פיטורים, אילוסטרציה (צילום: fizkes, shutterstock)
פיטורים. עולם הגיוס האובססיבי הפך למסננת פיטורים. ולמרות זאת, התמונה די אופטימית | צילום: fizkes, shutterstock

פעם, ב-2008, היה משבר בהייטק. אמיתי, כואב וקודר. אני זוכרת באותם ימים את מיעוט הגיוסים. מספר מקומות העבודה הפנויים היה נמוך ועובדים טובים ישבו מובטלים בביתם. גם מהמשבר הזה השוק התאושש וצמח, והמשיך לרקוד את הריקוד הקבוע של ביקוש שיא ורגיעה, השתוללות ואיזון.

מה שאנו רואים בימים אלו אינו משבר, לפחות לא כעת. אלא תיקון שוק. האם כיום ישנה האטה? כן. האם חברות מקפיאות גיוסים ונכנסות להתייעלות? כן. האם יש חברות שנסגרו? גם כן, בהחלט. יחד עם זאת, בין משבר לבין מה שהשוק חווה כיום יש כמה קילומטרים טובים, שאני בהחלט מקווה שלא נחצה.

מניסיוני, השוק כעת במצב של תיקון עצמי. לאחר הצמיחה הקיצונית והמהירה שהייתה בחברות הייטק לאורך השנתיים האחרונות, אנחנו חוזרים למצב נורמלי. לאיזון. כיום, חברות חושבות פעמיים לפני שפותחות משרה וזה מצוין, והן לא ממהרות לשלם כל סכום שמועמד יבקש. נוסף על כך, חברות מתכננות את קצב שריפת המזומנים שלהן וזה נשמע הגיוני, מאוזן ונכון.

לפעמים החגיגה נגמרת

עד לפני חודשיים הייתה כאן חגיגה עם תחושה של חוסר גבולות שזכתה גם לסיקור תקשורתי רחב שהעצים את תחושת הכוח. סטארט אפים נהנו מהשקעות גבוהות, משרות נפתחו כלאחר יד ומועמדים קיבלו "כן" כמעט לכל סכום שציינו, דמיוני ככל שיהיה. באותה מהירות, שלא פעם ביטאה גם חוסר תכנון עתידי, שבה נפתחו משרות, היום הן מוקפאות ואנשים מפוטרים.

מי שלא עסק בתכנון מבנה הצוותים שלו, כח האדם וכמות האנשים הריאלית שהוא צריך אל מול ה-roadmap, נאלץ לעשות זאת כעת, ומגלה שהיו כמה גיוסים לא נחוצים. הבעיה היא שהמונח "כמה גיוסים" כולל בתוכו אנשים אמיתיים ולא תיאור משרה או שורה במערכת גיוס.

במשך שנתיים חוויתי את שוק הגיוס הטכנולוגי כמו שדה קרב. הוא היה חסר פרופורציות. מי שהתחיל את הקריירה או את המסע היזמי שלו בשנתיים האחרונות נכנס ישירות לעין הסערה. חברות נאבקו לגייס בכל מחיר וסכום. כמעט כולם חיפשו את אותם פרופילים, והדבר יצר אפקט מידי וחזק על עולם הגיוס. 6Knots, קולגות ומתחרים אחרים לא עמדו בעומס הביקושים. למצוא מגייסות עם התמחות בעולם הפיתוח היה על גבול הבלתי אפשרי, ממש כמו לאתר Full Stack עם Node.js.

ההייפ שהפך לטרנד: חברות הקימו הכשרות בזק ואנשים ניסו ועדין מנסים להיכנס בכל דרך אפשרית לעשות מעבר והסבה מקצועית להייטק. התוצאה היא מאות עובדים חדשים, חסרי ניסיון, שנכנסו מהר וכעת עם סיום החגיגה הם הראשונים ללכת

ההייפ שהפך לטרנד, כולל מערכונים בארץ נהדרת, הפך למטרת על - איך לעבור להייטק. חברות הקימו הכשרות בזק ואנשים ניסו ועדיין מנסים להיכנס בכל דרך אפשרית ולעשות מעבר והסבה מקצועית לתחום. התוצאה היא מאות עובדים חדשים, חסרי ניסיון, שנכנסו מהר וכעת עם סיום החגיגה הם הראשונים ללכת. בשביל להתמודד עם כמות הגיוסים וההסבות, החברות הקימו גם הכשרות לאנשי גיוס טכנולוגי.

תופעה נוספת שנחשפנו אליה הייתה גיוס ובנייה מיידית של שכבת הנהלה mid-level כחלק מהרצון להקים צוותים בלי לדעת בדיוק מה המטרות שלהם אל מול התוכנית העסקית. הדבר הביא למצב שבו הרבה מנהלים צעירים נפלטו החוצה עם המעמד החדש של ניהול, שהוסיף אתגר נוסף בחיפוש המקום הבא שלהם. דוגמאות אלו מתארות כדור שלג שנוצר מבועת תחרות על מועמדות ומועמדים, שלא בהכרח הייתה קשורה לצרכים האמיתיים והמיידים של החברות ברמת המטרות העסקיות והפיתוחיות. התחושה הייתה שצריך לגייס לפני שמישהו אחר ייקח לי.

יחד עם זאת, אני אופטימית. לחיים וגם לכלכלה יש שאיפה להתפתח ולצעוד קדימה, גם אם יש באמצע כמה צעדים אחורה. אני מאמינה שמי שאיבד את מקום עבודתו יימצא מהר את המקום הבא. השוק עדיhן צריך אלפי ידיים עובדות במגוון תחומי ליבה ומעטפת. ישנן המון משרות פתוחות לצד שיעורי אבטלה נמוכים וצורך באנשים טובים כמעט בכל תחום, ותעשיית ההייטק בתוכו. אני מאמינה שהשוק יסיים את התיקון שלו בשנה הקרובה ואנו נראה את המשך הצמיחה כבר ב-2023.

תמונת עיגול סנדרה מלמד דדון (צילום: עדי לם, יחצ)
צילום: עדי לם, יחצ

הכותבת היא סנדרה מלמד דדון מייסדת ומנכ"לית 6Knots, המתמחה בשירותי גיוס וייעוץ עבור חברות סטארט אפ