לבנות סביבת עבודה טכנית שמתווכת בין המפתחים לשאר המחלקות: מה עושים אנשי הדב-אופס ולמה זה אחד המקצועות המבוקשים בהייטק

מבין כל התפקידים שכתבנו עליהם בפרויקט המקצועות, הדב-אופס (DevOps, ר"ת של development ו-operations) הוא אולי התפקיד עם ההגדרה הכי רחבה וכללית, ואנשי הדב-אופס הם כנראה הראשונים שיעידו על כך. אחד המשפטים שחזרו שוב ושוב בראיונות היה: "זה לא מקצוע, זו תרבות".

ובכל זאת, כדאי מאוד שנגדיר את התפקיד לפני שנתחיל לדבר עליו. אז הנה הגדרה אחת אפשרית: בחברות הייטק יש מתכנתים. המתכנתים האלה כותבים קוד. מהרגע שהקוד הזה נכתב ועד שהוא יוצא החוצה והופך למוצר, יש מסלול שלם ומסועף - ועל המסלול הזה אחראים אנשי הדב-אופס. ומכיוון שמדובר בתפקיד שמתווך בין המפתחים לבין שאר המחלקות, הדב-אופס - יותר משהוא תפקיד מוגדר, הוא אכן סוג של "תרבות", ליתר דיוק: תרבות עבודה. מה היא כוללת? למשל, גם לוודא שקוד לא יוצא לפני שהוא נבדק כראוי על ידי האנשים הנכונים, גם לשלוח אותו אחרי הבדיקות כמו שצריך לפרודקשן, וגם כשצריך להגדיר תשתיות בענן - זו שוב משימה לאנשי הדב-אופס. אבל בעיקר, הם צריכים להבין מה צריכים המפתחים, ומה צריכות המחלקות האחרות - וסביב זה לבנות מערך מתקתק שיהפוך את כל התהליך ליעיל, אוטומטי ואמין.

הילה פיש מוויקס מתארת את זה כך: "הקוד שכתבו המפתחים צריך לרוץ איפשהו. אני אחראית על ה'איפשהו'". פיש מודעת לזה שההגדרה הזו מעט מעורפלת: "זה נשמע לך כמו הרבה דברים? כן, זה באמת הרבה מאוד דברים, שמרכיבים את המושג הסבוך הזה שנקרא "תשתית", ולכן אני מגדירה את זה כ'איפשהו'. התפקיד שלי הוא להבין מה אתה כמפתח צריך, ואת זה - לספק לך".

אז איך בכל זאת אנשי דב-אופס יכולים לדעת לקראת מה הם נכנסים כשהם מתחילים עבודה חדשה? זהו, הם לא. "כל חברה מממשת את זה בצורה אחרת", אומרת פיש. "בגלל זה בכל חברה התפקיד נראה אחרת לחלוטין. זה לא רק שונה בין תאגיד לבין סטארט אפ, זה גם שונה מסטארט אפ לסטארט אפ".

אז מה תצטרכו לדעת בשביל להיות אנשי דב-אופס טובים?

1. זה תפקיד טכני: אי אפשר להתחמק מזה, צריך ללמוד שפות תכנות ולדעת לטפל בבעיות טכניות, גם בצד של התשתית וגם בצד של הקוד.
2. אבל זה גם תפקיד שירותי: מצד שני, זה לא תפקיד שבו אתם יושבים מול המסך בעולם הקטן שלכם. אתם צריכים לעבוד עם אנשים. כל הזמן.
3. זה עשוי להיות One Person Show: בחברות סטארט אפ וחברות קטנות, יש איש דב-אופס אחד, אולי שניים. צריך בשביל זה עולם ידע רחב, וצריך לדעת לעשות הרבה דברים שונים ומגוונים - ולעשות אותם היטב.
4. זה תפקיד שדורש חקירה ולמידה: גם אם אתם לא אנשי הדב-אופס היחידים בחברה, וגם אם אתם נותנים שירות לקבוצה אחת בלבד, עדיין תצטרכו כל הזמן ללמוד טכנולוגיות חדשות מכל מיני עולמות תוכן.
5. אתם תצטרכו לענות לטלפון, גם בשעות הלילה: יש חברות עם תורנויות, ויש חברות שבהן צריך להיות בזמינות מלאה, אבל בגדול - זה לא התפקיד לשים בו את הטלפון על שקט.

מה עושה אשת דב-אופס בחברה גדולה

הילה פיש, אשת דב-אופס ב-Wix (כ-6000 עובדים), מפתחת פלטפורמה שמאפשרת למשתמשים לבנות ולנהל אתר מאפס

הילה, ספרי לי על התפקיד שלך בחברה כמו וויקס.
"אני נמצאת בקבוצת ה-Data Engineering בוויקס. זאת אומרת שאני אחראית על התשתיות בפיתוח של הדאטה. בחברות גדולות יש הרבה פעמים התלבטות האם לייצר צוות דב-אופס אחד שאחראי על כולם, או לייצר צוות נפרד לכל מחלקה. אז אצלנו זה כן מחולק למחלקות וגילדות, והצוות שלי ואני שייכים לגילדת Data Engineering. לעבוד בגילדה כזאת מאפשר חופש מסוים בעשייה, וזה גם מה שמאפשר לנו לרוץ קדימה.

"וויקס זאת חברה מאוד גדולה, אז זה לא כמו בחברה קטנה - שם אין לך הרבה סקייל, כי אין הרבה יוזרים והפתרונות שם פשוטים יותר. הבעיות מתחילות כשיש הרבה טראפיק, כשיש הרבה יוזרים, ואז הפתרון שנתת כבר לא מספיק טוב, וצריך לתכנן אותו אחרת".

הילה פיש, וויקס: "דווקא דב-אופס זה מקצוע שמאפשר להיכנס אליו, זו שאלה של מוטיבציה. רוצה להיכנס לתחום של ענן כמו AWS? רוצה ללמוד פייתון? יש מספיק קורסים אונליין לזה. אני 15 שנים בתעשייה, ואני כל יום לומדת משהו חדש. בן אדם שיגיד לך שהוא יודע הכול, משקר". 

איפה שמעת לראשונה על דב-אופס?
"אני התחלתי כסיסטם אדמין (ניהול מערכות). הייתי אחראית על מערכות, ומתוקף התפקיד שלי אני והצוות שלי היינו צריכים להגיד על הרבה דברים 'לא', וזה יצר תרבות של עימותים. ואז הבנו שבעצם מתפספס פה הצד הביזנסי, ושאם נאפשר לפיתוח לזוז מהר - זה יהיה לטובת העסק. ומשם הגיעה תרבות הדב-אופס: גם ה-Development וגם ה-Operations משתפים פעולה. זו בעצם גישה אחרת, שאומרת ״במקום שנגיד לך 'לא', בוא נראה איך אומרים לך 'כן'. אפילו אם זה מסובך. וזה מתוך הבנה שלשנינו יש את אותה מטרה".

בואי נדבר על בעיית הג'וניורים: בכל המקצועות בהייטק קשה מאוד להיכנס ולמצוא את המשרה הראשונה. בדב-אופס אומרים שזה קשה במיוחד.
"דווקא דב-אופס זה מקצוע שמאפשר להיכנס אליו, כולנו ממילא צריכים ללמוד כל הזמן דברים חדשים. רוצה להיכנס לתחום של ענן כמו AWS? רוצה ללמוד פייתון? יש מספיק קורסים אונליין לזה. זה רק עניין של גישה ומוטיבציה. אני סיניורית, אני 15 שנים בתעשייה, ואני כל יום לומדת משהו חדש. בן אדם שיגיד לך שהוא יודע הכול, משקר".

ספרי לי על משהו שמציק לך בעבודה.
"בגלל שמדובר בסביבת פרודקשן, שצריכה להיות זמינה 24/7, יש תורנויות וכוננויות.
בעיות יכולות לקרות גם 24/7. ואז נשאלת השאלה - האם ראש הצוות מקצה את המשאבים כדי לטפל בשורש הבעיה, או שתרבות 'כיבוי שריפות' בכל שעות היממה הופכת להיות דבר שבשגרה".

חן לוי, אלמנטור: "את אף פעם לא תרגישי בסטארט אפ כמו בורג קטן, בגלל זה הרבה אנשי דב-אופס מחפשים סטארט אפים. וכן, זה בא עם הרבה שערות לבנות, ומעט חופשות, והרבה לחץ. לא משנה מה קורה, את תהיי הטלפון הבא" 

איך את מרגישה כאישה במקצוע שבו יש עדיין רוב גברי די מוחלט?
"אני 15 שנה בתעשייה, ורק בשני צוותים היתה איתי אישה נוספת בצוות. יש שיגידו שהבעיה מתחילה כבר בתיכון, בגלל שפחות נשים לומדות מדעי המחשב. כולן יכולות לעשות את זה, והייתי שמחה לראות יותר נשים במקצועות טכניים. אני מתנדבת ופעילה בקבוצה שנקראת ״באות״ - קהילה של נשות מקצוע טכנולוגיות. זה התחיל ממיטאפים, ועכשיו זו כבר קהילה שלמה עם מסלולי התפתחות. ואני כן רואה התקדמות. אגב, גם מהצד של הגברים, שאומרים לי: 'אני רואה שמגישים לי קורות חיים רק גברים, ואני רוצה להבין למה'".

מה עושה אשת דב-אופס בחברת צמיחה 

חן לוי, דב-אופס ב-Elementor (כ-400 עובדים), מפתחת פלטפורמה לבניית ועיצוב אתרים

חן, ספרי לי על התפקיד שלך באלמנטור.
"יש אצלנו צוותי דב-אופס שנמצאים בכל מחלקה ויודעים בדיוק מה הסטאק הטכנולוגי של המחלקה, והם נותנים להם מענה יומיומי. חשוב לנו לשמור על החיבור בין צוות הדב-אופס לצוות הפיתוח, לשמור על רמת מענה מהירה, ושלא יהיו מקרים של 'תפתחו טיקט ואני אגיע בהמשך לטפל בכם' - כי כל המהות שלי זה לטפל בהם".

מה ההבדל בין לעבוד בחברה קטנה לחברה גדולה?
"כשאת בסטארט אפ זה יותר מאתגר, אלה צוותי פיתוח קטנים וצריך לחלוש על כל המערך מהתחלה עד הסוף. את אף פעם לא תרגישי שם כמו בורג קטן. זאת הסיבה שהרבה מאוד אנשי דב-אופס מחפשים סטארט אפים. וכן, זה בא עם הרבה שערות לבנות, ומעט חופשות, והרבה לחץ. לא משנה מה קורה, את תהיי הטלפון הבא. בין אם זה מפתח שאין לו סבלנות לבדוק את הבעיה באיזור שלו ליותר משתי דקות, ובין אם פרודקשן נפל וצריך לתת מענה".

חן לוי, אלמנטור: "אני אישה נשואה עם ילדה בת 4 וחצי ושני כלבים. אז תמיד יש את ההתחבטות - מתי לסגור את המחשב ולהגיד, עכשיו אני הולכת הביתה להיות עם הילדה. יש משהו בדב-אופס שמושך אותך לעבוד כל הזמן" 

"בהתחלה מפתחים היו באים אלי ומבקשים עזרה, ובגלל שהייתי לבד הייתה לי נטיה להגיד להם 'תסתדרו, זו כנראה בעיה בקוד. תדברו איתי כשזה יהיה באמת רלוונטי אלי'. אבל מהר מאוד הבנתי שאני לא יכולה להתנהל ככה. אז זה לקח לי זמן, אבל למדתי לעשות את זה, כדי שהם יידעו שיש שם מישהו בשבילם. כשאנחנו מתקרבים לפיתוח - הפיתוח גם מתקרב אלינו".

עולמות הדב-אופס הם מאוד גדולים ורחבים. איך משתלטים על הכל?
"לא קרה שבאו אלי עם בעיה שמעולם לא שמעתי עליה, אבל כמובן שלא תמיד מכירים את כל הפרטים. וזה בסדר גם להגיד 'עוד לא חקרנו את זה, נחקור ונחזור אליך'. זה לגמרי חלק מהמקצוע".

איך הגעת לתפקיד? מה הייתה הדרך המקצועית שלך?
"בצבא הייתי בממר"ם, כאחראית סיסטם לינוקס. כשהשתחררתי, התחלתי לעבוד בחברה קטנה יחסית, בצוות של שניים. התפקיד כלל תחזוקה של חדרי שרתים, אחסון, רשתות, בקיצור - כל מה שהיה לפני שהיה ענן. משם המשכתי לסטארט אפים, ואז לקורפורייט, בדרך כלל כ-one woman show. לאלמנטור כבר הגעתי כדי להוביל צוות".

מה הכי מאתגר במקצוע?
"האיזון בין העבודה לחיים. כי בסוף אני קרייריסטית ואני מאוד אוהבת את העבודה שלי, אולי טיפה יותר מדי, אבל אני גם אישה נשואה עם ילדה בת 4 וחצי ושני כלבים. אז תמיד יש את ההתחבטות - מתי לסגור את המחשב ולהגיד, עכשיו אני הולכת הביתה להיות עם הילדה. יש משהו בדב-אופס שמושך אותך לעבוד כל הזמן".

מה עושה אשת דב-אופס בסטארט אפ

גיל בהט, דב-אופס ב-Laminar (כ-80 עובדים), מפתחת מוצר למניעת דליפת מידע מהענן.
הבהרה: הראיון נערך כשבהט עבדה בלמינר. מאז היא המשיכה הלאה ועברה לעבוד בחברה אחרת.

איך הגעת לתפקיד?
"הגעתי מרקע שהוא סיסטם אדמין. אבל כן אני בוגרת תואר הנדסת חשמל ומדעי המחשב, ועשיתי תפקידים אחרים. אז היה לי ברור שסיסטם זה לא כל מה שאני רוצה לעשות. אני מאוד אוהבת לעזור לאנשים, אני מאוד שירותית ולדעתי זה תפקיד מאוד שירותי. אז כשהתחיל העידן הזה של הדב-אופס, חיפשתי בזה עבודה".

ומה עושה למינר?
"למינר סורקת את הענן של הלקוח לכל מיני נתונים שלא נמצאים במקומם. למינר אומרת ללקוח איפה הדאטה שלו, מה ממנו לא בסדר, ומה בדאטה יכול לגרום לכך שהוא עובר על רגולציה כזאת או אחרת".

גיל בהט, למינר: "המקצוע הזה מאוד גברי. יש לנו בקהילת נשות הדב-אופס דיון האם מספר הנשים במקצוע הוא 5% או מגיע ל-10%, אבל אלה המספרים. יש לנו בקבוצה המון נשות דב-אופס מוכשרות ומדהימות שאני מתה לראות אותן פורצות ומרצות בכנסים"

באילו חברות עבדת לפני כן?
"אני לא אוהבת חברות גדולות, אני לא מרגישה שייכת שם. אז למעט ניהול של צוות קטן לתקופה קצרה, תמיד עבדתי די לבד בסטארטאפים קטנים וכל הדב-אופס ישב אצלי".

יש בעיה להיות ג'וניור ולהתחיל בתפקיד של דב-אופס?
"האמת שמאוד קשה למצוא אנשי דב-אופס ומאוד קשה להיות ג'וניור. זה בדרך כלל נוטה להיות פונקציה של הסבות או אנשים שעשו את זה בצבא. אני למשל לא יכולה לקלוט פה בחברה ג'וניורית, עם כל הרצון הטוב.

"יש כמה קורסים של דב-אופס, והם קורסים מאוד קשים שצריך לבוא אליהם עם ידע מהבית. אז הקורסים האלה הם סוג של הסבה בתוך המקצועות הטכנולוגים. כשאני רואה קורסים שהם הכשרות מאפס, אני לא מבינה איך אפשר בתוך חצי שנה ללמד 18 נושאים שונים שכמעט כולם הכרחיים. בעיית הג'וניורים קיימת בכל ההייטק, אבל היא משמעותית קשה יותר בדב-אופס".

זה מקצוע שצריך להתעדכן בו. איך שומרים על זה?
"בשיניים ובציפורניים. צריך לרענן הרבה".

אשמח לשמוע גם על הקבוצות שאת מתנדבת בהן.
"ייסדתי את קהילת נשות הדב-אופס בישראל. המקצוע הזה מאוד גברי. יש לנו בקהילה דיון האם מספר הנשים במקצוע הוא 5% או מגיע ל-10%, אבל אלה המספרים. אנחנו עושות הרבה כדי להגביר את הנראות של נשים במקצוע. יש לנו בקבוצה המון נשות דב-אופס מוכשרות ומדהימות שאני מתה לראות אותן פורצות ומרצות בכנסים. אני מאוד אוהבת את הפעילות הזאת.

"חוץ מזה אני ב-LGBTech לקידום להט"ב בהייטק, בקהילת 'באות', בעמותת תפוח לצימצום פערים טכנולוגים בפריפריה, בפרויקט שנקרא טרנספוז לקידום טרנסים וטרנסיות בהייטק. יכול להיות ששכחתי משהו? אני כבר לא מצליחה לעקוב בעצמי".

מה הדבר הכי מאתגר בדב-אופס?
"מבחינתי, זו תסמונת המתחזה. כי אני באמת צריכה להיות בשליטה על הכול. אני 20 שנה בתעשייה, אבל גם לי יש רגעים שאני מרגישה שאני לא מספיקה כלום או לא יודעת כלום. יש מלא טכנולוגיות חדשות שאיתן אני מרגישה שאני עוד 'לא שם'. ובסוף היום, גם כשהחזקתי את למינר לבד, וזה היה מאוד מרשים, עדיין הרגשתי שאני לא מספיק טובה. וזה הכניס המון לחץ. יש פה אלמנט חזק של שחיקה".