כשיזמות חברתית פוגשת עסקית, חברי מיזם Amit4Life (צילום: אלדן עומר, tech12)
כשיזמות חברתית פוגשת עסקית, חברי מיזם Amit4Life | צילום: אלדן עומר, tech12

יזמות חברתית ששואפת לאימפקט אמיתי, רצוי וכדאי שתפגוש צרכים עסקיים אמיתיים לא פחות. ועכשיו כשהוצאנו את הפיל מהחדר, הנה הסיפור שלנו: שמי לירן, ואני מייסד עמית לחיים, Amit4Life (ע"ש עמית בן יגאל ז"ל), מיזם חברתי-התנדבותי שמטרתו לסייע לחיילים בודדים להשתלב בתעשיית ההייטק לאחר השחרור.

אנחנו עושים את זה על-ידי יצירת תכניות הכשרה מותאמות אישית לצרכי החברות שעובדות איתנו, לכל תפקיד שאינו כולל פיתוח תוכנה. הלמידה אצלנו מתבצעת בקבוצות אינטימיות המאפשרות למידה אינטנסיבית והטמעת ידע רב בזמן קצר. בשנה ושלושה חודשים של פעילות, הכשרנו והשמנו למעלה מ-40 בוגרים ובוגרות ללא רקע או ידע מקדים, בחברות הטובות ביותר בתעשיית ההייטק הישראלית.

כששואלים אותי מה הקסם במיזם הזה, מלבד הזכות הגדולה לגעת באחת משכבות האוכלוסייה הכי מיוחדות שקיימות בחברה הישראלית כיום, אני חוזר לשיחת המתנ"ס.

בערך שבוע אחרי שהתחלנו לרוץ, פגשתי את יוסי מלמד, יזם סדרתי שכנראה יתחיל לנהל ארגון נוסף עד סוף הטור הזה, לשיחה קצרה. הצגתי לו מצגת, בעברית, על רעיון לשלב אנשים חסרי רקע טכנולוגי בתפקידי הייטק ליבתיים, בזמן מגפה עולמית שהובילה להקפאת גיוסים כוללת וחלחלה מתמשכת מצד חברות למשמע המושג ג'וניור. הוא אמר שהרעיון נשמע לו טוב, אבל המצגת, העיצוב, הלוגו, הצבעים, נראית כאילו אנחנו משווקים מתנ"ס, בתעשייה שמבינה רק סטארטאפים.

חברי מיזם Amit4Life (צילום: סשה פייגין , tech12)
צילום: סשה פייגין , tech12

אז נהיינו סטארט אפ, בלי להיות סטארט אפ, ובניתוח לאחור, הרבה לקחים שצברנו משיקים מאוד לחיים של חברה צעירה, הנה שלושה מהם שהצלחתי לזהות:

להקשיב לשוק, אבל באמת

אין ספק שאחד הפרמטרים המשמעותיים בהחלטה על הקמה של מיזם הוא התזמון, ואכן, הצלחנו לבחור אותו כראוי: שיאה של מגפה עולמית, משבר כלכלי גלובלי ויציאה סיטונאית לחל"ת. יעיל, לא? האמת היא שכן. הסופה הגדולה שעברה על תעשיית הטק לפני שנה וחצי הובילה חברות רבות לשנות את תפיסת ההפעלה שלהן מהיסוד ולהעביר לארץ מחלקות שלמות שבעבר ישבו בחו"ל. התופעה הזו יצרה דה-פקטו צורך גיוסי רחב היקף, למגוון משרות שאין להן תשתית הכשרה אמיתית.

רוצה לומר, איפה לומדים להיות אנשי Support בחברות SaaS? מתי ביקרתם בבית ספר להכשרת אנליסטיות Fraud עבור חברות פינטק, ומתי לאחרונה שמעתם על תואר ראשון בתשתיות אינטגרציה לענן? המשוואה הזו, שמצדה האחד עומדת דרישה משמעותית מהשוק, ומצדה האחר העדר מועמדים בעלי ידע מתאים, ו/או רצון לבצע את התפקידים הללו, היא הבסיס להקמה של עמית-לחיים, ותמצית הבעיה שאנחנו פותרים. אגב, הרעיון הראשוני שלנו היה להכשיר אנליסטים בתחום הסייבר: שנה וחצי אחרי, מתוך ארבעים הבוגרים שלנו (שעובדים בחברות כמו Similarweb, Aqua Security, Riskified ועוד), רק עשרה עוסקים בתחום הסייבר ואף אחד מהם לא אנליסט, עשינו פיבוט ולא ידענו שככה הוא נקרא.

לזקק את הערך

ההבדל בין הנכונות של חברות לתרום את זמנן לפעילויות התנדבותיות, לבין ההחלטה לקלוט עובדים לתפקידים בלב הפעילות העסקית, שווה לפער שבין שיווק גרסה חינמית של מוצר למול המעבר ללקוחות משלמים, מנסים את מה שנוח, משלמים על מה שבאמת צריך. חיילים בודדים הם אחד מהנושאים היחידים שנותרו בלב הקונצנזוס הלאומי גם כיום, אבל זו לחלוטין אינה הסיבה המרכזית שגורמת לחברות השותפות שלנו לקלוט את בוגרי המיזם.

ויש גם את העניין הקטן הזה של לשנות חיים מקצה לקצה וליצור תחושת שייכות אמיתית עבור אלו שעזבו הכל, מיוזמתן, ובאו להגן על מקום שהן קוראות לו בית. אבל די עם הרגשנות, אנחנו בהייטק

כשחשבנו מה ה-Value proposition שמייצר לנו יתרון תחרותי, הצבענו על שלושה אזורי עניין, מועמדים בעלי שפות זרות ייחודיות (וגם ורסטיליות והתאמה תרבותית לשוק היעד), השפעה מהותית על תשתית הידע לצרכי החברה והצוות הקולט (הוזלה משמעותית של עלויות החפיפה בתפקיד עצמו), והעדר השקעת משאבים מצד החברה בתהליך ההכשרה (שמובילה להשקעת המשאבים שהתפנו באיוש תפקידים אחרים). ויש גם את העניין הקטן הזה של לשנות חיים מקצה לקצה וליצור תחושת שייכות אמיתית עבור אלו שעזבו הכל, מיוזמתן, ובאו להגן על מקום שהן קוראות לו בית. אבל די עם הרגשנות, אנחנו בהייטק.

שיווק, שיווק, שיווק. אבל למי?

כשהתחלנו, החשש המרכזי שלי היה לקבל מאות פניות מחניכים פוטנציאלים למול מספר נמוך מדי של חברות שותפות. הצחקתם את אדם שעלה משיקגו ונעקץ 30 פעם מאז השחרור. בחודשים הראשונים, בכל פעם שפתחנו הכשרה לתפקיד מסוים בחברה מסוימת, פרסמנו לקהל היעד שלנו (בודדים משוחררים) וקיבלנו מספר חד ספרתי נמוך של פניות. הכשרה בחינם, עבודה מובטחת, חברות מוכרות, מדהים, לא? יותר מדי. האובר-אטרקטיביות הזו הצטיירה כמסלול יותר מדי טוב שלא ייתכן שמתקיים באמת. אז התחלנו להצניע את ההבטחות בפוסטים, וכמות הפניות עלתה דרמטית. אבסורד, לא? כן. אבל שיווק טוב לא נעשה רק כדי לייצר פאנל חברות איכותי, וחייב להישען על מחקר מעמיק של קהל היעד.

והנה הפוגה קומית שתעיד על הכאוס שהתחלנו ממנו: לא השכלתי לייצר את שיחת המתנ"ס לפני שפגשנו את החברה הראשונה שסימנו לשת"פ. אז המצגת הייתה בעברית, והיה כתוב בה בגדול "עמית לחיים". ואז הסתבר שאחת הנוכחות בפגישה עלתה מקנדה ולא דוברת מילה בעברית, והיא שאלה איך נקרא המיזם. אז תרגמתי לה. ככה נולדה Amit4Life, ושבוע אחר כך גם היה לוגו.

"אתה רואה את הבניין הזה ממול? הייתי שומר שם על משרדים ריקים כל לילה. עכשיו אני מסתכל עליהם מקומה 35 ומנסה להפסיק להשמין מהתן ביס"

בעולם היזמות מדברים המון על ליצור אימפקט בסקייל, אז הנה: אחד החניכים שלנו, בחור מוכשר מאין כמותו, עבד אחרי השחרור כשומר בבניין בתל אביב. היום הוא חלק מסטארטאפ שיוצא להנפקה בקרוב. הבאנו אותו להעביר שיעור מקצועי להכשרה שפתחנו, במשרדים של אחת החברות השותפות. בהפסקה, הוא סיפר לי שלקח את אחד החניכים החדשים, התקרב לחלון ואמר לו: "אתה רואה את הבניין הזה ממול? הייתי שומר שם על משרדים ריקים כל לילה. עכשיו אני מסתכל עליהם מקומה 35 ומנסה להפסיק להשמין מהתן ביס. זו הזדמנות של פעם בחיים, אל תפספס אותה", באנו לעשות שמח, אבל בסקייל.

מצטרפים?

לירן גבאי, מייסד מיזם Amit4Life (צילום: קובי מנשה, tech12)
צילום: קובי מנשה, tech12

לירן גבאי הכותב הוא מייסד משותף של מיזם Amit4Life