ספק אם אינטל מגלה עניין בטאואר סמיקונדקטור בגלל מעגלי האותות המעורבים, רכיבי ההספק או שבבי ה-RF שהיא מייצרת. הטכנולוגיה שהופכת את רכישת טאואר למסעירה מבחינתה של אינטל מתמצית בשתי מילים: סיליקון פוטוניקס – שילוב של סיליקון וגלי אור, שמסתמן כבעל פוטנציאל מטלטל שוק אמיתי. ואם אינטל חיפשה את היצרנית המובילה בתחום החדש, שצומח בקצב מהיר, היא מצאה אותה ביוקנעם, מרחק 22 דקות נסיעה מהמטה שלה בחיפה.
שבבי סיליקון פוטוניקס באים להחליף טכנולוגיה קיימת של טיפול בתקשורת אופטית באמצעות שבבים המבוססים על חומרים נדירים ויקרים. שבב הסיליקון פוטוניקס זול הרבה יותר. הוא מתמרן גלי אור באורך גל של 1550 ננומטר - כזו המשמשת לתקשורת אופטית - ומאפשרים לקשר את הרכיבים האלקטרוניים עם הרכיבים האופטיים במרכזי המחשוב באמצעות שני רכיבים בלבד, במקום עשרה בטכנולוגיה הנוכחית. היכולת האדירה של אינטל להציע לשוק שבב SoC (מערכת על שבב) אופטי של טאואר, תפתח שוק ענק וחדש בפני טאואר, שרעב ליכולות האצת המהירות והיעילות שטמונות בשבב החדש.
היכולת האדירה של אינטל להציע לשוק שבב SoC (מערכת על שבב) אופטי של טאואר, תפתח שוק ענק וחדש בפני טאואר, שרעב ליכולות האצת המהירות והיעילות שטמונות בשבב החדש
אבל בזה לא כל הפוטנציאל של הסיליקון פוטוניקס. היכולת שלו לעבוד במקביל במספר אורכי גל מאפשר להגדיל משמעותית את נפח הנתונים שעוברים דרכו בנוסף על קצב העברת הנתונים במהירות האור. בעידן שבו בחזית הטכנולוגיה מנסים למצות את שאריות היכולת של הסיליקון כדי להגביר את עוצמת העיבוד ולעמוד בחוק מור, נראה שהיכולת הטמונה בגלי אור היא העתיד המבטיח. המשך פיתוח הטכנולוגיה יציג אלטרנטיבה חזקה במיוחד ונמוכת הספק, למעבדי הסיליקון של העידן הנוכחי.
הרכישות הזרימו טכנולוגיה חדשנית לאינטל
טאואר מצטרפת לשורת רכישות ארוכה ביותר של אינטל בישראל, הרבה סטארט אפים אבל גם כמה רכישות משמעותיות ביותר. הבולטת בהן היא מובילאיי, שנרכשה ב-2017 ב-15 מיליארד דולר. והיתה גם הבאנה לאבס, שנרכשה ב-2019 ב-2 מיליארד דולר. בשני המקרים החברות הנרכשות הזרימו טכנולוגיה חדשנית לאינטל, שלא היתה לה לפני כן. וגם עכשיו, רכישת טאואר מכניסה לאינטל את טכנולוגיית הסיליקון פוטוניקס, שמסתמנת כמי שתהיה הטכנולוגיה המרכזית בעולמות החומרה של מחשוב הענן. טאואר בדרך לבנות מפעל ייצור (פאונדרי) ראשון בעולם שייצר שבב אופטי שלם, בשפיץ של הטכנולוגיה. זו הנדוניה שהיא מביאה לחתונה.
גלסינגר מקדם הקמת מפעלים בארה"ב ובאירופה. ברכישת טאואר הוא מקבל שני מפעלים בישראל, שניים בארה"ב, שלושה ביפן ואחד באיטליה, כל זה תמורת הסכום הסמלי של 5.4 מיליארד דולר
אינטל מיטלטלת בימים האלה ברכבת קופצנית, שועטת במהירות המירבית במטרה מוצהרת להחזיר את החברה לעמדת ההובלה שלה בשנותיה היפות. במטאפורה הזו נהג הקטר הוא מנכ"ל החברה פט גלסינגר, שמנסה לתקן את הטעות העיקרית של החברה בשנים האחרונות – הירדמות בשמירה. השגרה שהשתלטה על אינטל הביאה אותה לאבד נתחי שוק, לקוחות מרכזיים וגם את ההובלה של טכנולוגיות חדשות. את כל אלה מנסה עכשיו גלסינגר לתקן, לפזר סיכונים, ללקט טכנולוגיות ויכולות יצור. רכישת טאואר היא עוד קרון ברכבת הטכנולוגיות והשירותים שהוא בונה מחדש.
סיליקון פוטוניקס מסתמן כתחום שבו אינטל תוכל להביא לידי ביטוי את יכולותיה בתחומי הפיתוח ושינוי דפוסי הצריכה של התעשייה. וזה בנוסף לכל מה שמעסיק את גלסינגר בימים אלה - הרחבת יכולות ייצור השבבים של אינטל אמצעות הקמת ששה פאונדריז חדשים, שייצרו שבבים גם עבור חברות אחרות. גלסינגר מקדם הקמת מפעלים בארה"ב ובאירופה. ברכישת טאואר הוא מקבל שני מפעלים בישראל, שניים בארה"ב, שלושה ביפן ואחד באיטליה. וכל זה נראה כמו סיבה טובה לרכוש את טאואר ב-6 מיליארד דולר, מחיר שגבוה ב-60% משווי השוק שלה. מה זה, לעומת ההשקעה של 100 מיליארד דולר שאינטל עומדת להשקיע במפעל השבבים החדש שלה באוהיו?
בניגוד להערכות של פרשנים, לא נראה שרכישת טאואר תסייע לאינטל בתחרות שהכריזה על מפעל ייצור השבבים הגדול בעולם TSMC בטאיוון וגם לא בתחרות מול AMD ו-Nvidia. הטכנולוגיה של טאואר היא ברובה אנלוגית ונישתית, והיא רחוקה מהיכולות של TSMC בתחום ייצור השבבים העיקריים שמניעים את העולם, שבבי ה-CPU. בתחרות הזו, הכלי העיקרי של אינטל יהיה בהקמת מפעלים חדשים עם טכנולוגיות ייצור בחזית החדשנות, ורק אלה יוכלו להתמודד מול היכולות המובילות של הענקית מטיוואן.
תעשיית השבבים הישראלית היא גאוות ההייטק המקומי ואין חברה משמעותית שפועלת בתחום, שלא מחזיקה בישראל מרכז מו"פ לפיתוח שבבים. לזכותה של אינטל, התעשייה המפוארת הזו קמה רק בזכות נוכחותה של החברה בישראל
ועכשיו לשאלה החביבה אצלנו - האם זה טוב לישראל? תעשיית השבבים הישראלית היא גאוות ההייטק המקומי ואין חברה משמעותית שפועלת בתחום, שלא מחזיקה בישראל מרכז מו"פ לפיתוח שבבים. לזכותה של אינטל, התעשייה המפוארת הזו קמה רק בזכות נוכחותה של החברה בישראל. אבל זה אינו אומר שמדובר בתעשייה מפוארת של ייצור שבבים. וכאן הבעיה: המפעלים של אינטל בישראל עמוסי הזמנות – זוכרים את משבר השבבים העולמי? – אבל הם עובדים בטכנולוגיה מיושנת ואינטל תידרש להשקעות עתק כדי להעביר אותם לדור החדש. גם המפעלים של טאואר בישראל מייצרים שבבים בטכנולוגיות מיושנות יחסית ונחשו מה? דווקא המפעל שייצר את שבבי הסיליקון פוטוניקס המגניבים יהיה המפעל של החברה בניופורט ביץ’, קליפורניה.
כרגע נראה שרכישת טאואר סמיקונדקטור משאירה את התעשייה הישראלית באדישות מסויימת. מספר אנשי הפיתוח בתחום השבבים בישראל נותר אותו מספר, ולכל היותר חלקם יעברו מחברה אחת לחברה המתחרה. כדי שהרכישה הזו תהיה בשורה אמיתית למשק הישראלי, אינטל צריכה להתייצב ולהכריז על כוונותיה בישראל: האם היא תשקיע בטכנולוגיות חדשות שייוצרו בישראל, ולא רק תמשיך להתכתש על אותם אנשי פיתוח מול החברות האחרות שפועלות כאן. ונראה שבתחום הייצור ישראל היא כנראה פחות אטרקטיבית מהאלטרנטיבות שגלסינגר רואה מול העיניים כיום.