בכל בתי הספר בעמק הסיליקון כבר הסתיימו חגיגות ה-Graduation וה-Promotion, ורבים מאנשי הטק כבר בדרכם לחופשת הקיץ. כמו בכל שנה, אמצע יוני מביא איתו לא רק את החופש הגדול אלא גם שני חגים חשובים בלוח השנה. הראשון בהם הוא ״יום האב״, המצויין כל שנה ביום א׳ השלישי של החודש. יום האב הוא בראש ובראשונה הזדמנות לעוד חג מכירות עתיר טסטוסטרון. החג השני הוא Juneteenth - ה-19 ביוני - חג לאומי ויום חופש מהעבודה בכל ארה״ב. לא, אין צורך להרגיש רע אם לא שמעת עד עתה על החג שלכבודו מושבתים הבנקים, הבורסה ורבים מֿהעסקים (אך לא המסחר חלילה) שבועיים לפני יום העצמאות האמריקאי. ג׳ונטינת׳, חיבור בין המילים June ל-Nineteenth, הוכרז כחג פדרלי רק בשנת 2021, ובשנה שעברה הוא נפל על יום ראשון (כן - יחד עם יום האב), כך שיום שני הקרוב יהיה הפעם השניה בלבד בהיסטוריה בה לא יתקיים מסחר בבורסה ב-19 ביוני.
החג הצעיר ביותר באמריקה איננו חג חדש. למעשה הוא מצוין כמעט ברצף מאז 1866. ב-19 ביוני באותה שנה חגגו המקומיים שנה להצהרתו של הגנרל גורדון גריינג׳ר על שחרור העבדים במדינת טקסס. ״יום השחרור״, או Emancipation Day בשמו המקורי, הפך לחג מקומי בגאלבסטון - היום עיירה בטקסס, אבל אז, ועד ההוריקן שמחה אותה מעל פני האדמה בשנת 1900, העיר הגדולה והחשובה ביותר במדינה. בהדרגה התפשטה המסורת לערים נוספות בדרום, ומשם - לשאר חלקי ארה״ב. הוא נודע בעיקר כחג בו מכינים מנות מסורתיות של הקהילה האפרו-אמריקנית, פותחים את הבתים ומזמינים את מי שאינו חבר בקהילה ליהנות ולחגוג. בסן פרנסיסקו, למשל, מתקיים יריד האוכל המסורתי של החג כבר למעלה ממאה שנים.
במהלך המאה העשרים והעשור הראשון של המאה הנוכחית הוכר החג באופן רשמי ברוב המדינות בארה״ב, אבל רק לפני שנתיים הכריז הנשיא ביידן על הפיכתו לחג לאומי. אפשר בקלות לכלול את ההתפתחות הזו בשורה של החלטות שהימין האמריקאי מגדיר כ״פרוגרסיביות״, אלמלא היתה זו אחת מהבטחות הבחירות של דונאלד טראמפ בקמפיין האחרון. למעשה, טראמפ טען בראיון שהעניק לוול סטריט ג׳ורנל ביוני 2020 ש״אף אחד לא שמע על החג הזה קודם. אני עשיתי משהו טוב: הפכתי את ג׳ונטינת׳ למאוד מפורסם. זה למעשה אירוע חשוב, ויום חשוב״. לא ממש משנה אם טראמפ אכן תרם לפרסומו של החג - מה שבטוח הוא שיש הסכמה רחבה לגבי חשיבותו.
המשפחה הנכונה
דונאלד טראמפ עסוק כרגע בעניינים אחרים, ועדיין לא ידוע אם יוכל להתמודד על הנשיאות ב-2024. ביידן מתמודד עם סקרים לא מחמיאים ולחץ מבית בתוך המפלגה הדמוקרטית, ולאחרונה הכריזו שני מועמדים נוספים על התמודדותם בפריימריז של המפלגה - ביניהם שם אחד מוכר במיוחד: רוברט קנדי ג׳וניור. מלבד השתייכותו של RFK Jr למשפחה ה״נכונה״, קנדי כיכב בכותרות בשנים האחרונות בעיקר כתומך תיאוריות קונספירציה שונות, בראשן הטענה שה״ביג פארמה״ אחראי לאירועי הירי בבתי הספר (ולא תעשיית הנשק) ולפרוץ מגפת הקורונה. כבר למעלה מעשרים שנה שהוא ֿמתנגד ווקאלי במיוחד לחיסונים בטענה שהם גורמים לאוטיזם, ויש לו כמובן גם דעות מוצקות ושנויות במחלוקת לגבי זהות רוצחו של אביו, התובע הכללי רוברט קנדי.
כל זה היה יכול להיות עניין שולי למדי, במיוחד לאור מצבו העגום של קנדי בסקרים: הוא נמצא בפיגור של עשרות אחוזים מול ביידן גם בסקרים המחמיאים ביותר. אבל בשבועות האחרונים קיבל הקמפיין שלו רוח גבית מכמה מהאנשים המשפיעים ביותר בסיליקון ואלי. קנדי ג׳וניור התארח לפני כחודש בפודקאסט הטכנולוגיה והעסקים המדובר ביותר בוואלי - All in. ארבעת המגישים של הפודקאסט נתנו לקנדי לשטוח את משנתו במשך דקות ארוכות וכמעט ללא ביקורת - למרות שמדובר בארבעה מהאנשים הביקורתיים ביותר בעולם הטכנולוגיה וההשקעות כיום. למעלה מ-300 אלף המנויים לערוץ היו-טיוב של הפודקאסט, ועוד מאות אלפים בפלטפורמות השונות, קיבלו מנה מרוכזת של המועמד הטרי, באחד הפרקים שזכו למספר הגבוה ביותר של האזנות בהיסטוריה של אול-אין.
Presidential Candidate @RobertKennedyJr joined the pod for an insightful conversation spanning almost 2 hours
— The All-In Podcast (@theallinpod) May 8, 2023
ICYMI, here's the entire episode in a 4-part thread!
part 1 covers:
-- foreign policy (Ukraine/Russia + Taiwan/China)
-- government spending
-- debt ceiling pic.twitter.com/WqzXNmpQOn
לעלייתו המטאורית של אול-אין אחראי בעיקר צ׳מאט פאליהאפיתיה, שקוראי מדור זה מכירים היטב בתור ״מלך הספאקים״. האיש שעשה את הונו המקורי כבכיר בפייסבוק והפך לאיש הון סיכון בולט בוואלי, פנה בראשית ימי סגרי הקורונה לחברו ג׳ייסון קאלאקאניס - עיתונאי ומשקיע מוקדם של אובר ורובין-הוד, שכבר ייסד פודקאסט פופולרי בשם ״השבוע בטק״ - והציע לו להגיש פודקאסט יחד. הם הזמינו את חברם דייוויד פרידברג (לשעבר בכיר בגוגל ומומחה לתחום המדעי) לדבר בפרק ניסיוני על הקורונה. ההצלחה היתה מיידית: למעלה ממאה אלף איש האזינו לפרק הבכורה. לפרק השני צירפו השלושה גם את דיוויד סאקס - משותפיו הקרובים של אילון מאסק, משקיע מוקדם של AirBnB ובירד, ואחד הקולות השמרניים הבולטים בקרב משקיעי ההון סיכון.
מאז ובמשך למעלה משלוש שנים הקליטו צ׳מאט, ג׳ייסון ושני הדיווידים מעל 130 פרקים של אול-אין. את שמו של הפודקאסט שאבו החברים משולחן הפוקר, תחביב משותף שלהם. התחביב המשותף האחר הוא ייעוץ לאילון מאסק: שניים מהם, סאקס וקאלאקאניס, אפילו קיבלו כתובות אימייל של טוויטר כחלק ממהלך ההשתלטות של מאסק על הרשת החברתית.
הפרנסיס השני
למרות ההטיה השמרנית של רביעיית המגישים, אול-אין מעודד בדרך כלל דיון פתוח ומגוון. כבר בראשית הפרק השני של הפודקאסט הציג סאקס את הבסיס לקיומו באופן הבא: ״אם אין לך עניין בספקולציות, בדיבייט, לא מתאים לך לפקפק בסמכות ולא בא לך לקבל המון מידע פנימי, זה הזמן לכבות את הפודקאסט הזה״. מאז ובמשך שלוש שנים מספק אול-אין את הסחורה באופן עקבי, למרות ואולי קצת בגלל התמודדותו של צ׳מאט עם קריסת מודל הספאק, המשבר בשוק ההון של שנת 2022, וכמובן עלייתו ונפילתו של מאסק כמנכ״ל טוויטר. נושאים פוליטיים זוכים אף הם להתייחסות נרחבת, וכך קרה שהפרק בו התארח קנדי ג׳וניור הפך גם לאחד הפרקים הארוכים בתולדות הפודקאסט - למעלה משעתיים.
מה הביא את הפודקאסט שאינו מזוהה - בלשון המעטה - עם אג׳נדת שמאל, לתת במה למועמד המוביל במירוץ על הזכות להתמודד מול ביידן על ראשות המפלגה הדמוקרטית, ועם קצת רוח גבית גם להתמודד מול המועמד הרפובליקני? התשובה בגוף השאלה - ״קצת רוח גבית״ זה המון כסף במונחי קמפיין במפלגה, והמשקיעים השמרנים מעמק הסיליקון (שחלקם עזבו באופן הפגנתי את קליפורניה ה״מטורללת״) מחפשים בנרות מועמד שיוכלו לגבות, לממן - וליהנות מפרי השקעתם בעתיד הנראה לעין. לפני כשנה התארח ב-All in Summit (שהגיע בעקבות הפודקאסט המצליח) פרנסיס סוארז, דור שני לראשות עיריית מיאמי, רפובליקני ממוצא קובני שהצלחתו בניהול ענייני העיר הביאה אותו לעמדת זינוק מצוינת במירוץ במפלגתו. סוארז הכריז השבוע על התמודדותו בפריימריז.
סיליקון ואלי רגיל לייצר השפעה באמצעות כסף, אבל מאז הריצה הכושלת של הילארי קלינטון לנשיאות נאלצו להסתפק שם בטראמפ העשיר והלא-צפוי, ובביידן, שהציפייה הגדולה ביותר ממנו היתה לחלץ את הבית הלבן מציפורניו של טראמפ. בקמפיין של 2020 נרשמו בוואלי תרומות של מיליונים ל-SuperPAC שתמך בקמפיין של ביידן: דאסטין מוסקוביץ׳, ממייסדי פייסבוק ומנכ״ל אסאנה, תרם לו 24 מיליון דולר, מנכ״ל טוויליו ואשתו תרמו 7 מיליון, מנכ״ל גוגל לשעבר אריק שמידט הוסיף 6 מיליון, וכן הלאה. אבל בבחירות הקרובות עדיין לא ברור למי, אם בכלל, יגיעו התרומות הגדולות - במיוחד בתסריט אפשרי בו ביידן לא יהיה מועמד הדמוקרטים וטראמפ לא יהיה המועמד הרפובליקני.
באיזה פרנסיס יתמוך סיליקון ואלי? פרנסיס סוארז, בנו של ראש העיר חוויאר סוארז (שהורשע בהונאת בחירות והודח), או רוברט פרנסיס קנדי ג׳וניור, בנו של התובע הכללי והמועמד לנשיאות (שנרצח במהלך הקמפיין)? מחר יחגגו האמריקאים את יום האב, וזו בהחלט הזדמנות להרהר בעוצמת המותג ״אבא״ והמשמעות היתרה שמייחסים האמריקאים לייחוס המשפחתי בהקשר הפוליטי. לא ברור אם תמיכה כספית ואחרת של מנכ״לים, אנשי הון סיכון ומשפיעים אחרים בוואלי תעניק לחברות הטכנולוגיה ולמשקיעים אפשרות להשפיע על החקיקה בנושאים טכנולוגיים, בעידן בו גוברים הביקורת והפיקוח על שליטתן המונופוליסטית לכאורה של חברות הביג-טק בדאטה, בפרסום, ובקרוב גם בבינה המלאכותית. מוקדם גם להמר אם פרנסיס זה או אחר ישב בסופו של דבר בבית הלבן - אם כי כבר עתה ברור שהסדרה ״בית הקלפים״ עלולה להחוויר לעומת המציאות.