על פניו, קל מאוד לסכם את 2022 בהייטק הישראלי: המספרים חד-משמעיים, הירידות תלולות והמגמות ברורות - אבל כל אלו מספרים רק חצי מהסיפור. האימרה הזו נכונה לגבי כל שנה, אך הפעם היא נכונה במיוחד. כדי להבין מה קרה בהייטק הישראלי ב-2022 חייבים להסתכל לאחור אל שנת 2021, וקדימה, אל שנת 2023.
היום, כשמשווים את נתוני השנה החולפת לזו שבאה לפניה כבר אין ספק ש-2021 היתה האנומליה. היקפי ההון סיכון שהושקעו ב-2021 בסטארט אפים והווליואציות שלפיהן הוזרם הכסף גורמים ל-2022 להיראות הרבה יותר גרוע מכפי שהיתה באמת.
ההייטק הישראלי גייס כ-15 מיליארד דולר ב-2022 - צניחה של כ-45% לעומת סכום שיא של 27 מיליארד דולר שגויס ב-2021. הדעיכה בגיוסים הובלה בידי היעלמות המגה-סבבים, בהיקף של 100 מיליון דולר ויותר: ב-2021 ידע ההייטק המקומי 86 סבבים כאלו; ב-2022 מספרם נחתך בדיוק בחצי. מצד שני, גם ההסתכלות קדימה לא בהכרח מבשרת טובות. נכון למועד כתיבת שורות אלו התחזיות ל-2023 נראות פסימיות במיוחד. החשש מאינפלציה בשווקים התחלף בחשש ממיתון.
כיצד ייראה כח האדם בתעשייה שעדיין צמאה למתכנתים, ומוכנה לשלם להם שכר שובר שיאים בעודה מפטרת בעלי תפקידים אחרים? לאן ילכו מיליארדי הדולרים שקרנות ההון גייסו בשנתיים האחרונות ועדיין מחכים להשקעה?
ב-2021 המשקיעים התחרו זה בזה סביב השאלה מי יותר בטוח בעצמו ובאיכות פורטפוליו החברות להשקעה שאסף; היום הטרנד בקרב שחקני ההון סיכון הוא לדבר על כמה גרועה תהיה 2023. בשוק ההון הפכו לפופולריים מונחים מורבידיים שהושאלו ממערכת הבריאות בתחילת הקורונה. אלו משקפים לכאורה אחוזי תמותה צפוים של חברות, שנדמים גבוהים עוד יותר מאלו שנחזו בראשית ימיה של המגפה.
בחרנו ב-tech12 להתמקד במספר תופעות בולטות של שנת 2022, מגלי הפיטורים, דרך התפלגות הירידה בהשקעות על פני התחומים השונים בהייטק ועד לחזרת הפוקוס להשקעות בחברות השלבים המוקדמים. הנתונים שריכזנו משקפים נקודה בזמן שעדיין מוקדם להגדיר כמגמה ולחזות לאן היא תוביל. אבל כולם מעלים שאלות שחשוב לשאול על ההייטק הישראלי (וגם על זה העולמי) ולהיערך להתמודדות איתן.
האם החברות יצליחו לבלוע את גלולת הדאון ראונד ולהסכים לירידה בשווי החברה כדי לגייס הון חדש, ואולי אפילו יגלו שהשד אינו נורא כל כך? או שאולי אנחנו צפויים למכירת חיסול של חברות פיצ'ר, שיגלו שהמשקיעים לא עונים להן לטלפון?
כך, מעניין לתהות כיצד ייראה כח האדם בתעשייה שעדיין צמאה למתכנתים ומוכנה לשלם להם שכר שובר שיאים בעודה מפטרת בעלי תפקידים אחרים. או לשאול לאן ילכו מיליארדי הדולרים שקרנות ההון גייסו בשנתיים האחרונות, ויושבים בצורת אבקת יבשה במחסנים שלהן בשעה שהן לא ממהרות להשקיע אותם. האם החברות יצליחו לבלוע את גלולת הדאון ראונד ולהסכים לירידה בשווי החברה כדי לגייס הון חדש, ואולי אפילו יגלו שהשד אינו נורא כל כך. או שאולי אנחנו בכלל צפויים למכירת חיסול של חברות פיצ'ר, שיגלו שפתאום המשקיעים לא עונים להן לטלפון.
לכל אלו יתווספו שאלות חדשות ונוספות שעדיין קשה לנסח על תרבות עבודה, על תנאים ועל מעבר של חברות מקומיות לפעילות בחו"ל, ועל איך כל התופעות החדשות האלו ישפיעו על האקוסיסטם העצום שצמח בישראל בשני העשורים האחרונים.