סיליקון ואלי. אם ארה"ב היא ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, עמק הסיליקון הוא ארץ הסתירות הבלתי נתפסות. רצועת החוף הצרה בין האוקיינוס השקט לבין מפרץ סן-פרנסיסקו, והאיזור ממזרח למפרץ (הידוע בשם המקורי "המפרץ המזרחי") מאגדים בתוכם כל כך הרבה ניגודים ופערים עד שקשה להתייחס ברצינות לטענות ונתונים המכלילים את סך מרכיביו ותופעותיו תחת שם אחד. יוקר המחיה הגובל בחוסר סבירות קיצוני עומד בסתירה מוחלטת למצב הכבישים, איכות הכיסוי הסלולרי ומספר הפסקות החשמל היזומות.
מחירי הנדל״ן מופרכים גם אם לא מביאים בחשבון את גילם ומצבם הפיזי של צריפי העץ המזקינים המהווים רוב מוחלט של הבתים באזור, ונמצאים כבר כמה עשורים בעליה מתמדת. כמות הכסף הזמין להשקעות טכנולוגיה מגמדת את תקציבי השירותים לאזרח, למרות שהמיסים העירוניים (הנגזרים ממחירי הבתים) הם מהגבוהים בעולם. נהוג לחשוב שזהו אזור של עשירים, אבל בשל העלייה הדרמטית ביוקר המחיה, רבים ממשקי הבית אינם נהנים מהכנסה פנויה.
מחירי הנדל״ן מופרכים גם אם לא מביאים בחשבון את גילם ומצבם הפיזי של צריפי העץ המזקינים המהווים רוב מוחלט של הבתים באזור, ונמצאים כבר כמה עשורים בעליה מתמדת
עמק הסיליקון הוא בועה-בתוך-בועה-בתוך-בועה: ארה״ב עצמה וחלק ניכר מתושביה מנותקים, לרוב מתוך בחירה, מהנעשה במקומות אחרים בעולם - אלא אם מדובר בארצות מוצאם (כמעט 50 מיליון אמריקאים היגרו לארה״ב, וכמחצית מהאוכלוסיה היא דור שני או שלישי למהגרים). קליפורניה עצמה היא בועה בתוך ארה״ב: היא אחראית לכ-15% מהתוצר הלאומי הגולמי, כמעט פי שניים מהמדינות הבאה אחריה, טקסס וניו יורק, וכמעט פי שלושה מהמדינה הרביעית בתרומתה לתל״ג האמריקאי, פלורידה. למעשה, אם קליפורניה היתה מדינה עצמאית היא היתה הכלכלה החמישית בגודלה בעולם. האמריקאים לוקאל-פטריוטים גם ברמת הסטייט, אבל קליפורניה ממקדת את תשומת הלב של רבים מתושבי ארה״ב.
עמק הסיליקון הוא בועה בתוך קליפורניה: התל״ג לנפש באזור המטרופולין של סן חוזה התקרב בשנה שעברה ל-130 אלף דולר, נמוך רק בכמה מאות דולרים מזה של המדינה בעלת התוצר הגבוה לנפש, קטאר. כחצי מהמיליארדרים שעשו את הונם בחברות טכנולוגיה מתגוררים ברדיוס של 30 מייל (כ-50 ק"מ) מהקמפוס של אוניברסיטת סטנפורד בפאלו-אלטו - או לכל הפחות התגוררו שם עד לאחרונה. בשנים האחרונות, ובמיוחד מאז פרוץ הקורונה, קיבלה תופעת הנטישה של עמק הסיליקון, ושל קליפורניה בכלל, תשומת לב רבה.
שיווי המשקל העדין בין יתרונותיו של עמק הסיליקון לבין חסרונותיו הופר באופן פתאומי וחשף את ערוותה של רצועת האדמה הפקוקה והיקרה: הקרבה הפיזית למרכז העניינים כבר לא שווה את המחיר. יזמים, בעלי הון ומובילי דעה דאגו לעדכן את הציבור בהחלטתם, שתכליתה במקרים רבים - גם אם נעטפה בשכבות של ניואנסים - הפחתת נטל המס עליהם ועל החברות שבראשן הם עומדים. שלא במפתיע, רבים מהעוזבים עושים זאת למדינות בהן אין כלל מיסוי מקומי על ההכנסה - טקסס, נוואדה, פלורידה או וושינגטון.
יזמים, בעלי הון ומובילי דעה דאגו לעדכן את הציבור בהחלטתם, שתכליתה במקרים רבים - גם אם נעטפה בשכבות של ניואנסים - הפחתת נטל המס עליהם ועל החברות שבראשן הם עומדים
אינפלציה. מילה שכמעט נעלמה מהשיח בעשור החולף, ובשנה שעברה עדיין נאמרה כאן בזהירות, כמעט בלחישה, היא היום מציאות בלתי-ניתנת לערעור, נושא מרכזי כמעט בכל שיחה בסיליקון ואלי. ב-2020 עמדנו כולנו נפעמים מול עלייתם המסחררת של המכפילים בחברות ענן במודל SaaS, עלייה שהיתרגמה כמעט מיד לעליית השווי לפיו גייסו חברות פרטיות בסבבי גיוס חסרי-תקדים מבחינת גודלם ותדירותם. ב-2021 כבר היה ברור שההון שמוזרם לחברות הפרטיות, כמו גם ההנפקות המפלצתיות בשנתיים החולפות, חייב להיות מתורגם לעליית מחירים כללית: עליית השכר בסקטור ההייטק, ופגישתם של אלפי עובדים עם סכומי כסף דמיוניים, הציפה את עמק הסיליקון - שגם כך לא היה מקום זול - בכסף שחיפש אפיקי השקעה.
הנפקתה של חברת Snowflake בספטמבר 2020, למשל, הפכה למעלה מאלף עובדים למיליונרים. מניית החברה, שתומחרה ערב ההנפקה ב-120 דולר, נסחרה באמצע נובמבר 2021 בלמעלה מ-400 דולר למניה - מחיר ששיקף לחברה שווי חסר תקדים של למעלה מ-120 מיליארד דולר. את השפעתה של הנפקת Snowflake אפשר היה להרגיש לא רק בשוויין של חברות טכנולוגיה בשלבי ה-Growth, כלומר כאלה שקרובות (תיאורטית) להנפקה וממנפות הנפקות כאלה כדי לגייס עוד כסף בדילול מינימלי, אלא גם בחברות צעירות בהרבה. המכפיל האסטרונומי בו נסחרה החברה, למעלה ממאה פעמים קצב ההכנסות השנתיות (ARR), אפשר גם לחברות חלום לגייס סכומים חסרי-תקדים בשוויים גבוהים מאי-פעם.
על פי נתונים שפורסמו בתחילת השנה ב-Crunchbase, גודלו החציוני של סבב A (הגיוס המשמעותי הראשון אחרי שלב הסיד) עלה ב-30% לעומת 2020, וזאת לאחר עליה ממוצעת של 10% בשנים החולפות. גודלו של סבב B עלה ב-38% מערך חציוני של 24 מיליון דולר ל-33 מיליון בתוך שנה. אגב, לפי אותם נתונים, גודלו של סבב D החציוני עמד על 100 מיליון דולר - עלייה של 92% לעומת 2020. בסבבי גיוס מתקדמים נפוצה בשנים האחרונות גם מכירת מניות על ידי מייסדים, עובדים ותיקים ומשקיעים מוקדמים ("סקנדרי") והמזומן שקיבלו כל אותם בעלי מניות מוצא את דרכו אל השוק, הן דרך השקעות של אותם "מתעשרים" בחברות בשלבים המוקדמים, והן בצריכה מוגברת של שירותים ומוצרים.
גודלו של סבב B עלה ב-38% מערך חציוני של 24 מיליון דולר ל-33 מיליון בתוך שנה. אגב, לפי אותם נתונים, גודלו של סבב D החציוני עמד על 100 מיליון דולר - עלייה של 92% לעומת 2020.
הצפת השוק במזומן לא יכלה להגיע בתזמון בעייתי יותר מבחינה אינפלציונית. עליית מחירי הדלק, השפעות הקורונה על שרשרת האספקה שהביאו לעליית מחירי הרכב, המזון ותשומות הבניה, וזאת במקביל לצמצום מתמשך בכוח האדם הזמין, יצרה את ״הסערה המושלמת״: עליית מחירים שנדמה כי אין מה שיעצור אותה. העלייה הורגשה בכל רחבי ארה״ב, ובעמק הסיליקון היקר מלכתחילה מדובר בעלויות מחיה שוברות-שיאים.
בעוד שבארץ מתלוננים על קילו גלידה גולדה במחיר תלת-ספרתי, הגלידריה השכונתית בפאלו-אלטו העלתה באחרונה את מחיר מנת הילדים, כדור אחד, ל-7.5 דולר - ב-2019 אותו כדור נמכר בפחות מחמישה דולרים. בשנתיים האחרונות עליות המחירים ההדרגתיות התקבלו בהבנה מסוימת – הקורונה הביאה עסקים רבים לסף סגירה ואילצה אותם לייקר את המוצרים, אבל נראה שרכבת האינפלציה העלתה הילוך. באורח אבסורדי, אפילו מוצר הצריכה הבסיסי ביותר כאן - הרכב הפרטי, שעד לא מזמן היה בבחינת הוצאה שולית - הפך לאתגר. ההיצע קטן, המחירים עולים, וסוכנויות הרכב כבר דורשות עמלת ביקוש שעשויה להגיע לעשרות אלפי דולרים. שוק הרכב המשומש רותח לא פחות מסצנת הטכנולוגיה, אבל אולי עדיין לא כמו שוק הנדל״ן בוואלי.
בעוד שבארץ מתלוננים על קילו גלידה גולדה במחיר תלת-ספרתי, הגלידריה השכונתית בפאלו-אלטו העלתה באחרונה את מחיר מנת הילדים, כדור אחד, ל-7.5 דולר
אלף המיליונרים החדשים מהנפקת Snowflake הצטרפו לאלפי מיליונרים חדשים מגל ההנפקות של השנים האחרונות, שאחוז ניכר מהם מתגוררים (או התגוררו עד הגירת הקורונה) משני עברי מפרץ סן פרנסיסקו. עבור רבים מדובר בהזדמנות ראשונה לרכוש בית באזור בו מחירי הנדל״ן מהווים מחסום בלתי-עביר לחלקים גדולים באוכלוסיה, אשר שכר הדירה הסביר בו לבית ישן בן 3 חדרי שינה נע בין 4,000 ל-6,000 דולר, כתלות במיקום.
עוד לפני הקורונה עלויות הבניה והשיפוץ היו גבוהות, ועם עליית מחירי חומרי הבניין והירידה בזמינותם של הקבלנים והעובדים בענף, התרחק עוד יותר חלום הבית. מחירי הנדל"ן, שגם כך דחפו רבים להחליט שצריף בעמק הסיליקון "כבר לא שווה את זה", ממשיכים לטפס בלי קשר למצב השוק הציבורי, כתוצאה ישירה מהפער ההולך וגדל בין הביקוש להיצע. בפאלו אלטו, למשל, יש רק כ-26,000 בתי מגורים, מתוכם מוצעים למכירה בכל חודש עשרות בודדות. על כל בית מתחרים עשרות רוכשים פוטנציאליים, והתוצאה היא עליית מחירים שאת סופה קשה לראות: כל רכות בשוק מתורגמת מיד לירידה בהיצע, עוד לפני שהיא משפיעה באופי משמעותי על מחירי הבתים. היצע הבתים למכירה באזור, בדגש על כאלה שמוגדרים על ידי אנשי ההייטק כראויים למגורים, נמוך מאוד. רק עליית הריבית על המשכנתא, שהגיעה במהלך 2021 לשפל חסר תקדים אבל החלה באחרונה לטפס בחזרה לרמתה בראשית ימי הקורונה, עשויה לצנן במעט את הביקוש.
השאלה איתה מתמודדים משקיעי הון-סיכון כמוני היא ברורה: האם בשנים הקרובות יהיו מספיק אקזיטים משמעותיים כדי שהקרנות ימשיכו להראות את התשואות המרשימות מהשנים האחרונות - ולהמשיך לגייס הון
אבל האינפלציה האמיתית, זו שטורדת את מנוחתם של המשקיעים (ומי אינו משקיע בעמק הסיליקון?) - היא עליית השוויים של חברות הטכנולוגיה. גם בימים בהם השוק הציבורי מפנה עורף למגזר הטכנולוגיה ומדדי המניות צונחים, סבבי הגיוס בשוק הפרטי ממשיכים לצמוח ואיתם הוולואציות, כלומר המחיר אותו נדרשים המשקיעים לשלם. היוניקורנים מתרבים, הכסף הזול ממשיך להבעיר את מדורת הגיוסים, והשאלה איתה מתמודדים משקיעי הון-סיכון כמוני היא ברורה: האם בשנים הקרובות יהיו מספיק אקזיטים משמעותיים - בסדר הגודל של הנפקה בשוק הציבורי - כדי שהקרנות ימשיכו להראות את התשואות המרשימות מהשנים האחרונות, אלה שסייעו להם לגייס עוד ועוד קרנות בהיקפים גדלים והולכים.
שבועות כמו אלה שעברו על השוק בתקופה האחרונה עשויים להוות איתות ראשון על הקרח הדק עליו צועדים כרגע עדרי חדי-הקרן. למזלם של המשקיעים יחלפו עוד מספר שנים עד שהתשובה תתברר, ובינתיים אנו יכולים להתהדר בתשואות שהשגנו בשנים האחרונות, ולהמשיך לגייס על בסיסן את הקרן הבאה, שתהיה - כנדרש בימים אינפלציוניים כאלה - גדולה הרבה יותר.
גיא הורוביץ הוא משקיע הון סיכון, שותף מייסד בקרן DTCP