שבועיים בדיוק מפרוץ הקרבות באוקראינה כבר די ברור שזהו אירוע שהולך ללוות אותנו תקופה ארוכה וכך גם ההשלכות הפוטנציאליות על כוח האדם באוקראינה שעובד עבור חברות ההייטק הישראליות. חשוב לזכור כי מידת התלות של ההייטק הישראלי באוקראינה הינה בעלת שונות גדולה - חברות רבות אינן חשופות כלל לסיכונים שטומן בחובו המשבר בעוד אחרות תלויות בצורה מהותית בכוח אדם זה, בעיקר במחלקות הפיתוח.
אי אפשר לחזות כמובן איך הדברים יתפתחו, אבל כן ניתן לנסות ולסכם סיכום ביניים את תגובת שוק ההייטק הישראלי למשבר. השאלה הראשונה הינה מה קורה לעובדים באוקראינה? בגדול ניתן לחלק את האוכלוסייה הזו לארבע קבוצות עיקריות: (1) עובדים שהצליחו לעזוב את אוקראינה טרם המשבר (2) עובדים שעושים את דרכם ברגעים אלה אל מחוץ לאוקראינה (3) עובדים שנמצאים באוקראינה אך לא באזורי קרבות (ריכוז גדול במיוחד באזור לביב) ו (4) עובדים שנמצאים בליבה של המערכה הצבאית, בעיקר באזור קייב.
בגדול, התמונה המצטיירת מהחברות שדברנו איתן הינה שהעובדים בקבוצות 1-3 שומרים על רמת מחויבות גבוהה מאוד, מוסר עבודה גבוה מאד ופגיעה מינימלית בפרודוקטיביות בעוד העובדים בקבוצה 4 נמצאים בקטגוריה אחרת לגמרי – חלקם גויס למילואים, חלקם התנדב לכוחות הלוחמים ועם חלק לא קטן מהם נותק הקשר. להערכתנו, כ-30-40% מהעובדים נמצאים כבר בקבוצה הרביעית ומספר זה כמובן צפוי לעלות עד לאזור 50% עם פתיחתן של חזיתות נוספות (וזאת בהנחה ששירות האינטרנט ימשיך להיות זמין באוקראינה, הנחה שהסבירות שלה מוטלת בספק. במקרה שבו תשתיות האינטרנט באוקראינה תיפגענה, המספרים ישתנו דרמטית).
כמעט כל חברות ההייטק הישראליות מקדימות תשלומים לעובדים, מארגנות מבצעי אספקת ציוד וחלקן אף מנסות באופן אקטיבי למצוא פתרונות הגירה לעובדיהן. עם זאת, בשיחות עם מנכ"לים בתעשייה ברור לחלוטין כי לא ניתן יהיה להמשיך במדיניות זו לתקופה אינסופית
התגובה המיידית של חברות ההייטק הישראליות עומדת ברף גבוה מאד של אתיקה מקצועית ואנושית – כל החברות, כמעט ללא יוצא מן הכלל, עושות מעל ומעבר כדי לתמוך בעובדיהם (גם אלה המועסקים דרך צד שלישי), מקדימות תשלומים לעובדים, מארגנות מבצעי אספקת ציוד וחלקן אף מנסות באופן אקטיבי למצוא פתרונות הגירה לעובדיהן.
עם זאת, בשיחות עם מנכ"לים בתעשייה ברור לחלוטין כי לא ניתן יהיה להמשיך במדיניות זו לתקופה אינסופית. הפגיעה בתפוקה עדיין מינימלית שכן עבר מעט זמן אך זו צפויה להתגבר ולשבש את תכניות העבודה של החברות. מעבר לכך, היכולת להמשיך לתמוך כלכלית בעובדים, במקביל לצורך לייצר אלטרנטיבה לתפוקה שנפגעת, תקטן עם הזמן ותחייב את החברות לחשב מסלול מחדש לגבי אסטרטגיית ה-offshore שלהן.
באותן שיחות נראה כי הפתרון שנמצא "מתחת לפנס" הינן מדינות אחרות במזרח אירופה, רומניה, סרביה, בולגריה, פולין והמדינות הבלטיות עשויות להיות המרוויחות העיקריות מהמהלך, כך גם אלטרנטיבות שמתחילות להתפתח במדינות המפרץ ובמערב אירופה. אך הנתון המעניין ביותר אולי הינו כי ישראל אינה נתפסת בעיני רוב המנהלים כאלטרנטיבה אמיתית. לכאורה, קיימת כאן הזדמנות היסטורית "להחזיר" חלק מהמשרות לישראל.
מדינות אחרות במזרח אירופה עשויות להיות המרוויחות העיקריות מהמהלך, כך גם אלטרנטיבות שמתחילות להתפתח במדינות המפרץ ובמערב אירופה. אך הנתון המעניין ביותר אולי הינו כי ישראל אינה נתפסת בעיני רוב המנהלים כאלטרנטיבה אמיתית
אולם בעיית ההיצע החמור והעלויות הגבוהות מאד של העסקה בישראל (שמושפעות לא רק מהעליות החדות בשכר אלא גם מהעליות החדות בנדל"ן למשרדים) גורמות לחברות לחפש כמעט כל פתרון אחר. חשוב לציין כי הלחימה באוקראינה מלווה במקביל באי יציבות גדולה בשוקי ההון ובקריסה של מניות הטכנולוגיה מה שמחייב את החברות לשים דגש גדול מבעבר גם על צד ההוצאות ותהליך של אחריות כלכלית. לשם ההוגנות, התחזקות הדולר אמורה לשפר את האטרקטיביות של ההעסקה בישראל אבל כרגע עדיין איננו רואים שום עדויות לכך בשטח.
מעל הכל, אצל חלק מהחברות מתחיל להתפתח תסכול הולך וגובר ממדיניות הממשלה שביד אחת מקדמת מדיניות של ייבוא אנשי הייטק לישראל והגברת היצע כוח אדם, ומצד שני מערימה אינסוף קשיים - החל בבקשה לקבלת אישורי מס מהאוקראינים כתנאי לתמיכה כלכלית בהם, ועד למדיניות הגירה שמרנית וביורוקרטית, בהתעלם אפילו מהפן האנושי וההומניטרי.
הכותב הינו משקיע הון סיכון וחבר הוועדה הממשלתית לנושא ההון האנושי בהייטק