אורי מנדי, קוויז (צילום: תומר שלום, סטודיו תומאס)
צילום: תומר שלום, סטודיו תומאס

כמעט בכל בית קפה שתשבו בו בגוש דן תשמעו אנשים מדברים על הקמת חברה. יש בזה ממד יפה של הגשמה עצמית ופוטנציאל עסקי, אבל יש עוד מכלול שלם שצריך להתייחס אליו. הסטטיסטיקה אומרת שרוב החברות יכשלו; תמיד צריך לחשוב על בידול; אורך רוח עד שיגיעו הרווחים או המימון ועוד מיליון ואחד אתגרים. הדבר שבדרך כלל נותן נחמה ואמונה בהצלחה למרות הסטטיסטיקה והאתגרים הוא העובדה שהיזם נמצא כל כולו 100% מהזמן לטובת המיזם, נכון?

אבל מה קורה אם היזם כבר נמצא כשותף בחברה אחרת? רוב המשקיעים יגידו שהסיכוי אפסי. אם היזם לא מוכן להשקיע את מיטב זמנו בחברה למה שהם ישקיעו את מיטב כספם? זו דרישה לגיטימית לחלוטין מצד המשקיעים אך מצד היזם לפעמים העולם מורכב יותר.

אני מצאתי את עצמי במצב הזה לפני שש שנים בדיוק, הייתי שותף ומנכ"ל בפועל של פרפל, סוכנות פרסום דיגיטלי. במהלך השנים התחדדו הצרכים והרצונות שלי – הבנתי שעולם השירותים פחות קורץ לי ושמעניין אותי לבנות מוצר טכנולוגי לשוק הבינלאומי. מצד אחד הייתה לי התובנה הזאת, ומצד אחד שני הייתה המציאות. במציאות, ברגע שחלק מהמייסדים עוזבים בפתאומיות – הנזק לחברה יכול להיות משמעותי.

הבנתי שהדרך לבנות את זה נכון היא בתהליך שבו אייתר את עצמי מהפעילות השוטפת של החברה. זאת על מנת להכין את הקרקע מול העובדים והלקוחות להיעדרותי מהפעילות השוטפת של החברה. הוסיפו על כך את העובדה שגם ברמה הכלכלית לעבור מתגמול הוגן של מנכ"ל בשוק ללעבוד בחינם – זו לא החלטה קלה. כלומר מדובר בהפסד כפול: גם פוטנציאלית של הדיבידנדים והשווי של החברה שכבר הקמת ועמלת עליה הרבה שנים, וגם של השכר שהתרגלת לקבל.

בגלל הסיכונים, חשבנו לבנות את המוצר הטכנולוגי-יזמי החדש בתוך החברה הקודמת. הרי יש מעצבים, יש מתכנתים, יש היכרות עם השוק – נעשה את זה בקלות יחסית. ניסינו פעם, ניסינו פעמיים, ובפעם השלישית הסקנו שמשהו חסר

בגלל הסיכונים, חשבנו לבנות את המוצר הטכנולוגי-יזמי בתוך פרפל. הרי יש מעצבים, יש מתכנתים, יש היכרות עם השוק – נעשה את זה בקלות יחסית. ניסינו פעם, ניסינו פעמיים, ובפעם השלישית הסקנו שמשהו עדיין חסר. יצאו לנו מוצרים טובים שאהבנו מאוד, אבל הבנו שהדבר הכי חשוב להקמה של מיזם זה לא רעיון טוב או אפילו יכולות טובות. אלה יכולים להיות כלי תומך נהדר, אך בסוף הדבר הכי חשוב הוא פוקוס של גורמים שיתעסקו 24/7 בלגרום למיזם הזה להצליח. הבנו שעד עכשיו הגישה שלנו לא הייתה נכונה.

בפרפל עבד מתכנת מוכשר מאוד, דניאל טוני. גם הוא הרגיש שמיצה את עולם השירותים והציע להוביל את הפרויקט ולהיכנס. ידענו שהוא "וואן מן שואו", דבר שהיה קריטי לשלב הזה; ידענו שאנחנו יודעים לעבוד איתו והחלטנו שהוא הבן אדם הנכון לבנייה של המוצר הראשוני. כלומר ידענו שאנחנו מביאים לשולחן יכולת לבנות מוצר ראשוני + מימון ראשוני מינימלי ביותר כהלוואה וקשרים עסקיים.

עדיין היה חסר לנו מנהל שמחויב לפעילות 24/7. ידענו כמה חשוב שיהיה מנהל אבל הנחנו שעד שלא יהיה מוצר ראשוני ברור, עם הכנסות ראשוניות, יהיה מאוד קשה לגייס מנהל איכותי. הרי מי ירצה להצטרף למוצר לא ברור, עם הצעה כספית נמוכה, שרוב השותפים בו לא יכולים להתחייב למשרה מלאה בטווח זמן הנראה לעין?

סצינה מתוך "בחזרה לעתיד" שאוירה עבור מנדי ותלויה בחדרו

בשביל להגיע למצב שנוכל לקלוט מנהל – עשינו את התהליכים הטכניים של רישום והקמת חברה ומאותו רגע היינו בפוקוס כל שישי ושבת בעבודה על בניית המוצר הראשוני. היו לילות טרופי שינה שבהם עשינו הכל בעצמנו. לכלכלנו את הידיים ונגענו בכל חלק במוצר. לאחר כמה חודשים היה לנו מוצר עובד שהתחיל לצבור משתמשים ברחבי העולם, ואפילו הצלחנו לגייס מנהל עם ניסיון מוכח מחברה דומה.

אבל זה לא הכל. בשביל שסטארט אפ באמת יהיה על המסלול צריך לסמן וי על צוות הנהלה. מעבר ללסמן וי על צוות הנהלה בכיר איכותי ומקצועי – צריך לסמן וי על צוות הנהלה בכיר איכותי ומקצועי שיודע לעבוד יחד ומתאים למתווה האישיות של האנשים. וזה הבדל עצום. כלומר האתגר בלמצוא את המנהל שנכון לארגון שלך היה להסתכל על הצוות הנוכחי ולחשוב אילו תכונות יש לנו בארגון ואילו תכונות ישלימו אותו. בסופו של דבר שחף קמחי, המנהל השני שהגיע ועם הזמן הפך לפאונדר, נכנס לתפקיד ומצאנו את הבן אדם הנכון לנו. והופ – יש חברה עם פוטנציאל לצמוח.

אז מהם השלבים החשובים?

השלבים החשובים ביותר בעיניי היו שיקוף עצמי, השלמה, התאמה ופוקוס; לזהות את הערך שאתה נותן ושיאפשר לך לצרף שותפים נכונים; למצוא את השותפים שיתאימו גם מקצועית לסיטואציה וגם אישיותית ובעיקר לוודא שהם ב100% פוקוס על הדבר. לפני שיש שני אנשים שהם 100% מהזמן שלהם עסוקים בלדחוף את המוצר – מדובר בפנטזיה. אבל מרגע שיש את שניים – מזל טוב! מדובר בחברה!

עשינו את התהליכים הטכניים של רישום והקמת חברה ומאותו רגע היינו בפוקוס כל שישי ושבת בעבודה על בניית המוצר הראשוני. היו לילות טרופי שינה שבהם עשינו הכל בעצמנו. לכלכלנו את הידיים ונגענו בכל חלק במוצר

במקרה שלי, החברה הקודמת המשיכה להתקדם ובתזמון הנכון ובתיאום עם אור כצנלסון ויואב מאור השותפים שלי  – מכרתי את אחזקותיי בחברה הקודמת מבלי שהשותפים שנשארו, החברה או הלקוחות נפגעו מכך. עברתי לעבוד במשרה מלאה בחברה הנוכחית, קוויז, שהצליחה לקום ולצמוח בסביבה שעל פניו נתפסה כלא אפשרית כי היזמים לא עובדו 100% בחברה.

האם זה אומר שזה הדרך המומלצת? כנראה שלא. תמיד עדיף שהיזם יהיה 100% בחברה מהיום הראשון, אבל לא תמיד הכל מסתדר בדיוק כמו הבסט פרקטיס. ואם יש דבר שהוא יותר משמעותי וחשוב מהתובנות המנומקת שצוינו למעלה זו ההחלטה שחייבים למצוא את הדרך להצליח ושכל התירוצים אינם אופציה. המשפט הזה, מבחזרה לעתיד, תלוי אצלי בחדר ומלווה אותי עד היום.

הכותב: אורי מנדי, יזם סדרתי, מייסד ומנכ"ל פרפל בעברו. כיום מייסד ומנכ"ל של פלטפורמת הפאבלישינג "Kueez" המשרתת מעל 100 מיליון גולשים בחודש