הידיעות על החלטת ענקית הטכנולוגיה אמזון לרכוש את יצרנית שואבי האבק הרובוטיים iRobot מלמדות על עומק החדירה של טכנולוגיות חכמות למקומות הפרטיים ביותר שלנו. המציאות בה הטכנולוגיה נכנסת לביתנו וכוללת מערכת בית חכם, שמחוברת בין שלל המכשירים האלקטרונים, כמצלמות, רמקולים וחיישנים – מעניקה כוח רב לחברה או לאדם שמחזיק במידע שנאסף מהם. כאשר מתקיימת אלימות בין דיירי הבית, הטכנולוגיה מהווה אמצעי שליטה עצום בידיו של הגורם האלים.
היכולת להדליק ולכבות את האור, את המזגן, לפתוח או לסגור את דלת הכניסה מרחוק, לקבוע מתי ובאיזו עוצמה תידלק הטלויזיה, או מערכת הסאונד הביתית, מעניקים יכולת שליטה למי שמחזיק בטכנולוגיה. במידה והוא מעוניין להשתמש בה על-מנת להטריד, להפחיד, לאיים או להשפיל אדם אחר, הטכנולוגיה תסייע לו בעוצמה רבה.
שימוש באמצעים טכנולוגיים על-מנת לשלול את יכולתו של אדם לקיים אורח חיים חופשי ובטוח הינו אלימות טכנולוגית. התופעה הינה חדשה יחסית ומזוהה כחלק ממאפייני אלימות במשפחה. זירת אלימות זו מתרחבת ומשתכללת כחלק מההתפתחויות הטכנולוגיות הגלובליות. לעיתים היא מונגשת יותר עבור הגורם האלים בגלל הזמינות הרבה של האמצעים הטכנולוגיים בחיינו.
ביטוייה רבים: שימוש באפליקציות מבוססות מיקום לשם מעקב תוך פגיעה בפרטיות, שימוש במכשירים אלקטרוניים ביתיים בהם מותקנות מצלמות ומכשירי הקלטה, התקנת מצלמות נסתרות או אמצעי GPS ברכב, או בסמוך למקום העבודה של הקורבן. התקנת רוגלות במכשיר הנייד לשם פריצה לחשבונות המייל, להודעות הטקסט, לרשתות החברתיות או לחשבונות הבנק, פתיחת פרופילים פיקטיביים ברשתות החברתיות לשם התחזות אחר הקורבן ועד השתלת פוסטים פוגעניים והפצת תכנים אינטימיים או שקריים.
מחקרים מלמדים, כי שימוש אלים באמצעים טכנולוגיים בהקשר משפחתי ואינטימי חוצה את כל שכבות הגיל ואינו מוגבל לבני זוג בגילאים צעירים. נפגעת אלימות טכנולוגית תחווה תחושת נרדפות, שנובעת מכך שהיא מבינה שהיא חשופה באופן תמידי. עם זאת, לרוב היא תיטה שלא לפעול באופן נחרץ כנגד אלימות זו, בהשוואה למשל לאלימות פיסית.
מחקרים מלמדים, כי שימוש אלים באמצעים טכנולוגיים בהקשר משפחתי ואינטימי חוצה את כל שכבות הגיל ואינו מוגבל לבני זוג בגילאים צעירים. נפגעת אלימות טכנולוגית תחווה תחושת נרדפות, שנובעת מכך שהיא מבינה שהיא חשופה באופן תמידי
זירות נוספות וחדשות יותר הן המרחב הוירטואלי המשותף והתלת-ממדי - המטאוורס (Metaverse), והרחבת השימוש באוואטרים (כפילים דיגיטלים). המפגשים החברתיים והעסקיים יהפכו שכיחים יותר במטאוורס תוך שיחליפו אינטראקציות במרחב הפיזי. לכך יש פוטנציאל להפוך לזירה נרחבת של אלימות מינית, שיימינג, סחיטה והפצת מידע אישי. כבר היום אנו עדים לגידול בהיקף האלימות המינית שמתקיימת במרחב הוירטואלי וזליגתה למטאוורס, ושורה של מחקרים מלמדים כי היא עוצמתית כמו חוויה פיזית של פגיעה מינית.
למרות זאת, אין כיום בארץ ובעולם מענה רגולטורי שמספק הגנה וסיוע לנפגעים, מכיוון שהחקיקה לא מצליחה להדביק את קצב ההתפתחות הטכנולוגית. כך נוצר מרחב פרוץ של אלימות. לפי מחקר שערך ויצו, בארה"ב, קיימת התייחסות לתופעת המעקב בזירה האלקטרונית, אולם טרם הושלם הליך חקיקה הכולל את קשת ההתנהגויות האלימות המבוצעות על-ידי טכנולוגיות שונות. בבריטניה ובאוסטרליה נעשה שימוש בחוקים העוסקים באלימות בין בני זוג ובחוקי התקשורת ודיני משפחה, לשם החלתם גם על אלימות המתבצעת בזירה האלקטרונית. ככלל, לא קיימת הסדרה מקיפה וכוללת של התופעה.
למטאוורס יש פוטנציאל להפוך לזירה נרחבת של אלימות מינית, שיימינג, סחיטה והפצת מידע אישי. אנו עדים לגידול בהיקף האלימות המינית שמתקיימת במרחב הוירטואלי וזליגתה למטאוורס - שורה של מחקרים מלמדים כי היא עוצמתית כמו חוויה פיסית של פגיעה מינית
בישראל הנושא נדון במספר חקיקות נפרדות כחוקי מניעת הטרדה מינית, הגנת הפרטיות, חוק העונשין וחוק איסור לשון הרע. עם זאת, לא קיימת התייחסות כוללת להיבטיה השונים. כמו כן, אין התייחסות ספציפית של גורמי הטיפול בזיהוי ואפיון התופעה, שהיא למעשה אמצעי חדש להבעת שליטה וכוח, שיכול להסלים לכדי אלימות פיסית. לעיתים גם קשה להוכיח את קיומה, משום שהפוגע עשוי להציג את התנהגותו כאקט של שמירה והגנה על הקורבן. או כאשר השימוש בטכנולוגיה הוא סמוי ואינו מותיר עקבות. בשל כך, הקורבן מתקשה לזהות ולהגדיר שמופעלת עליו פרקטיקה אלימה של שליטה. הקושי בזיהוי התופעה משליך גם על רשויות אכיפת החוק והטיפול.
בשל כל זאת, קיימת חשיבות לפעילות ציבורית להעלאת מודעות לנושא, אשר תוכל לסייע לנשים לזהות ולאפיין את מה שהן חוות. עצם ההכרה בתופעה כחלק מאלימות במשפחה תסייע גם לקדם חקיקה מתאימה שתאפשר לגורמי אכיפת החוק לזהות את הפגיעה ולתת לה מענה. על החקיקה להתייחס גם ליצירת מנגנונים שונים להסרה מהירה של פרסומים פוגעניים מהרשת, כפי שקבע דוח ועדת ארבל לגיבוש אמצעים להגנה מפרסומים פוגעניים במרחב המקוון. חשוב להעלות מודעות לתופעה כדי להוציא לאור פגיעה שקופה זו.
הכותבת היא ד"ר יעל פרואקטור, מכהנת כדירקטורית ב"עבודה שווה" (חל"צ), הפועלת לקידום שוויון מגדרי בשוק העבודה. לשעבר עובדת הרשות לקידום מעמד האישה.