מיליון עובדים בהייטק - זה היעד החדש והשאפתני שהציב אתמול שר החוץ וראש הממשלה החליפי יאיר לפיד במהלך טקס קבלת הפנים למזכ"ל ה–OECD. לזכותו של מר לפיד ייאמר שהוא לא נקב בתאריך יעד. לזכותו גם עומדת העובדה שסוגיית הגדלת כוח האדם בהייטק נמצאת על האג'נדה שלו זה מספר שנים. עוד ייאמר לזכותו שמפלגתו יש עתיד אף הכניסה להסכמים הקואליציוניים ולקווי היסוד של הממשלה סעיף הקובע יעד להעסיק בהייטק 15% מכוח העבודה בישראל עד 2026.
אלא שעם כל הכוונות הטובות, הצהרות כאלה עלולות להשיג את התוצאה ההפוכה מזו המבוקשת. זאת, מכיוון שהיעדים שהצהרה כזו מציבה מנותקים מכל מציאות כלכלית, ועלולים להפוך לעוד סיסמא פופוליסטית של פוליטיקאי שלא נלקחת ברצינות במקום להתייחס אליה כאל מדיניות אמיתית שיש לנסות וליישם.
הבה נסתכל על הנתונים. בישראל עובדים כיום כ-360 אלף איש בענף ההייטק - מספר הכולל את עובדי חברות ההזנק, חברות הצמיחה, חברות ה-IT, מרכזי הפיתוח הבינלאומיים וחברות התעשייה. נתון זה מהווה כ–11% מכוח האדם במשק. בנוסף, שיעור הגידול בכוח האדם בתעשיית ההייטק הוא למעלה מכפול מהגידול בכוח העבודה בכל מדינת ישראל, שתואם את גידול האוכלוסייה ועומד על כ-1.5%-2% בשנה. כך, בעוד שמספר העובדים בישראל צומח מדי שנה בכ-70 אלף איש, מספר העובדים בענף ההייטק לבדו גדל בשנים האחרונות ב-15-20 אלף איש בשנה - המהווים צמיחה ענפית ממוצעת של 5.6% בשנה.
ישראל זקוקה לעובדים בענפים נוספים עם מיומנויות גבוהות: רופאים, מרצים, קציני צבא. צריך להיזהר מתהליך שבו עמידה ביעד לאומי לגבי העסקה בהייטק יביא לקריסה של מערכות אחרות במדינה
למרות הביקוש הגדול לעובדים בענף ההייטק, יכולתו של המשק לספק את ההיצע הנדרש מוגבלת מאד. המשך הגידול הקיים במספר העובדים של כ-5% בשנה - גידול שקשה מאד לתחזק - יביא להעסקת 480 אלף עובדים בהייטק ב-2026. בקצב זה, היעד של העסקת מיליון עובדים בענף יושג ב-2040. וגם יכולת זו מניחה שיפור משמעותי מאד בשיעורי ההשתתפות של אוכלוסיות שנמצאות בתת ייצוג בענף ההייטק, כערבים, חרדים, תושבי הפריפריה ונשים - הנחה מאד ארגרסיבית שכרגע לא ברור שהיא מתכנסת.
השגת יעד מיליון עובדי ההייטק שהציב עתה לפיד משמעותה שענף ההייטק יכלול יותר מ-20% מכוח העבודה במשק. יתרה מכך, אם כיום אחד מכל ארבעה עובדים חדשים שמצטרפים למעגל העבודה יגיעו להייטק, הגשמת היעד החדש תעלה את היחס הזה לאחד מעל מכל שני עובדים ב-2040.
משחק סכום אפס
אז מה כל כך נורא בזה? יש כאן היפוך של סיבה ומסובב. העובדה שהפריון בהייטק גבוה נובעת מכך שהוא מעסיק אנשים שמגיעים מראש עם מיומנויות גבוהות כמו ידע במדעים ושליטה באנגלית, שהרי פריון העובדים לא משתפר רק בגלל שהם מועסקים בהייטק. אלא שקצב שיפור המיומנויות בישראל איטי מאד - מהאיטיים ב-OECD - ולכן הצבת יעד שאפתני להגדלת מספר המועסקים בהייטק היא בעצם משחק סכום אפס: הגידול בשיעור העובדים בהייטק יבוא רק בחלקו הקטן מהגדלת מספר העובדים המיומנים בשוק העבודה ובחלקו הגדול מקניבליזציה של ענפים אחרים (מה יותר קל מלקחת את המתמחים ברפואה ולהסב אותם להייטק?). אלא שמדינת ישראל זקוקה לענפים נוספים בעלי מיומנויות גבוהות: רופאים, מרצים, קציני צבא וכו'. לכן, צריך להיזהר מתהליך של לשפוך את התינוק עם המים שבו עמידה ביעד לאומי לגבי ההייטק יביא לקריסה של מערכות אחרות במדינה.
מה כן נדרש? יש לשנות את היעד ממיליון מועסקים בענף ההייטק למיליון מועסקים בעלי מיומנויות הייטק. חדירת הטכנולוגיה כמעט לכל תחום עיסוק תדרוש עובדים מיומנים בעלי אוריינות דיגיטלית, חשיבה ביקורתית, רקע במדעים ובאנגלית בכל ענפי המשק. היעד צריך להיות החדרת מיומנויות אלו לשאר ענפי המשק, להעלאת הפריון בשאר ענפי התעשייה, המסחר והשירותים ולאיזון נכון בין כל המערכות המרכיבות את המדינה.
הכותב הינו משקיע הון סיכון וחבר הוועדה הממשלתית לנושא ההון האנושי בהייטק