הדוח שפורסם השבוע בנושא האסדרה של פלטפורמות תוכן דיגיטליות בישראל מנסה ליישר קו עם חקיקה דומה שעברה בשנה האחרונה באיחוד האירופי (Digital Services Act), שמכתיבה דרישות ברורות והכרחיות כלפי רשתות חברתיות.
המלצות הדוח לשר התקשורת מאמצות את רוב המרכיבים של החקיקה האירופית ביחס למערכת היחסים שבין פלטפורמות תוכן מבוסס-גולשים דומיננטיות לבין המשתמשים שלהם בישראל, כגון חובות פרסום והנגשה של כללי הקהילה ותנאי השימוש, שקיפות ופרסום נתונים על כמות המשתמשים של הפלטפורמות בישראל ועל היקפי החסימות וההסרות שהן מבצעות, או החובה להפעיל "מנגנון ערעור" על החלטות הפלטפורמה להשעות משתמשים או להסיר תוכן בגין הפרה של כללי הקהילה או תנאי השימוש.
בעוד שהמלצות הצוות במישורים צרכניים אלו משכפלת את הוראות ה-DSA, הן מציעות התייחסות אחרת ובעייתית בכל הנוגע לתחום הרגיש ביותר של רגולציית פלטפורמות תוכן מבוסס-גולשים – היקף האחריות שלהן לעבירות פליליות או נזקים שהמשתמשים מבצעים באמצעותן. להבדיל מההוראות הברורות של ה-DSA בדבר חסינות כללית שעשויה להיות מוסרת ביחס ל"תוכן בלתי חוקי", המלצות הוועדה מבקשות לייצר לפלטפורמות בישראל סטנדרטים ייחודיים ועמומים של "תכנים בלתי חוקיים פוגעניים".
להבדיל מההוראות הברורות של ה-DSA בדבר חסינות כללית שעשויה להיות מוסרת ביחס ל"תוכן בלתי חוקי", המלצות הוועדה מבקשות לייצר לפלטפורמות בישראל סטנדרטים ייחודיים ועמומים של "תכנים בלתי חוקיים פוגעניים"
ולכן במשרדים של מטא, גוגל או טיקטוק בישראל אין באמת סיבה לדאגה. מרבית הסוגיות שהדוח ממליץ לגביהן והפתרונות הרגולטוריים או הפליליים שלהן נמצאים הרחק מתחום סמכותו של משרד התקשורת, וממילא כבר מטופלים בשנה האחרונה על ידי משרד המשפטים והרשות להגנת הצרכן. בפועל, השפעות הדוח והמלצותיו על המציאות הישראלית, הן לא גבוהות במיוחד.
חשוב להדגיש: נדרש וראוי להגדיר מחדש את תפיסת האחריות של רשתות חברתיות ופלטפורמות מקוונות דומיננטיות כלפי המשתמשים שלהן בישראל, ולמעשה גם נציגי הרשתות שהופיעו בפני משרד התקשורת והמשפטים בשנה האחרונה מכירים בכך.
עם זאת, חשוב גם להבין שרגולציה ישראלית על פלטפורמות תוכן גלובליות היא תהיה ריאלית רק אם החובות והדרישות שתכתיב מדינת ישראל יהיו תואמות לאלו שעברו בחקיקת האיחוד האירופי בחודשים האחרונים. לכן, יש לברך על כך שהדוח מנסה להתאים את הרגולציה הישראלית למבנה והעקרונות של החקיקה האירופית, להבדיל מיוזמות רגולציה גסות כמו "חוק הפייסבוק" שניסו חברי כנסת שונים לקדם בשנים האחרונות או "חוק הבוטים" שפרסם משרד התקשורת השנה.
לסיכום, אפשר לתאר את משרד התקשורת כחברת הייטק עם מנהל מוצר שמצליח לזהות את הצרכים של המשתמשים בישראל ולתרגם אותם לרשימה סדורה של פיצ'רים שהרגולציה צריכה להציע, אבל גם מתעקש לכתוב את הקוד בעצמו ולהשתמש בארכיטקטורה מיושנת (כמו הקמת רגולטור) כדי ליישם אותו.
הכותב: ד"ר אסף וינר, סמנכ"ל רגולציה ומדיניות ציבורית, איגוד האינטרנט הישראלי; מרצה ועמית מחקר בכיר, הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב