השבוע עולה בנטפליקס הסדרה "כיצד לשנות את דעתך", המבוססת על ספר בשם זהה שיצא ב-2018 ונכתב על ידי הסופר והעיתונאי מייקל פולן. הספר עוסק במחקרים חדשים בתחום הפסיכדליה ומה ניתן ללמוד מהם על המחלות של המאה העשרים ואחת. הספר של פולן הפך לסנסציה מיד כשיצא, דורג במקום ראשון ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס והתחבר למה שכבר התרחש במקומות רבים בעולם, והוא השימוש הגובר של אנשים נורמטיביים בחומרים משני תודעה.
דוגמה אחת כזו מגיעה מלב עמק הסיליקון. כעשור לפני פרוץ הקורונה לחיינו, בעומק הסצנה המטורפת של עמק הסיליקון, הקים יזם בשם מייקל קוסטורוס חברה בשם "יזמים מתעוררים", Entrepreneurs Awakening. הצורך שזיהה וגרם לו לעשות זאת היה חיכוך יומיומי עם יזמים עייפים, מותשים ומדוכאים, שעובדים 16 שעות ביום ומפנטזים על האקזיט הבא. המצליחים יותר והמצליחים פחות שיתפו אותו בסוג של דיכאון קיומי, בעיות במערכות יחסים, שינה טרופה ואפס התייחסות לגוף: מזון ראוי, שינה טובה וספורט היו כולם מחוץ לתחום.
חברת "יזמים מתעוררים" הוציאה, עד לביקורה הלא צפוי של הגברת קורונה, קבוצות של יזמים מכל העולם למסע חווייתי וסוער בפרו. מסע שמטרתו היתה להשיב ליזמים השחוקים שמחה, יצירתיות, חזון חדש ואומץ ניהולי. המסע כלל היכרות חווייתית עם תרבויות האינקה והשבטים האמזוניים: לבוש, מזון, אורח חיים וטקסי איוואסקה.
"יזמים מתעוררים" נולדה מתוך חיכוך יומיומי עם יזמים עייפים, מותשים ומדוכאים, שעובדים 16 שעות ביום ומפנטזים על האקזיט הבא. המצליחים יותר והמצליחים פחות היו בסוג של דיכאון קיומי, עם בעיות במערכות יחסים, שינה טרופה ואפס התייחסות לגוף
האיוואסקה, או בשפת הקצ'ואה "גפן הרוחות", הינו צמח הגדל ביערות הגשם, במעלה האמזונס. כאשר הוא מעורבב עם צמח נוסף הנקרא צ'קרונה הוא משמש, מזה אלפי שנים, כחומר משנה תודעה (בישראל השימוש באיוואסקה אינו חוקי, כמו גם כל שאר החומרים שיוזכרו ברשימה זו). השמאנים של הילידים משתמשים בו לטקסים דתיים ולריפוי. מסורות השבטים נחשבות למורשת לאומית בפרו, ברזיל ובארצות נוספות ועל כן השימוש בצמחים מקודש. מסעות דומים עם רעיונות דומים יוצאים גם במרכז אמריקה, שם משתמשים אנשי הדת בפטריות. בחלקים נוספים של היבשת בקקטוסים כמו פיוטה ווצ'ומה. כל איזור גיאוגרפי עם הצמחים האופייניים לו וכל שבט ושבט עם המסורות העתיקות שלו.
העניין שמגלים תיירים מערביים בצמחים ובמסורת בת אלפי שנים, הפך את משני התודעה ואת הטקסים שבהם נעשה בהם שימוש, לענף כלכלי מאד. לפני מספר עשורים החל באוניברסיטאות מערביות ובבתי חולים פסיכיאטריים ברחבי העולם מחקר מוקפד הנוגע להשפעת שימוש מבוקר בצמחים האמזוניים על מחלות נפש כגון: פוסט טראומה, חוויות אובדן, דיכאונות והתמכרויות לסמים קשים (תוכלו להרחיב על כך בכתבה שהתפרסמה כאן על הזווית המחקרית-רפואית, וגם בכתבה שפורסמה בשנה שעברה בגלובס ועסקה בניהול).
הסטארטאפיסטים מהוואלי, או מכל מקום אחר בעולם כולל הסיליקון ואדי, אינם מוגדרים כאנשים חולים: הם אנשים בריאים ונורמטיביים שחיים בחברה שהפכה לחולה. מופעל עליהם לחץ מקבוצת השווים ומצד המשקיעים והעובדים, ולא מעט מאנשי התעשיה עלולים למצוא עצמם מזניחים את נפשם, היצירתיות שלהם, גופם ובריאותם בדרך להצלחה.
השפעת צמחים משני תודעה על יצירתיות ויצירה הינה עובדה עתיקת יומין וכבר קיים מחקר רב על הנושא, כמו גם שלל אגדות אורבניות על כך שיצירות ספרותיות מיתולוגיות כגון ההוביט ושר הטבעות או אליסה בארץ הפלאות נכתבו תחת השפעה של משני תודעה. מוסיקאים מצליחים רבים, ובראשם הביטלס דיברו על יצירה בהשפעת משני תודעה. "אין צורך", אמר הפילוסוף והסופר הקנדי טראנס מק'קנה, "להיות חולה נפש ולהזדקק לטיפול, על מנת לקבל השראה והרחבת יצירה כתוצאה משימוש מבוקר במה שאנחנו עדיין נוטים לכנות 'סמים'".
היום נדרשים מנהלים אמיצים, מודעים, גמישים וחדשניים, שמחוברים לעצמם, מחוברים לרגשות שלהם, קשובים, מעצימים ומשתפי פעולה. מנהלים כאלה לא נדרשים בהכרח לצאת למסעות איוואסקה בפרו – אבל הם בהחלט נדרשים לשנות דפוסי חשיבה
בארץ, כאמור, חשוב להדגיש כי השימוש במשני תודעה אינו חוקי ועדיין קיים בלבול בין השימוש הרפואי בו לצריכת סמים. מן הראוי לציין גם כי משני התודעה, למיניהם, מייצרים חווייה חזקה שכאשר איננה מפוקחת ומוחזקת על ידי אנשי מקצוע או נעשית בקונטקסט לא מתאים, כחוזק החוויה והפוטנציאל שלה לריפוי והתפתחות, כך גם גודל הנזק האפשרי שלה למשתמש.
ומנגד, השימוש ההולך וגובר במשני תודעה לצד פריצות הדרך המחקריות בתחום, מתכתב עם שינוי דרמטי יותר שמתרחש בתפיסות הניהול. בעשרות השנים האחרונות הביוגרפיות הניהוליות הנקראות ביותר היו של מנהלים כמו ג'ק וולש, המנכ"ל המיתולוגי של GE, או סטיב ג'ובס מאפל - אנשים תובעניים ודורסניים שקידשו תוצאות עסקיות, הובילו ארגוני ענק ומה שאפיין אותם הייתה בעיקר תרבות עסקית קרה, ומחושבת, עם אפס רגשות כלפי מחזיקי ענין: מועסקים, מנהלים, לקוחות או ספקים. במאה העשרים רוב רובם של המנהלים הבכירים, גברים בעיקר, חונכו שלא להחצין רגשות ואולי אפילו לא להרגיש.
אולם כאשר המציאות משתנה בכל רגע, המתחרים מכניסים מודלים של חדשנות משבשת, בני דור ה-Y אינם מוכנים להרוג את עצמם עבור קידום וארגונים גלובליים אמורים להשתנות בחטף עקב סגירת גבולות שנובעת ממלחמה, פנדמיה או משבר כלכלי, שום מודל ניהולי איננו רלוונטי עוד. על מנהלים להפסיק ללמוד מודלים, להכין תוכניות אסטרטגיות לשלוש או חמש שנים ולהישאר תקועים בנראטיבים העתיקים.
היום נדרשים מנהלים אמיצים, מודעים, גמישים וחדשניים, כאילו שלא מצטטים תיאוריות ולא מדקלמים מודלים, אלא כאלו שמחוברים לעצמם, מחוברים לרגשות שלהם, קשובים, מעצימים ומשתפי פעולה. מנהלים שימציאו מודלים בעצמם, וישנו אותם מהר אל מול עוד מטס של ברבורים שחורים שעף עליהם כמגיפה עולמית, שינוי יחסי סחר בין-גושיים או שינוי פשוט של שווי כסף וזהב למטבע קריפטו. מנהלים כאלה לא נדרשים בהכרח לצאת למסעות איוואסקה בפרו – אבל הם בהחלט נדרשים לשנות, בדרך כזו או אחרת, דפוסי חשיבה עתיקים שכבר לא עומדים במבחן המציאות.
הכותבת היא משנה למנכ"ל קבוצת נירם גיתן NGG, מומחית למנהיגות וניהול בעולם של הפרעה