"ה-GP, השותף-המנהל בקרן הון סיכון, מוגבל בידע וביכולות שלו אבל צריך מנעד רחב, כי יום אחד הוא משקיע בקורקינטים ויום אחר ב-AI. רציתי לא להגביל את עצמי בידע שלי או ברשימת אנשי הקשר שלי, אבל זה מחייב להוריד את האגו ולתת לעוד אנשים להיות שותפים".
איך עובד הקיבוץ ביומיום? "בקיבוץ יש 450 חברים, מתוכם 150 אנשי הון סיכון בעצמם. יש בכירים בתאגידים בינלאומיים, יש יזמים סדרתיים. יש לנו גם כ-40 מיליארדרים אבל המבנה הוא שטוח, וכולם משקיעים בערך אותו דבר, בין 100 אלף דולר ל-500 אלף דולר. יש לנו אפילו שלושה רבנים בקיבוץ", אומר חרמוני.
לדבריו, הקרן סוקרת מצגות או תקצירי מנהלים של כ-2,400 חברות בשנה ומדברת עם כחצי מהן. "אנחנו ועושים תהליך סינון עד שמגיעים ל-46 חברות שמציגות בפני הקיבוץ מדי שנה. אנחנו שולחים את כל החומרים לחברים ומזמינים אותם לפגישה. בדרך כלל מגיעים לפגישה כ-120 איש, אלו שמרגישים רלוונטיים".
חברי הקיבוץ נפגשים לערך פעם בחודש כדי להחליט עם איזה חברות להמשיך לבדיקת נאותות לפני השקעה. ההיקף החריג בגודלו של הפורום משפיע גם על היזמים שבאים להציג בפני הקרן, מודה חרמוני: "ראינו שככל שהיזם מנוסה יותר הוא יותר נאות ושמח לדבר איתנו. יזם צעיר יפחד להציג בפני קבוצה כזו גדולה של יזמים מנוסים".
ההחלטה על התקדמות בהשקעה לא דורשת רוב אלא הגעה למנימום תומכים, שחרמוני מכנה "מניין".
המוח היהודי לא בוחל גם בעסקים של גויים
עד כה השקיעה ג'י-ונצרס ב-29 חברות. אבל ההשקעה היא לא סוף התהליך. לפי חרמוני, היזם חשוף לרשימת חברי הקיבוץ ויכול להיפגש איתן. "אם חברה צריכה למשל עזרה בתחום הפרודקט אז יש לנו את סמנכ"ל הפרודקט של Slack, איירטייבל וטינדר, או את דירקטור המוצר של פייסבוק", הוא אומר.
עם אותם "חברי קיבוץ" נמנים שמות כמו יוסי מטיאס, דדי פרלמוטר, אמיר שבט, אמיר פיינטוך, ליאור רון, אורן זאב, סלביק מרקוביץ', אסף רזניק, איה יעקובוביץ, ליאור הנדלסמן, אודי מוקדי, יוסי נער, לירן גרינברג ושמות נוספים שמוכרים היטב לאקוסיסטם הישראלי.
יש לאנשים האלו כוח וזמן בשבילכם?
"בערך 70% מהחברים שלנו פעילים. הרבה אנשים היו רוצים שיהיה להם 'יום VC' בשבוע, אבל בלי לעזוב את תפקיד האקזקיוטיב שלהם", משיב חרמוני.
עם החברות שג'י-ונצ'רס השקיעה בהן נמנות בי-הירו, שמייעלת האבקה של דבורים; חברת הבנייה החכמה Veev וחברת האינשורטק hourly. חרמוני אומר של-65% מהחברות יש הקשר יהודי או ישראלי.
ג'י-ונצ'רס די גמישה מבחינת תחומי השקעה ושלבי השקעה, אף שרוב העסקאות הן בחברות בשלבים מוקדמים. לרוב הקרן לא מובילה סבבים ולא לוקחת מושב בורד אלא אם היזמים מבקשים זאת, וכך יותר נוח לקרנות אחרות "להכניס" אותה לעסקאות תחרותיות.
ל"קיבוץ" של חרמוני יש גם פעילות בשם "סנהדרין" שמוגדרת כ"מפגשים שאינם עוסקים בכלל בעסקים או טק, רק דיון עם דוברים מתוך הקרן בנושאים מורכבים כמו אנטישמיות, יחסי ישראל והתפוצות והרפורמה המשפטית"
השותף המנהל השני בג'י ונצ'רס הוא ג'ים קושלנד: יהודי, משקיע ותיק בחברות כמו Survey Monkey שהיה שותף בפירמת עורכי הדין DLA Piper ואף ייעץ לסטיב ג'ובס. מלבד זה יש עוד צוות של עובדי הקרן.
ג'י-ונצ'רס רשמה כבר 7 אקזיטים, בין קטנים לגדולים, אבל כאמור, זו לא המטרה היחידה של הקרן. "אנחנו מבנה עסקי לגמרי אבל עם מטרות חברתיות נלוות", טוען חרמוני, "זו קהילה בענן, שלמיטב ידיעתי היא הגדולה בעולם של ישראלים ויהודים".
במסגרת המטרות הנלוות יש ל"קיבוץ" גם פעילות בשם "סנהדרין" שחרמוני מגדיר כ"מפגשים שאינם עוסקים בכלל בעסקים או טק, רק דיון עם דוברים מתוך הקרן בנושאים מורכבים כמו אנטישמיות, יחסי ישראל והתפוצות והרפורמה המשפטית". בנוסף קיימת תוכנית העשרה לילדי הקיבוץ, ויש גם קרן פילנתרופית, בה השותפים המנהלים משקיעים 5% מהרווחים (העתידיים) של הקרן חזרה בקהילה היהודית.