פסי הרכבת חוצים את סיליקון ואלי לאורכו. כ-60 מייל מפרידים בין תחנת הרכבת של סן פרנסיסקו לבין זו של סן חוזה, אבל בדרך כלל מדובר בנסיעה ארוכה מאד - כמעט שעתיים ברכבת הרגילה, שעה ועשרים "בלבד" ברכבת האקספרס, שתדירותה נמוכה. כמו בישראל של שנות התשעים, גם בוואלי מדברים כבר שנים על שיפור תוואי הרכבת, הכפלת המסילה, החלפת המחסומים במעברים עיליים או תחתיים, ושדרוג הקטרים והקרונות. אבל כספי הציבור מושקעים במקומות אחרים, והרכבת המיושנת והרועשת ממשיכה להעיק על תושבי העמק, כשהיא צופרת ומאטה לפני כל צומת (ויש עשרות כאלה לאורך התוואי). הודות למבנה הטופוגרפי ולקירות הבתים העשויים עץ, גם מי שנמצא במרחק כמה מיילים מהמסילה יכול לשמוע את הרכבת עוברת. מי שגר קרוב יותר בהחלט עלול לרדת מהפסים.
למרות שמערך הרכבות בוואלי מפגר בשנות דור אחרי מקביליו בדרום מזרח אסיה או מערב אירופה, בימים כתיקונם היו רבים שהעדיפו לנסוע ברכבת מהוואלי לסן-פרנסיסקו. הפקקים המפורסמים על כביש 101 הפכו כל נסיעה צפונה (וגם דרומה) ברכב לחוויה מפוקפקת מאוד ובעיקר בלתי-צפויה. הקורונה הפחיתה מאד את עומסי התנועה והפכה את השימוש בתחבורה ציבורית לאטרקטיבי פחות. גם העלייה בתפוצת כלי הרכב בעלי יכולת נהיגה אוטונומית בסיסית - היצמדות לנתיב ושמירת מרחק - תרמה להעדפת הכביש על המסילה בשנים האחרונות. וכן, ישנו גם הגורם האנושי: מדי כמה ימים מזהות מצלמות האבטחה של הרכבת אדם על המסילה, ברכב או בלעדיו. במקרה הטוב הרכבת עוצרת בזמן והנזק היחיד הוא עיכוב לא נדיר בשעת ההגעה, אך לעיתים האירוע מסתיים באופן טרגי.
מצלמות האבטחה התרמיות ומערכת הבינה המלאכותית, המנתחת את התמונה בזמן אמת, החליפו לפני מספר שנים את השומרים שאיישו את מעברי הרכבת בפאלו אלטו. השומרים הופיעו לראשונה בשנת 2009, לאחר גל התאבדויות של תלמידי תיכון בעיר, אך נוכחותם לא הצליחה למנוע גל נוסף של התאבדויות על פסי הרכבת בשנת 2014. הלחץ הכבד על תלמידי התיכונים בוואלי נובע משילוב גורמים שהמכנה המשותף להם הוא סביבה תחרותית, הן בבית והן בבית הספר. בתי הספר משדרים מסרים כפולים: ניסיון להפחית את הלחץ מחד, ודרישות אקדמיות גבוהות מאד מאידך. האוכלוסיה המקומית - בדגש על אלה שילדיהם בגיל בית-הספר - מורכבת ברובה מאנשי אקדמיה ועובדי סקטור ההיי-טק, רבים מהם מהגרים שרוצים להנחיל לילדיהם את מוסר העבודה והבסיס האקדמי שיאפשר להם לעשות את מה שעשו הוריהם.
בתי הספר משדרים מסרים כפולים: ניסיון להפחית את הלחץ מחד, ודרישות אקדמיות גבוהות מאד מאידך. האוכלוסיה המקומית - בדגש על אלה שילדיהם בגיל בית-הספר - מורכבת ברובה מאנשי אקדמיה ועובדי סקטור ההיי-טק, רבים מהם מהגרים שרוצים להנחיל לילדיהם את מוסר העבודה והבסיס האקדמי שיאפשר להם לעשות את מה שעשו הוריהם
במקרים רבים הרצון מוביל ללחץ כבד על הילדים להצטיין ולהניח את היסודות ללימודיהם האקדמיים כבר בגיל החטיבה והתיכון, והלחץ הנפשי בו שרויים הילדים עלול להוביל לדכאונות ולמחשבות אובדניות. הילדים מתרגלים כדרך שגרה התמודדות עם מקרי חירום כמו חמוש בבית-הספר או רעידת אדמה קשה (שכולם יודעים כי תגיע במוקדם או במאוחר), אבל התמודדות נפשית אינה חלק מתוכנית הלימודים - או לפחות לא היתה חלק ממנה עד לשנים האחרונות.
הקורונה תפסה את מערכת החינוך במחוז סנטה-קלרה בעיצומו של תהליך החלמה מריבוי אירועי ההתאבדות באמצע העשור, והנחלה הדרגתית של כלים ותהליכים שנועדו להפחית את הלחץ מהתלמידים. לתוכניות הלימודים הוכנסו תכנים שתכליתם הנחלת כלים להתמודדות עם לחץ ומשברים, ועידוד הצעירים לשתף את סביבתם בחששות ופחדים. ניצנים ראשונים של שיפור ניכרו כבר במהלך 2018-2019, ומחקרים שנערכו בשנים אלה (ורואים אור בשנה האחרונה) מצביעים על מגמת ירידה באחוז הילדים במחוז ששקלו התאבדות. אלא שהקורונה, הבידוד החברתי שנכפה על הילדים והמסכות שהפכו לחלק בלתי-נפרד מקוד הלבוש גם לאחר החזרה ההדרגתית לכיתות, יצרו אתגרים חדשים והעמיקו את הקושי של אלה שגם כך היו נתונים תחת לחץ רב.
מחקרים שנערכו לאחר המשבר הכלכלי ב-2008 מצאו קשר בין ירידות בשוק ההון לבין עליה בדיכאון בקרב ילדים בקהילות עתירות היי-טק. הקשר עשוי להיראות רופף, אך לטענת החוקרים (למשל סיימון וקוטי ב-2017) יש קשר בין מצבם הנפשי של ההורים בעקבות ירידת ערך נכסיהם והחשש מפני עתידם הכלכלי, לבין הלחץ בו נתונים ילדיהם. כשעננה כבדה מרחפת מעל שוק ההון בימים אלה, אופציות ומניות של עובדים מצויות "מחוץ לכסף", והחשש מהתפשטות מחודשת של הקורונה עדיין לא פג, ילדי עמק הסיליקון עשויים להיות אלה שמשלמים את המחיר.
ישראלים רבים שעברו להתגורר באזור מפרץ סן-פרנסיסקו עשו זאת כדי ליהנות ממערכת החינוך הציבורית, הנחשבת לטובה ביותר בקליפורניה ואחת הטובות בארה"ב. בית הספר התיכון Gunn בפאלו אלטו הוכרז שוב לאחרונה כתיכון הציבורי הטוב במדינה, והתיכונים האחרים בסביבה כיכבו בשתי העשיריות הראשונות ברשימה. אבל קשה להשתחרר מהתחושה שהשנתיים החולפות הסבו נזק משמעותי הן במישור האקדמי והן במישור הנפשי. בקרב הישראלים בוואלי היו כאלה ששקלו להעביר את ילדיהם לבתי-ספר פרטיים (למשל בית הספר היהודי "גדעון האוזנר" ותיכון "קהילה") בהם המשיכו להתקיים לימודים בין כתלי בית-הספר בזמן שבמערכת החינוך הציבורית עדיין למדו המורים להשתמש בזום. בחסות הקורונה התפתחה משוואה שבצידה האחד עלות כלכלית (משמעותית מאד) ובצידה האחר מחיר נפשי (שאותו קשה לאמוד).
בקרב הישראלים בוואלי היו כאלה ששקלו להעביר את ילדיהם לבתי-ספר פרטיים בהם המשיכו להתקיים לימודים בזמן שבמערכת החינוך הציבורית עדיין למדו המורים להשתמש בזום. בחסות הקורונה התפתחה משוואה שבצידה האחד עלות כלכלית (משמעותית מאד) ובצידה האחר מחיר נפשי (שאותו קשה לאמוד)
הביקורת על מערכת החינוך הציבורית, סיר הלחץ של סיליקון ואלי, גברה ככל שהתברר שלמרות התפיסה הרווחת, התשתיות החינוכיות אינן נמצאות במקום טוב משמעותית ממערכת הכבישים, תשתיות החשמל, או מערך מסילות הרכבת המקומי. עמק הסיליקון הוא אולי חלומם של רבים, אך אלה שחיים את החלום גילו בשנתיים האחרונות - אם לא הבינו זאת קודם - שהיסודות עליהם נשען האתוס של החינוך בוואלי עלולים להתגלות כפחות יציבים, גם לפני שתכה כאן רעידת האדמה שאליה מתכוננים התלמידים כבר שנים.