ההייטק הישראלי לא ידע קושי אמיתי מאז שנת 2003. משבר הקרדיט מ-2008 פגע בעיקר בקרנות ההון סיכון שהתקשו לגייס הון ממשקיעים מוסדיים. זה היה קצר, והתחלף בנסיקה בלתי מופרעת עד השבועות האחרונים. יזמים, עובדים ומשקיעים צעירים שלא חוו מעולם תקופת האטה, מוצאים את עצמם בשבועות האחרונים בטריטוריה חדשה ולא מוכרת. ה"המשבר" עוד לא כאן, אין לו שם ולא ברור אם מדובר בתיקון, שיבוש או שמא אנו נמצאים בתחילתה של תקופה חדשה ושונה ממה שהכרנו בשני העשורים האחרונים.
לא כדאי להתעלם מהסימנים המטרימים לשינוי: שוקי ההון מאותתים למגזר הטכנולוגי חוסר שביעות רצון. מאז תחילת השנה ועד סוף אפריל מדד הנאסד"ק ירד ב-22% ומדדיS&P 500 ודאו ג'ונס ירדו ב-10%. בחודש אפריל מדד הנאסד"ק איבד 13.3% (חודש אפריל החלש ביותר מאז שנת 2000). האינפלציה בארה"ב עולה, ויחד איתה שיעורי הריבית שאופסנו בפריזר בעשור האחרון. המלחמה האכזרית באוקראינה והשפעתה על מחירי המזון והאנרגיה אינן גורם ממתן. סין בסגר. העננים מתחשרים וכדאי, כמו תמיד, לשמור יד על הדופק ולא להיום מופתעים לגמרי אם הגשם ירד.
ההאטה עוד לא הגיעה ממש לעובדי חברות הטכנולוגיה בישראל, מסטארט אפים ועד חברות ציבוריות. הכל קורה עכשיו וכולם מעכלים וממתינים לבאות. תשע מתוך 18 חברות הטכנולוגיה הישראליות שהונפקו בנאסד"ק בשנתיים האחרונות ספגו בשבועות האחרונים מכה, והן נסחרות סביב שווי המזומנים שלהן. אף שכולם יודעים שהכלכלה פועלת במחזורים של גאות ושפל, אי-ודאות היא גורם מערער. חזרנו לארכיון לבדוק מה בדיוק קרה בהייטק הישראלי בשנות המשבר של 2001–2003 ולבחון מה דומה או שונה.
המשבר של שנת 2001 הגיע להייטק הישראלי פחות מעשר שנים אחרי השקת קרנות יוזמה (קרנות פרטיות וממשלתיות שביקשו לתמרץ משקיעים בתחום), שיצרו את הדור הראשון והבסיס לתעשייה שאנחנו מכירים כיום. השנים ההן ידעו הצלחות מסחררות כמו אמדוקס, צ'קפוינט, ואחרות אבל רוב ההייטק הישראלי היה חברות בשלבים מוקדמים שהוקמו ומומנו במטרה להימכר בהקדם האפשרי לחברה אמריקאית גדולה. חלקן, כמו היום, יצאו ל-IPO, כי היה אפשר להנפיק בקלות יחסית חברות טכנולוגיה בשלבים מוקדמים וללא הכנסות. תקופת הדוט-קום תודלקה בישראל על ידי עשרות קרנות הון סיכון חדשות ומשקיעים תאגידיים זרים. כמו בארה"ב, הייתה בועה.
המשבר של 2001 היה ארוך וכואב אבל אחריו ההייטק הישראלי רק צמח והתבגר. מתעשייה קטנה שבה עלות מהנדס תוכנה הייתה יותר קרובה לעלות מהנדס בהודו מאשר בסיליקון ואלי, של חברות קטנות ועצבניות שפיצחו טכנולוגיה במהירות ובזול ואז נמכרו – למשהו אחר לגמרי
ההייטק הישראלי ספג מכה כואבת. מאות חברות נקלעו לקשיים, צמצמו פעילות והפחיתו ברמות השכר שלא היו דומות לרמות השכר המוכרות כיום. כשהמשבר העמיק והצעדים האלו לא הועילו – חברות פיטרו עובדים או נסגרו. בשנת 2002 המגזר הטכנולוגי בארה"ב החל להתאושש, וישראל נקלעה לאינתיפאדת פיגועים ושפל כלכלי. התוצר המקומי הגולמי לנפש ירד ב-3%, התוצר העסקי ירד ב-3.1%, האבטלה עלתה ל-10.3%, ומדד המחירים קפץ ב-6.5%.
זה היה משבר ארוך וכואב אבל אחריו ההייטק הישראלי רק צמח והתבגר. מתעשייה קטנה שבה עלות מהנדס תוכנה הייתה יותר קרובה לעלות מהנדס בהודו מאשר בסיליקון ואלי, של חברות קטנות ועצבניות שפיצחו טכנולוגיה במהירות ובזול ואז נמכרו – למשהו אחר לגמרי. לאחד מהמרכזים הטכנולוגיים החשובים בעולם.
אי אפשר להשוות בין ההייטק הישראלי בשנת 2000 לאקוסיסיטם המבוסס של ההייטק הישראלי ב- 2022. זה לא אומר שהתעשייה המקומית חסינה מפני משבר עולמי, אך יש לה כמה נקודות חוסן בולטות שיסייעו לה לעבור את הסערה, אם תבוא.
תאגידים זרים (Multi-national Corporations)
נכון ל-2021 בישראל פועלים כ-400 תאגידים זרים, בהם תאגידי הטכנולוגיה הגדולים בעולם. אלו החברות שחוטפות ירידות בנאסד"ק, אך מצד שני יש בהן לא מעט מפלצות תאגידיות עם ערימות מוזמנים הגדולות מתל"ג של מדינות, והן אלו שמניעות את הכלכלה העולמית. גם אם יתרחש משבר קשה – הביקוש לשבבים או מוצרים טכנולוגיים ככל הנראה לא ירד משמעותית. בישראל התאגידים הללו מעסיקים עשרות אלפי עובדים. המרכזים של אמזון, גוגל, אפל, מיקרוסופט ורבות אחרות הן כבר לא שלוחה שנפתחה כאן עם רכישת סטארט אפ ישראלי ב-150 מיליון דולר, אלו מרכזי ליבה. גם אם המצב יחמיר – אפשר להעריך שהמרכזים הללו לא יסגרו. במקרה הרע יצמצמו מעט.
חברות פרטיות בשלות
אם בתחילת המיליניום רוב החברות הישראליות היו בשלבים המוקדמים – בשנת 2021 התמונה כבר נראתה אחרת לגמרי. על פי דוח IVC לשנת 2021, חברות בוגרות (סבבי גיוס C והלאה) משכו 65% מהיקף ההון שהושקע במהלך השנה, ורשמו עליה של 44% בהשוואה להיקפי הגיוסים בחברות אלו בשנת 2020. במילים פשוטות: לחברות רבות עדיין יש מצבורי מזומנים. גם אם יהיה שינוי בקצב שריפתו, הוא יוכל לסייע לחברות להתגבר על תקופת אי הודאות.
הרבה אבקה יבשה
קרנות ההון סיכון הישראליות גייסו מאז שנת 2015 סכום של 15.02 מיליארד דולר, ובשנת 2020 לבדה 2.5 מיליארד דולר. הכסף הזה עדיין לא הושקע במלואו. לכן יש בשוק הישראלי מספיק הון שיאפשר לשרוד את ההאטה, אם היא תגיע. יתכן שהקרנות ישנו את טעמן והאסטרטגיה ויחפשו יותר "הזדמנויות" בקרב החברות בשלבים המוקדמים, אבל כסף – יש.
שנת החזרה לשפיות
2022 תיזכר כשנת החזרה לשפיות. חזרה ממגפת הקורונה לחיים הנורמליים, אך גם חזרה לעולם כלכלי הגיוני. נראה פחות הערכות שווי מנופחות שלא משקפות את ההכנסות בדוחות הכספיים, פחות פזרנות ויותר דאגה לעובדים ולכספי המשקיעים. היה קשה לדבר על הערכים הללו בשנים האחרונות עם הדור הצעיר שלא ידע משבר כלכלי.
כמי שהיו כאן גם במשברים קודמים יש לנו גם בשורות טובות. ככל שהמשבר עמוק יותר, כך זמן ההתאוששות מהיר יותר. השווקים השכילו ולמדו להשתקם מהר, ארגונים ומנהלים מנוסים ידעו לנווט את הספינות שלהם לחופי מבטח. 2022 אולי תהיה לכולנו פחות נעימה, אבל אני מעריך שכבר ברבעון האחרון של השנה נראה חזרה לצמיחה, התמתנות משמעותית בקצב האינפלציה, התמתנות בעליות השכר וירידה באחוז העזיבה מרצון שנסק ב-2021 למספרים דו ספרתיים.
הכותב: אייל סולומון, מנכ״ל אתוסיה