בשנת 1969, חברת בוסיקום (Busicom) היפנית פנתה למייסד אינטל, גורדון מור, כדי לשכנע אותו לייצר עבורה שבבים לפי הזמנה, שיעבדו על המחשבים שייצרה. מור לא השתכנע מאחר שהעריך נכונה שהמהלך לא יהיה סקיילבילי. כלומר, בתנאים אז, לא היה משתלם לתפיסתו לייצר שבבים לפי צורך של חברה ספציפית אחת. הוא היה סבור שהשוק צריך סטנדרטיזציה שתוביל לאדפטציה רחבה. ההימור שלו היה נכון, ועד לאחרונה אינטל היתה באמת הסטנדרט בתעשיה לשבבים. אז מה גורם לאינטל, 53 שנה אחרי בוסיקום, להודיע על כניסה לתחרות עם הענקיות האסייתיות ולעצב שבבים לפי דרישת הלקוחות?
המנכ"ל החדש פט גלסינגר, אמר כבר בשנה שעברה שבכוונתו לקדם "חזון נועז", ולהפוך את אינטל "למתקני הפאונדרי המובילים בעולם". אכן חזון נועז. בשבוע שעבר, החברה הודיעה כי היא מקימה קרן ייעודית בהיקף של מיליארד דולר, שמטרתה לפי הודעת החברה היא "לתמוך בסטארטאפים בשלבים המוקדמים ובחברות המפתחות טכנולוגיות מתחום הייצור", וגם, שימו לב, "הרחבת שיתופי הפעולה של אינטל עם יוזמת ייצור שבבים לחברות אחרות".
בממוצע הקמת פאונדרי עולה בין 3 ל-4 מיליארד דולר, אבל TSMC הקימה מפעל בטיוואן בהיקף של למעלה מ-9 מיליארד דולר. כדי להיות תחרותית באמת, אינטל תצטרך להקים מפעל State of the Art - וזה לא הולך להיות זול
משמעות הודעתה של אינטל, על כניסה לתחום הפאונדריז, היא שמהיום אינטל נכנסת חזק לנתיב שחורג מתפקידה כמפתחת ויצרנית שבבים פרי פיתוחה, כשהיא מתעדת להיות יצרנית על פי עיצוב שהוכתב מראש על ידי הלקוח. על פניו, זו רעידת אדמה: אינטל הופכת להיות גם מעצבת, גם יצרנית וגם מקור לאאוטסורסינג של חברות שרוצות לעצב לעצמן שבבים. בעידן של משבר בתעשיה, ועם הצהרות כמו זו שנתנה פה לא מזמן שלומית וייס, על הרצון של אינטל לחזור להוביל את השוק - זה נראה שאינטל מייצרת לעצמה אפיק הכנסות נוסף בשוק לוהט.
אך למרות שזו אחת מספינות הדגל שעליה הצהיר המנכ"ל החדש, פט גלסינגר, אנחנו מעוניינים להטיל פה ספק.
המשקיעים לא התרשמו
נתחיל בתגובת השוק. לרוב בהודעות כאלה, המדד הטוב ביותר למדידת ההשפעה של החדשות היא התנועה במניה. מניית אינטל עלתה בפחות מ-0.4% באותו היום, לאחר ההודעה. נכון שמדד ה-S&P500 ירד 0.2% באותו היום, אבל אי אפשר להתעלם מזה שהמשקיעים לא התרגשו. השוק מתמחר את ההודעה לתוך מחיר המניה וקובע האם החדשות הן מהותיות ל-Fundamentals – כלומר להכנסות החברה. וכנראה שהשוק חושב שההודעה לא דרמטית. מאז ההכרזה ועד לכתיבת שורות אלה, המניה התאוששה מעט: מתחילת השנה המניה יורדת ביותר מ-6%, כשמתחילת פברואר היא עלתה בכ-2% בלבד.
להערכתנו, השוק לא מזהה פה הזדמנות דרמטית עבור אינטל, משום שההשקעה הזו רחוקה מעסקי הליבה שלה. עבור אינטל, ייצור שבבים עבור חברות שהיא רגילה להתחרות בהן, הוא תחום חדש. הרצון לכשעצמו להתפתח אמנם מבורך, אבל החלטות שכאלה צריך לעשות מעמדת כוח – וזו לא העמדה של אינטל כיום. ההרפתקה הזו היא דרך רצופה חתחתים, שאמורה לקחת נתח משמעותי מתוכניות ההוצאות ההוניות (CAPEX), כשבאינטל רוצים להגיע יחד עם סובסידיות ממשלתיות בארה"ב ובאיחוד לכ-200 מיליארד דולר. בממוצע הקמת פאונדרי עולה בין 3 ל-4 מיליארד דולר, אבל TSMC הקימה מפעל בטיוואן בהיקף של למעלה מ-9 מיליארד דולר. כדי להיות תחרותית באמת, אינטל תצטרך להקים מפעל State of the Art - וזה לא הולך להיות זול.
וצריך לזכור שלתחרות הקיימת נכנסים גם אינטרסים בינלאומיים: האיחוד האירופי החל אף הוא את המרוץ להשגת עצמאות בתחום המוליכים למחצה, עם מטרה מוצהרת לייצר חמישית מכלל השבבים בעולם. לפי התוכנית, האיחוד ישקיע עוד 17 מיליארד דולר בנוסף ל-30 מיליארד שמושקעים ויפחית רגולציה למדינות האיחוד, כדי להגביר את הקפאסיטי ולהפחית את התלות בסין וארה"ב.
אחת המטרות המרכזיות והמוצהרות של האיחוד הוא למשוך את TSMC הטאווינית הרחק מטפריה של סין. באירופה רוצים את TSMC וגם את אינטל, שאמורה להקים שם FAB במקביל לזה שאינטל הכריזה שאמור לקום בארה"ב. כרגע יש מלחמה שקטה בין המדינות באיחוד שרוצות את המפעל אצלן - אבל האם זה יהיה מפעל של אינטל או TSMC?
ואם אינטל נכנסת לחזית של TSMC, הרי שהיא מגיעה אליה בעמדת נחיתות: בעוד שאינטל מדווחת על הקטנה עקבית במרווחים, TSMC, למרות השקעות של 100 מיליארד דולר שמתפרסות על פני 3 שנים, מדווחת שהרווח הגולמי שלה, שעמד ברבעון שעבר על 52.7%, אמור לעלות ברבעון הזה לאזור ה-55%. הרווח התפעולי היה גבוה מהתחזית, 41.7%, וגם הוא צפוי לצמוח לרף עליון של 44%.
כלומר, TSMC נמצאת בתהליך של הגדלת שולי הרווח ומתומחרת כמניית צמיחה, שנסחרת לפי מכפיל 12 על הרווחים של 2022. בדיוק הפוך מאינטל שנחשבת למניית ערך, אבל כזו שמעניקה פחות ערך בכל שנה. המרווחים נמצאים בהליך עקבי של צמצום, כשגם עמדתה כמובילת שוק בתחום בדעיכה.
אינטל צריכה לתקן עשור של תקלות
עד הגעתו של פט גלסינגר בתחילת שנה שעברה, אינטל איבדה גובה. מי שהפכה את תעשיית השבבים למה שהיא היום, נקלעה לעשור קפוא בשל רצף החלטות כושלות. בעשור הזה, מתחרותיה התחזקו מאוד. גלסינגר החל בניעור החברה, לא רק עם שורה של מינויים, אלא גם פתיחת FABים חדשים, כולל 2 מפעלי ענק באוהיו שאמורים להיות מוקמים עד 2025, להשתרע על למעלה מ-4,000 דונם ולאכלס את מכונת ייצור השבבים המתקדמת בעולם. למזלו, הוא הגיע גם בתקופה שבה יש תמיכה מהממשל האמריקאי שהפך את סקטור המוליכים למחצה לאסטרטגי עם ה-CHIPS ACT.
יחד עם שבב אלדר לייק שהושק לאחרונה, ונחשב לפריצת הדרך שאינטל הייתה אמורה להציג לפני שנים, ההחלטה להקים FABים חדשים היא מצוינת. שם החוזקה האמיתית של החברה, שם היא יכולה לייצר הכי הרבה ערך. מנגד, ההצהרות של גלסינגר בנושא הפאונדריז לא מעידות על אותו פוטנציאל צמיחה. השקעה של מיליארד דולר בקרן האפונדריז זו אכן הצהרה יפה, אבל היא מחווירה לעומת מה שהמתחרים שלה, כמו אנבידיה, שהיו מוכנות להשקיע 40 מיליארד דולר ב-ARM, מוכנות לעשות כדי להיות תחרותית בשוק הזה.
החשש הוא שהניסיון הזה הוא ניסיון אחד יותר מדי. תעשיית השבבים היא שוק ענק ועל אף גודלה ועוצמתה של אינטל, היא לא יכולה להיות תחרותית בכל האספקטים. הרצון להיות one-stop-shop עבור לקוחותיה בבסיסו הוא מבורך, אבל הוא לא מתאים לאינטל העולמית כרגע, שצריכה לתקן לא מעט תקלות שהצטברו לאורך השנים. ובשבילם, עדיף שיתרכזו במה שהפך אותם לגדולים מלכתחילה, לפני שהם בכלל מנסים להתמודד בשוק חדש עבורם.