בהוואי נפטר אתמול גורדון מור, בן 94, מהאבות המייסדים של ההייטק העולמי ומי שהיה ממקימי חברת אינטל (לצד רוברט נויס) ב-1968. מור היה האיש הטכנולוגי מבין השניים, והוא התווה את הכיוון של אינטל, שהוביל את עולם הטכנולוגיה בתחילת דרכו: בתחילה שבבי אחסון על סיליקון ובהמשך מיקרו-מעבדים על שבבים זעירים, הרבה טרנזיסטורים דחוסים בריבוע סיליקון והתאמה לכל משימה.
אבל מה שחרת את שמו של גורדון מור לנצח בהיסטוריה של הטכנולוגיה הוא אמירה שלו בשנת 1965: מספר הטרנזיסטורים במעבד יוכפל מדי שנה. האמירה הזו, שאיתגרה את התעשייה, זכתה לכינוי "חוק מור". היא התאימה לימים שבהם התעשייה הייתה עדיין בחיתוליה. עשר שנים לאחר מכן מור עידכן את פרק הזמן לשנה וחצי עד שנתיים וב-2007 הוא העריך שבתוך 10 עד 15 שנים לא יתאפשר מזעור נוסף על פי החוק שלו.
בשנים האחרונות היו רבים שהכריזו על מותו של חוק מור. בריאן קרזניץ, כשהיה מנכ"ל אינטל, הודה שהחברה מצליחה לעמוד בקצב הכפלת כמות הטרנזיסטורים ואולם פרק הזמן עד ליציאת הדור החדש הולך ומתארך. אחר כך אינטל עידכנה את ההצהרה והסבירה שהמעבר לטכנולוגיות צפופות יותר (אז זה היה 10 ננומטר) מראה שחוק מור "חי ובועט".
בשנה שעברה היה זה מנכ"ל Nvidia ג'נסן הואנג, שהכריז כי חוק מור מת. הוא אמר שהיכולת לספק ביצועים כפולים באותו מחיר מדי שנה או שנה וחצי – כבר לא קיימת. זה נאמר אגב, לאחר שנשאל מדוע כרטיסי המסך החזקים של אנבידיה הם כה יקרים. אבל המאמצים להמשיך לדחוס ביצועים בשבבים נמשכים גם היום, למשל עם טכנולוגיות כמו 3D-IC שמאפשרת ייצור מעגל אלקטרוני תלת ממדי, ושעשויה להוביל את עולם הטכנולוגיה בשנים הקרובות.
בשנים האחרונות היו רבים שהכריזו על מותו של חוק מור. בריאן קרזניץ, כשהיה מנכ"ל אינטל, הודה שהחברה מצליחה לעמוד בקצב הכפלת כמות הטרנזיסטורים ואולם פרק הזמן עד ליציאת הדור החדש הולך ומתארך
אז חוק מור עדיין חי, אבל מור עצמו עבר לעולם שכולו טוב, ושבוודאי אין בו מגבלות סיליקון וצפיפות מעגלים. הוא נולד בשנת 1929 בסן פרנסיסקו, למד כימיה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, וב-1954 הוא קיבל תואר דוקטור לכימיה מהמכון הטכנולוגי של קליפורניה. שנתיים לאחר מכן הצטרף למעבדות בל שפיתחו את הרכיב האלקטרוני המהפכני "טרנזיסטור" על גבי סיליקון. אחר כך השתתף בהקמת Fairchild Semiconductor, שפיתחה מעגלים משולבים וב-1968 הקימו הוא ונויס את אינטל, כשהעובד השלישי שלהם היה אנדי גרוב, מהגר מהונגריה ולימים מנכ"ל אינטל בעצמו.
ההצלחה של אינטל ישראל
באינטל התאספו כמה מהמוחות המבריקים של עמק הסיליקון של אותה תקופה, בוגרי האוניברסיטאות של קליפורניה. אחד מהם היה צעיר ישראלי יליד הולנד בשם דב פרוהמן, מי שלימים תירשם על שמו המצאת ה-EPROM, טכנולוגיית זיכרון מוצק שקדמה לדיסק און קי. ב-1974 פרוהמן רצה לחזור לישראל, באינטל לא רצו לוותר עליו והסכימו לדרישתו יוצאת הדופן להקים שלוחה של אינטל בחיפה, בפעם הראשונה בתולדות אינטל. אינטל ישראל הפכה לסיפור הצלחה מבחינת החברה האם, והייתה אחד הגורמים המשמעותיים להקמת תעשיית ההייטק הישראלי כולה.
בתחילת הדרך היו דיונים על פיתוח מחשב אישי באינטל ומור דחה את הרעיון. "למה לעזאזל שמישהו ירצה מחשב בביתו?" הוא אמר בראיון. ב-1981 IBM הוציאה לשוק את ה-PC שלה, מבוסס על שבב של אינטל ו-DOS של מיקרוסופט, והיתר הערות שוליים. היו לאינטל עוד החמצות כמו התמהמהות בפיתוח שבבים לסמארטפונים ובשנים האחרונות בהתקדמות לטכנולוגיות המזעור החדשניות ביותר. ועדיין, אינטל היא אולי החברה המשמעותית ביותר בעולמות המחשוב האישי עד היום.
גורדון מור היה מנכ"ל אינטל בין 1975 ל-1987, ולאחר מכן היה יו"ר הדירקטוריון עד 1997. אחר כך פרש, עשיר ושמח בחלקו (פורבס העריכו אותו ב-7 מיליארד דולר) ואף הקים קרן פילנטרופית שתרמה עד כה יותר מ-5 מיליארד דולר.
מנכ"ל אינטל פט גלסינגר, אמר אתמול: "גורדון מור נתן השראה לאנשי טכנולוגיה וליזמים לאורך עשרות שנים והחזון שלו ימשיך להתקיים ולהראות לנו איך הטכנולוגיה יכולה לשפר את החיים של בני האדם".