במדינת ישראל אוהבים לטפח את האתוס של "טוהר הנשק", את הרעיון שאנחנו תוקפים רק לצורך הגנה עצמית. יכול להיות שהיה צריך להחיל את האתוס הזה גם על תעשיית הסייבר ההתקפי הישראלית, שלאורך שנים מכרה כלי סייבר וכלי ריגול למשטרים דיקטטוריים ודכאניים שהשתמשו בהם כדי לרגל אחרי האוכלוסייה ולפגוע בפעילי זכויות אדם.
לכתבה המלאה בנושא מצב הסייבר ההתקפי>>>
אפשר להטיל את האשם בחברות עצמן. חברות כמו NSO, קנדירו, קוודרים, רייזון ועוד רבות אחרות פעלו במשך שנים מול מדינות מפוקפקות, מול שליטים עם צבאות פרטיים, גרפו הכנסות עתק והשאירו את השיקולים המוסריים מאחור. ארגונים בינלאומיים כמו אמנסטי וסיטיזן לאבס בתמיכה של התקשורת העולמית והישראלית רדפו את החברות, חשפו את העוולות, אבל מבלי משים יצרו את קמפיין השיווק האידאלי עבור החברות האלה, והביאו להן לקוחות מפוקפקים נוספים.
זה לקח הרבה זמן עד שהאסימון הזה ירד, והאצבע המאשימה של הארגונים התחילה לכוון גם אל המדינות הדמוקרטיות שמעורבות בטכנולוגיית הסייבר ההתקפי, ושוב ישראל במרכז הבמה. מדינת ישראל באמצעות משרד הביטחון אישרה כמעט כל בקשת ייצוא של סייבר התקפי שהוגשה לה. יותר מזה – ישראל הציעה טכנולוגיות סייבר התקפי של חברות ישראליות כחלק מחבילות סיוע ודיפלומטיה מול מדינות שזכויות האדם אינן בראש מעייניהן. פעם אלה היו טפטפות, היום אפליקציות ריגול.
השתלשלות האירועים שמתוארת בכתבה מעידה שההיבריס עולה מעלה מעלה עד שהגוף מתמוטט. ההנחיה לסגור את הבסטה נסגרה בדרג הפוליטי, יצאה מוושינגטון ונחתה בירושלים. ראשי ממשלות ושרי ביטחון בעבר ובהווה עומדים עכשיו מול תוצאות של החלטות שלא הביאו בחשבון שיקולים של מוסר וזכויות אדם. לחברות הישראליות זה מוצג כמו שינוי רגולציה, אבל לכולם ברור שזהו יום התשלום על החלטות לא טובות שקיבלו. גם החברות וגם המדינה.
ראשי ממשלות ושרי ביטחון בעבר ובהווה עומדים עכשיו מול תוצאות של החלטות שלא הביאו בחשבון שיקולים של מוסר וזכויות אדם. לחברות הישראליות זה מוצג כמו שינוי רגולציה, אבל לכולם ברור שזהו יום התשלום על החלטות לא טובות שקיבלו, גם החברות וגם המדינה
היום ברור שמה שהיה כבר לא יחזור. התוצאה המיידית תהיה כואבת עבור חלק גדול מהחברות: כשזרם ההכנסות האדיר נפסק מצד אחד ומצד שני אתה משלם משכורות חודשיות של שש ספרות – מצבורי המזומנים נשרפים במהירות. אתה חייב לפעול במהירות. מכירות באירופה זה עניין שייקח שנים לקדם, מיזוגים ורכישות לא ממש באים בחשבון בהתחשב במצבן של החברות האחרות. הפתרון היחיד הוא לסגור. עם אפשרות אפלולית להקים פעילות חדשה מחוץ לגבולות ישראל.
וכאן אנחנו מגיעים לבעיה המהותית למדינת ישראל. עשרות טאלנטים בתחום הסייבר ההתקפי, מומחי רשת, אלופים במציאת חולשות – עשויים למצוא עצמם פנויים להעסקה בתקופה הקרובה. את הפרנסה שלהם הם עלולים למצוא בחברות זרות, כאלה שמשלמות משכורות אפילו יותר גבוהות מאלה שהורגלו אליהן, אבל לפעול בשירותם של אינטרסים מהגרועים ביותר.
מבחינתה של ישראל, היא מאבדת כוח אדם ייחודי, שנקרא מיד פעם לסייע לזרועות המודיעין והביטחון הישראלים, ושהידע שהוא לוקח איתו עלול להיות חסר להגנת המדינה. וזו השורה התחתונה: סייבר התקפי, בידיים הנכונות ומול המטרות הנכונות, הוא צורך אמיתי וחיוני של מדינת ישראל. התסבוכת שישראל נקלעה אליה עכשיו עלולה לחתוך בבשר החי של ביטחון ישראל.