המציאות הפוליטית והשיח הציבורי התוסס, עלולים להיות כר פורה לפיגוע הסייבר הפוליטי הראשון. זו איננה תחזית אפוקליפטית, אלא ניתוח מציאות שנשען על המצב בזירה הפנימית, הקונטקסט הייחודי בזירה הגיאופוליטית האזורית, אשר חוברים יחד לרצון ויכולת משופרת של גורמים עוינים. אלו חדשות מטרידות, אך יש גם מה לעשות בנידון, וזה רלוונטי לכולנו.
בוקר יום ראשון, והרשתות סוערות. בתמונה חדשה שפורסמה מהפגנה של ליל אמש, נצפו תמונות של מפגינים עם דגלי חמאס ותמונות של נסראללה. "יש לעצור את כל המעורבים", הסתערו מיד מספר פוליטיקאים על האירוע כמוצאי שלל רב, ותקפו בחריפות את התמיכה באויב בעיצומה של תקופה ביטחונית מתוחה. ברשת מתחרה אחרת עלתה טענה קשה מן הצד השני, ולפיה שר בכיר הנחה את המשטרה לבצע מעצרים המוניים של מפגינים, ולא להסס להשתמש בכוח ולהעמיד מפגינים לדין.
המשותף לכל התרחישים הללו, הוא שאף אחד מהם אינו אמת. אך במציאות פוליטית וחברתית רווית יצרים - כל אחד מהם עשוי בקלות להישמע סביר לחלוטין. כאשר כל צד מאמין שהצד השני מאיים על קיומו, לעתים זה כל מה שדרוש בכדי להפוך להבות קטנות – לשריפה של ממש.
תקופה רגישה במרחב הווירטואלי
מתקפות סייבר אינן דבר חדש כמובן, וגם לא הרצון של גורמים עוינים לפגוע בישראל. אלא שבעת הזו חוברים יחד מוטיבציה, יכולת טכנולוגית ונסיבות אזוריות ומקומיות מורכבות: המבצעים המוצלחים מעבר לגבול שיוחסו לישראל בשנים האחרונות, מאבק אזורי מתמשך מול איראן וזרועותיה, חוסר יציבות באירופה, התקרבות איראן ורוסיה, היחסים בין ישראל למדינות המפרץ, אשר חוברים יחד גם למציאות הטעונה בזירה הפנימית: מאבק יצרי סביב הרפורמות המשפטיות, פסילת דרעי מכהונה כשר, הפגנות ברחובות, הצטרפותן למחאה של אליטות כלכליות ותרבותיות ועוד. כל אלו ועוד - דורכים את הקפיץ למקסימום - ויוצרים קרקע פורייה לתוקפים שישמחו לשפוך עוד שמן למדורה.
איך זה יכול לעבוד? השיטות לזריעת כאוס והטיית השיח רבות ומגוונות. זה יכול להיעשות דרך הפצת מסרונים שקריים, פריצה למערכות מידע ומערכות עיתונים, ציטוטים מעוותים של דמויות בכירות והבערת שיח פרובוקטיבי ברשתות החברתיות. שוו בנפשכם מניפולציה בדמות אמירה של דמות ציבורית בכירה שנוגעת בעצבים הרגישים ביותר בחברה (למשל ביחס לחיילי צה"ל, השסע העדתי, משפחות שכולות או ליחסי ערבים-יהודים), שאחריה צבא של בוטים ברשתות - יהדהדו את השקר ויוציאו את כל השדים הווירטואליים מהבקבוק. לעתים, השלב בו הבחנו כי מדובר בטעות, עשוי להיות מעט מדי ומאוחר מדי.
השיטות לזריעת כאוס והטיית השיח רבות ומגוונות. זה יכול להיעשות דרך הפצת מסרונים שקריים, פריצה למערכות מידע ומערכות עיתונים, ציטוטים מעוותים של דמויות בכירות והבערת שיח פרובוקטיבי ברשתות החברתיות
ומכאן, הדרך מהמרחב הווירטואלי לפיזי עשויה להיות קצרה ומטרידה. בתרחיש כזה יכולים התוקפים לאתר גולשים מעורבים ומגיבים זועמים סביב התוכן השקרי, ולהמשיך להגביר את הלחץ הפסיכולוגי עליהם, תוך דרדור מוסרי וקריאה לפעולה "הירואית". "רק התערבות פיזית תביא לחיזוק הדמוקרטיה", יכולה להיות דוגמא לעולם הביטויים שיכול לדחוק אנשים מסוימים לפעולות קיצון. מהלך כזה יכול להיות מתודלק בתמונות ורפרנסים לסיפורי "גבורה" מהעבר.
הבוטים גורמים למגיבים להאמין שהם לא לבד
הבוטים רואים מאות או אלפי לייקים ותגובות שתומכים באותה "פעולה הירואית", והם אינם מסוגלים להבחין ולהבין כי מתבצעת עליהם מניפולציה שקרית. הכרוניקה הזו – של מסר שקרי אחד, צבא של מגיבים ושיח שיוצא משליטה היא לעתים כל מה שנדרש כדי להביא אותנו למחוזות חדשים: מדיון על שיח לא ראוי ברשתות – לכדי פיצוץ עז וחלילה פגיעה פיזית בדמות ציבורית בכירה.
אז האם יש מה לעשות כנגד תרחישי אימים מן הסוג הזה? משהבנו את גודל הבעיה וההשלכות הפוטנציאליות – חשוב לגזור גם נקודות מעשיות ליישום. כמו בכל נושא, הצעד הראשון הוא מודעות. נדרשת פעילות להעלאת הנושא בצורה מסודרת, עקבית ושיטתית לסדר היום הציבורי, תוך מתן כלים לזיהוי והערכת של אמיתות ושקרים. זה דורש הירתמות של אנשי ציבור ממלכתיים ושל גופי תקשורת, שידגישו שמעבר לוויכוח הציבורי הלגיטימי – יש להיות ערים לניסיונות מהסוג הזה. הסברה טובה היא כזו הממחישה בדוגמאות ברורות כיצד נראה פרסום פייק מן הסוג הזה, כיצד ניתן לזהות בוטים, פרופילים מזויפים, וסוגי מסרים ותכנים מסולפים.
דוגמא לתגובה חשודה, בה בולט התרגום המלאכותי משפה זרה לעברית, הן בתוכן והן בסגנון
שנית, בצד ערנות ציבורית, יש צורך בפיתוח וקידום כלים טכנולוגיים המנטרים תכנים חשודים בעלי רמת מסוכנות גבוהה (בשיתוף עם המגזר הפרטי), בצד איסוף מודיעני רציף על תשתיות פוטנציאליות לתקיפה.
שלישית מצידם של כוחות הביטחון יש לפעול לסיכול סייבר משותף עם מחלקות הייעוץ המשפטי מוקדם ככל הניתן, לרבות פניות יזומות למעורבים שנפלו בפח - בטרם יתפתח גל שיסלים לכדי פעולה מסוכנת.
מצידה של הממשלה, יש לשדרג מאוד את הרגולציה בתחום, ואת יכולת ההתמודדות עם הפצת מידע כוזב, רשתות בוטים, והתערבות זרה של מדינות וארגונים זרים, ולקדם חקיקת סייבר מקיפה שמגדירה בצורה ברורה את סמכויות הגופים השונים ואופן פעולתן. זו נקודה שעלתה שוב ושוב בעבר, ונכונה ביתר שאת כיום. חשוב להדגיש: אין הכוונה לצנזורה על הרשתות והצרת חופש הביטוי בשום אופן, אלא לערנות ורגישות יתר מצד גופי הביטחון האכיפה, מתוך הבנה כי רוח התקופה והיקפי הפעילות ברשתות גבוהים ונפיצים מבעבר.
לבסוף, יש לזכור כי האחריות היא בראש ובראשונה עלינו, באופן השימוש שלנו ברשתות השונות. על כל אחת ואחד מאיתנו לשים לב ולהטיל ספק במידע מפוקפק אותו הוא צורך, קל וחומר לתוכן אותו הוא בוחר לשתף. המציאות בחוץ נפיצה מספיק, ותרומתנו הצנועה בהקשר הזה היא לא להיות כלי משחק בידי אויבנו, שישמחו להפוך מחלוקת ציבורית – למלחמה פנימית.
הכותב הוא רפאל פרנקו, מומחה לניהול משברי סייבר. לשעבר ראש מכלול עמידות המשק וסגן מנהל מערך הסייבר הלאומי, מייסד ומנכ"ל CODE BLUE